במרוצת שבעים שנה שחלפו מאז אירעו ימים בעלי חשיבות בתולדות הישוב העברי בארץ-ישראל, והם מוכרים לכולנו. אולם גם חל בקרבנו שינוי חריף ומרחיק-לכת שעתיד לגרום לרעידת אדמה ביהדות המקומית והעולמית, ואולי עוד יגיע להינתקות מוחלטת בין כתות חרדים לבין חילונים.
על הטירוף האמוני שנקשר גם בשמו של טשרניחובסקי, מצאתי הוכחה באינטרנט בעת גלישה בימים אלה.
תוך שיטוט שנועד להבהיר לי פרטים מסוימים ביחס לשורות אלה שכתבתי, נתקלתי בידיעה מלפני כחמישה חודשים, שבתחילה עוררה בי חיוך לעגני, ואחר-כך התחלף זה בעצבות אמיתית. מצאתי בה הוכחה לחששותיי מכבר בדבר הסתאבותה של היהדות עד שאין להכירה. שינוי בתבונתה האנושית בקבלת האחר, והפיכתה למאובנת. תהליך שהתחיל בימי רחל אמנו ונמשך עד לאצילה הרוסייה שדבקה במשורר יהודי, מלַניה קרלובנה פון גוזיאס-גורבצביץ. מסתבר כי מה שהקפיץ מתוכנו את הצווחנים הצדקנים וקרע מגרונם זעקות-שבר, היה האסון הנורא שנחשף בציבור משנודע כי בין גדולי המשוררים העברים מהתקופה המודרנית שדיוקניהם יודפסו על שטרות כסף חדשים, נמצא גם דיוקן המשורר, המתרגם והרופא שאול טשרניחובסקי.
מיד נמצא הדיוט קופץ בראש שיצא בתביעה נסערת לבטל מיד את ההחלטה הקשורה בטשרניחובסקי, שהוא פסול מהיותו יהודי מתבולל, רחמנא לצלן, מחמת נישואיו לנוצרייה.
האם חסרי אידיוטים ובעלי שכלים פגועים אנחנו? מסתבר שתמיד מופיע אחד כזה לזעזע סיפי ארץ. הפעם מדובר במרצה מהאקדמיה, מאוניברסיטת בר-אילן, שפל-לשון להבחיל. ידיעה מתוך העיתונות מדווחת כך: "ד"ר חגי בן ארצי, מרצה באוניברסיטת בר-אילן, תוקף את ההחלטה להפוך את המשורר שאול טשרניחובסקי ל"אייקון לאומי", כלשונו בשל היותו נשוי לאישה נוצרייה, מילניה קרלובנה.
"אי-אפשר להפוך אותו לסמל לאומי מאחר שמדובר באדם שבז לנושא הקריטי בזהות היהודית של התבוללות ונישואי תערובת", אומר ד"ר בן-ארצי ומוסיף בהמשך: "אדם שהיה סמל של התבוללות ונישואי תערובת לא יכול להיות דמות מופת במדינת ישראל. אני אתקשה להשתמש בשטרות האלה. מדובר בפגיעה באתוס הבסיסי ביותר של העם היהודי שנאבק בהתבוללות ונישואי תערובת".
אילו אני ממונה על ביטחון המתים, הייתי מציב מעתה שמירה על מצבתו של טשרניחובסקי. ביחס לבן-ארצי, אפילו איננו ראוי לגינוי על אווילותו וגסותו. בזה אשמים הוריו, שכן כדברי הבור בן-ארצי עוד יסתבר כי המשורר הזה שמת לפני שנים כה-רבות ייהפך חס וחלילה ל"אייקון לאומי". תמהני מה הוא היה עד היום הזה אם לא זה.
