מותה השבוע של יקירת העיר תל אביב, לוקה וקס, בשנתה ה-101, הותיר אחריו אוצר היסטורי בלום, שרק מעטים מאלה, החיים עימנו כיום, מודעים לצפונותיו.
בשנת 1944 - השנה שבה הכריז מנחם בגין, אז מפקד האצ"ל, את הכרזת המרד של ארגונו בשלטונות המנדט הבריטי - הפכה דירתה של לוקה וקס, שברחוב שינקין 74, למקום של מסתור ומקלט עבורו מאימת האנגלים שבלשו אחריו. בין היתר הייתה הדירה גם המען לקבלת מכתבים מסווגים, ובתור שכזו תפקדה כתא-דואר מחתרתי של מטה הארגון הצבאי הלאומי.
כמי שהכירה את בגין עוד מוורשה, שבה גדלה, לא נרתעה לוקה מליטול סיכונים, וזאת חרף העובדה שגידלה בביתה, יחד עם בעלה, את בנה היחיד, עוזי - כיום פרופסור לרפואה בארה"ב. וכך שימשה דירתה של לוקה לא רק מקום מסתור למנחם בגין כמנהיג המחתרת, אלא גם כמקור של תמיכה וגיבוי להנהגת האצ"ל ולוחמיו. את המחווה האצילה הזו נהגה לוקה לתרץ בכך שאין לה עוד ממה לפחד, לאחר שאיבדה את כל משפחתה בשואה.
בת אלפיים בדירתה המסתורית של לוקה וקס נהג מנחם בגין לקיים את מפגשיו הרבים עם חבריו למפקדת האצ"ל, אבל גם עם מנהיגי תנועת העבודה, שעימם היה בקשר הדוק, ועם נציגי ארצות אמריקה הלטינית, שגילו את אהדתם הגלויה באו"ם להקמתה של מדינת ישראל.
בד בבד עם פעילותה ההירואית הענפה, התפנתה לוקה וקס, בשנות השבעים לחייה, ליצירה אמנותית-לשמה בציור ובפיסול, שבהם התמחתה. יצירותיה מתארות זיכרונות ילדות ונעורים במזרח-אירופה של טרום השואה. כל רצונה היה לשמר את דמותם של היהודים, את אורח-חייהם ואת עיסוקיהם. בכל אלה באים לידי ביטוי יהודים מתפללים, נשים המדליקות נרות, ודמויות ססגוניות של בעלי מקצועות יהודיים אופייניים. יצירותיה של לוקה הוצגו בגלריות ובמוזיאונים בארץ.
ביום-הולדתה המאה, לפני קרוב לשנה, כשהיא מוקפת חברים וידידים, עוד הספיקה לוקה להתפאר ש"אני יהודייה בת אלפיים". כמה סימבולי לאישה מופלאה, המקפלת ב-101 שנות-חייה הענפות חתיכת היסטוריה ארץ-ישראלית הירואית.