בחירות מוניציפליות? תזכירו לי מתי זה קרה בפעם האחרונה. לפני שנה? שנתיים? נורא מזמן. אז זהו, שלא. הבחירות התקיימו כאן רק לפני פחות משבועיים. ראשי הערים החדשים אפילו לא הספיקו להיכנס ללשכותיהם (שכן על-פי החוק, כהונתם בפועל מתחילה 21 יום לאחר בחירתם בקלפי).
אבל למרות שנדמה שהן היו כה רחוקות, חשיבותן לאורחות חיינו עצומה. בבחירות הוכרע עתידו של כל ישוב עירוני: כמה יוקצב לענייני חינוך וכמה לתרבות, כמה לספורט וכמה לתרבות, כמה לבתי כנסת וכמה למקוואות. הפור בשאלות אלה נפל, למשך חמש השנים הבאות. ובכל זאת, ואולי בגלל זאת, חשוב לבחון אותן במבט לאחור ולהסיק מסקנות. כבר פסק פעם היסטוריון ידוע, שמי שלא לומד מן העבר, נדון לחיות שוב את משוגות העבר.
הואיל וקשה מאוד בטור אחד לסכם ו/או לנתח הישגיהן/מפלותיהן של כל הרשימות שהשתתפו במירוץ המוניציפלי ברחבי הארץ, בחרנו לנתח מצבה של אחת מהן, הבית היהודי. על-פי מזכ"ל הבית היהודי ניר אורבך, היו הבחירות סיפור הצלחה גדול. באיגרת למתפקדי הבית היהודי, תחת הכותרת "משהו חדש מתחיל גם ברשויות המקומיות", מתוארים ההישגים: הבית היהודי גם זכה לשלושה ראשי ערים - אליהו (ללו) זוהר בקריית מלאכי, ואלון דווידי בשדרות, ובלוד נבחר הסרוג יאיר רביבו, חבר הגרעין התורני. לכאורה, הישג. שלושה ראשי ערים סרוגים. אבל מה לעשות עם המציאות שהיא קצת שונה? בפועל מסתבר שרק אחד מהם, אליהו זוהר בקריית מלאכי, רץ בשם הבית היהודי נטו. השניים האחרים הם אנשי ליכוד. ואם לספור את הסרוגים שניצחו בשם הליכוד, למה לא למנות עימם את ד"ר
יחיאל לסרי באשדוד, מרים פיירברג-איכר בנתניה, יוסי ברודני בגבעת שמואל, ואבירם דהרי בקריית גת?
אבל למה להתעסק בקטנות? בואו נראה את התמונה כולה. הבית היהודי זכה לנציגות חדשה ב-38 מקומות שבהם לא הייתה לציונות הדתית נציגות רשמית, ובסך-הכל עלה ייצוגו של הבית היהודי ברחבי הארץ מ-78 לכדי 112 נציגים. הישג ללא ספק. אפילו במגזר הלא-יהודי היו הישגים. בכפר הדרוזי ג'וליס נבחר ראש מועצה שנתמך בידי הבית היהודי סלמן עאמר, ובמעאר עלה נציג הבית היהודי עאטף עראיידה לסיבוב השני, לאחר שצבר 37% בסיבוב הראשון. בדליית אל כרמל ובדבוריה נכנסו למועצות נציגים של הבית היהודי.
אבדו 20,000 קולות הבעיה היא שסיפור ההצלחה של הבית היהודי, הוא הצד האחד של המטבע. היו גם פאשלות. באשקלון, בבאר שבע, באופקים, באילת ועוד, דווקא חלה היחלשות מדאיגה. אבל עיקר ההיחלשות הייתה דווקא במעוז הגדול של הציונות הדתית, ירושלים.