עברו מכבר הזמנים בהם התרגשו גדולי מדינה להשתעות בחברתם של משוררים ויוצרים. מכבר מובילים את ספינת הדגל ה"תרבותית" החדשה נשיאנו
שמעון פרס וראש הממשלה. שכן אין כמותם להתרועע עם בעלי ממון ורבנים שוטים מוחלטים, המכרסמים בוקר וערב ביסודות קיומנו כאומה הראויה לזמנה.
דור דור ודורשי רדידותו ומעצבי עליבותו.
עכשיו, כשאני ספון בביתי ומתבונן במלאכת מחשבה של גלף בשם יערי (שלצערי אינני יודע או זוכר את שמו הפרטי!), שהפליא לעצב את פניו של טשרניחובסקי והעניק את יצירתו זו במתנה לאבי שנים רבות לאחר מות המשורר, אני רגוע. שכן שלוות רוחי נגרעה ממני מחששי מאנשים כדוגמת אותו בן-ארצי מגוחך, שמא יחשבו אחרים שטיב העצם בו חרת יערי את דיוקן המשורר מקורו איננו ידוע, ותעלומה זו עלולה לפגוע ב"כשרות" היצירה.
ובכן, הרי העובדות לפניכם. באותן שנים, שנות המלחמה הגדולה, שימש אבי כמזכיר המחלקה הווטרינרית בעיריית תל אביב. יום אחד, כשנה לאחר פטירתו של טשרניחובסקי, פגש אותו חברו יערי והתלונן לפניו שהוא מתקשה להשיג עצמות לגילופיו האמנותיים וביקש את עזרתו להשיג עבורו עצמות רחבות ככל הניתן מבהמות כשרות שנשחטו בבית המטבחיים שנמצא על גבעת טרשים גבוהה בצפון העיר, מאחורי רחוב אלכסנדר ינאי.
אבא שתמיד נהג להיענות לפניות שונות אף משונות, עניין בבעיה זו את שני רופאי המחלקה, ד"ר לויט וד"ר גוסרסקי, ודאג שיערי יוכל להיכנס כרצונו לבית המטבחיים ולברור לעצמו עצמות מתאימות. יום אחד נכנס יערי למשרדו של אבא ובידו עצם מגולגלת בעיתון ישן.
"יוסף," הוא אמר לו, "מצאתי היום ברך של פרה שממנה אכין לך משהו".
הבעיה הייתה שהעצם צריכה הייתה להתייבש ולעבור טיפולים מיוחדים לפני שתשמש חומר ביד היוצר. אבל יערי הבטיח לאבא שבבוא יום, יגלף בעצם הברך הזאת את דיוקנו של המשורר הגדול שאבא היה כה-מיודד אתו. עברו כעשרים שנה מאז, ויום אחד טיפס לדירתנו יערי והביא לאבא את הגילוף הנפלא הזה שתצלומו מצורף בלוויית הקדשה אישית לו ולאמי.
לאור עובדת היותנו מוצפים כיום בדמויות שוליות-תימהוניות כמו אותו בן-ארצי מדקדק בהבלים, אני מאושר לדעת כי העצם של טשרניחבסקי כשרה למהדרין ולא יבולע לי.
אגב, גם טשרניחובסקי כביאליק צויר בידי ציירים רבים. אחת היצירות החשובות האלה שמציגה את ראש הארי המרשים שלו צוירה במכחוליו הרגישים של הצייר היהודי הנודע ליאוניד פסטרנק, אביו של המשורר והמספר בוריס פסטרנק, חתן פרס נובל. הדיוקן הגדול והמרשים הזה תלוי עד היום באולם המרכזי בבית אגודת הסופרים העברים ברחוב קפלן בתל אביב, הנקרא על-שמו של טשרניחובסקי. כדאי לבקר שם לפני שיופיעו כדרכם באחד הלילות בריוני גבעות לגבות תג-מחיר בהשראת "אנשי רוח קדים" כבן-ארצי ההוא, וגבייתם תיעשה באמצעות פגיעה בציור הדיוקן של המשורר הקסום שאהב את אשתו עד שנעצמו עיניו.