אז נכון שהציונות הדתית הצליחה לבלום את סיכוייו של הנטע הזר מגבעתיים, משרתם של שני אדונים, להשתלט עבורם על העיר. אבל אי-אפשר להתעלם מן ההתרסקות הצורבת לרסיסים של הסיעה, שהצטמקה באבחה אחת משלושה מנדטים לאחד, והכל בשל פיצולים וחשבונות קטנוניים, שמכוחם נשלח הביתה סגן ראש העיר היעיל והפעיל דוד הדרי. הלשונות הרעות טוענות שהאיש המוכשר הזה נשלח הביתה רק מפני נחשד בקרבת יתר - רחמנא לצלן! - ליו"ר הקודם
זבולון אורלב, ועל עבירה שכזו באמת אי-אפשר לסלוח ואחד דינך - הביתה. אז מה אם זה יעלה בהצטמקות הבית היהודי בירושלים בשני שלישים? למי באמת אכפת? העיקר שהראינו לכולם מי עכשיו כאן בעל הבית האמיתי.
חומרת האובדן בירושלים מעצימה לנוכח העובדה שמדובר בגדול שבמוקדי הכוח של הבית היהודי, העיר בה השיג בבחירות לכנסת 28,432 קולות, 12% מכלל המצביעים (ובנוסף להם קיימים בירושלים המוני סרוגים מורעלי ליכוד, חסרי תקנה, שגם כשהליכוד יורק שוב ושוב בפרצופם, הם מבינים שזה רק גשם נדבות וממשיכים להטיל לקלפי את פתק הליכוד, והם אינם מענייננו הפעם). ולמרות עובדה מרנינה זו, אבדו לבית היהודי כ-20,000 קולות. רק כ-8,000 איש הצביעו עבור רשימת הבית היהודי, אולי גם מפני שמנהיגה היעיל והפעיל דוד הדרי, נזרק ממנה על לא דבר.
ואילו הרשימה הדתית המתחרה, גם היא מאויישת במיטב בניה של הציונות הדתית, ובראשה שמואל שקדי ואריה קינג, זכתה בשני מנדטים (למרבה האירוניה בבית היהודי טענו שרשימה זו לא תעבור את אחוז החסימה). אליהם ניתן לצרף מנדטים בהם זכו שתי רשימות המקורבות אידיאולוגית לבית היהודי, אשר הצליחו יפה בירושלים: 'התעוררות' 'ריבעה' כוחה מאחד לארבעה נציגים (מהם שניים סרוגים), ורשימתה הדתית-חילונית-פלורליסטית של רחל עזריה, שהכפילה כוחה מ-1 ל-2.
המדהים הוא שהכתובת על הצפוי לקרות בירושלים, הייתה כתובה על הקיר עוד בימים שניתן היה לבצע מקצה שיפורים ברשימה. כולם ראו את הצונאמי המתקרב, פרט לאנשי הרשימה עצמה, שהתהלכו כטווסים וכבר חילקו לעצמם את עור הדב, כלומר תפקידים בהנהלת העיר, בטרם ניצוד. עד שהכל התרסק במוצאי יום הבחירות.
איחוד ופיצול היו דוגמאות נוספות למפולות מוניציפליות, שלא דווחו באיגרת למתפקדי הבית היהודי. בראשון לציון, למשל, התרחש מהלך הפוך מזה שקרה בירושלים. מוביל הרשימה הוותיק מאוד, אלי יבלון, שוב עמד בראש, בבחינת מפטירין כאשתקד. התקווה הייתה בבאים אחריו - סא"ל (במיל.) מיכל קלדרון במקום השני, יוני סנדרס מהגרעין התורני במקום השלישי, לודמילה מהקהילה דוברת הרוסית במקום הרביעי. אבל במבחן התוצאה כל החלומות התרסקו. הרשימה קיבלה רק 2,170 קולות, לעומת פי ארבעה בבחירות לכנסת, 8,330 קול.
בראשון לציון זלגו קולות טבעיים של הבית היהודי לרשימות אחרות. למשל רשימתו של סא"ל (במיל.) רמי חדד, יו"ר בית הכנסת 'אחדות ראשונים', שגרף כ-2,000 קול (לא כולם סרוגים; חלקם של קציני צה"ל שהשתקעו בעיר), אבל נשאר בחוץ; ורשימה חברתית סביבתית ירוקה שבמקום השלישי בה שובץ הסרוג אוהד אוזן (שגרפה שלושה מנדטים).
במבט לאחור נראה שבמרבית הערים שבהן איחד הציבור כוחות והתלכד מאחורי רשימה אחת, נרשמו הישגים או לפחות שמירה על הקיים, ובערים בהן התפצל הציבור הדתי, אבדו לשווא קולות רבים. כך למשל בצפת, בה הופיעו שלוש רשימות שקרצו לבוחר הסרוג: לבד מן הבית היהודי רצה בעיר רשימת תקומה-חב"ד (בצפת, מסתבר, נמשכה מסורת הפילוגים של תקומה, שהתנתקה מהבית היהודי וחברה לחב"ד, בברכת רבני הציונות הדתית בעיר הרב שמואל אליהו והרב בניהו ברונר); וכמובן רשימת הליכוד שהשכיל להציב במקום השני את ישי מימון, לשעבר ראש העיר מטעם המפד"ל. בשל הפיצול זכה הבית היהודי רק במנדט אחד, והליכוד עם ישי בשני מנדטים, ותקומה-חב"ד בשניים (אבל נציג תקומה ברשימה, יותם קארו, שמן הסתם הביא עימו כמה קולות 'טבעיים' של הבית היהודי, נשאר בחוץ).
וִהְיִיתֶם נְקִיִּם אי-אפשר כמובן להתעלם מבית שמש. לא נעמיק במכתבו השערורייתי של הרב צבי טאו, נשיא ישיבת הר המור החרד"לית, בשר מבשרה של הציונות הדתית, שתמך בבחירת נציג שס משה אבוטבול לראשות העיר, בטענה הדיבתית ש"האג'נדה של הבית היהודי היא חיסול כוחן של המפלגות הדתיות הציוניות, כדי לקעקע את הסטטוס קוו, למען הפרדת הדת מן המדינה... ולפרק כל זיקה של מדינתנו אל התורה... נקווה שגם יוחלף השם שמפלגה זו נושאת בשקר... זה יגרום למפלגות החרדיות לקחת יותר אחריות על המדינה, ויקרב צעדי גאולתנו". מדהים. לא פחות.
גוברים החשדות שהבחירות המקומיות נגנבו ושהדמוקרטיה נרמסה ביד אלימה. בעיר פורחים סיפורים מסמרי שיער על זיופים סיטונאיים. למשל חשיפת כ-200 תעודות זהות בידי עסקנים חרדים, שהצטיידו באביזרי איפור והסוואה פורימיים; או דיווחים על מצביעים שלא ידעו לפרט את שמות הילדים שבתעודת הזהות ופרטים אישיים אחרים, ועל מצביעים שהתבשרו כי 'כבר הצביעו', ועל קלפי שבתוכה נמצאו מעטפות יותר ממספר המצביעים, ועל תעודות זהות שניכר בעליל שתמונתן הוחלפה, ועוד. כשהפער בין נציג החרדים אבוטבול, ל
אלי כהן, שנתמך על-ידי כל השאר כולל הבית היהודי, מסתכם רק ב-924 קול, יש לקיים בדיקה מקיפה.
ספק אם ניתן לבדוק את כל התלונות, ולהגיע לחקר האמת, אבל יש מקום לפתוח בחקירת משטרה ומשרד הפנים. משרד הפנים יכול למשל, להריץ במחשב את רשימת המצביעים, מול רשימת תושבי העיר ששהו בחו"ל ביום הבחירות, על-פי רישומי מחשבי ביקורת הגבולות, ולדוג את שמות האזרחים ש'הצביעו' למרות היותם בחו"ל ביום הבחירות.
יש לקיים בדיקה יסודית, וסוף האמת לנצח.