השנאוצר של נבזלין

עיתון הארץ-דה-מרקר התגייס לטובת שני פושעים - עו"ד יוסי כהן ויגאל זילכה, וסייענית אחת (שירלי זילכה), ופרסם ביום 25.10.13 כתבה נרחבת שכללה שורה ארוכה של השמצות ודברי הבל נגד הח"מ ונגד News1. מי שהוביל את המערכה ואחראי לה הוא עמוס שוקן, העומד בראש העיתון שנקלע בניהולו לקשיים עצומים ועודו נתון בסיכון עסקי גבוה. שוקן נתן ידו לעבריינים המתנהלים כמו ארגון פשיעה, בניסיונם לכפות הפסקת הפרסומים בעניינם. עיתונו גויס כדי לבצע רצח אופי, תוך שימוש בשכיר-עט (נתי טוקר), בגנב (אלכס בלום) ובבדאי (ניסים יניב). עמוס שוקן שינה דרכיו עד שהידרדר להגנה על פושעים. מאיש ערכים ועקרונות, כפי שהיה בעבר, ומחמת כשלונו בעסקיו, הוא הפך לאיש מריר ונרגן, שמתגייס בניסיון להחריב קונצרנים ואנשי עסקים. כתבנו על-כך בעבר, לא מעט. עמוס שוקן רטן, רשם וניסה באחרונה לחסל חשבונות.

הערכים של גרשום שוקן

עמוס שוקן פועל בצביעות ובאופן בלתי-הגון, העומדים בסתירה לעקרונות אותם הוביל אביו, גרשום שוקן. הוא נדחף, לא במעט, נוכח קשייו. בצר לו, מכר עמוס שוקן חלק מעקרונותיו תמורת שלמונים: 20% ממניות קבוצת שוקן נמכרו כידוע לתאגיד הגרמני דומונט שאוברג, הנשלט על-ידי שארי סייעני נאצים, שביקשו באמצעותו למרק חטאי-אבות; 20% מהמניות נמכרו ביוני 2011 לאוליגרך לאוניד נבזלין, שהואשם ואף הורשע ברוסיה במעורבות בכמה תיקי רצח ובעבירות כלכליות, לרבות גניבות, בהיקף של מיליארדים. נבזלין שילם 140 מיליון ש"ח (כ-40 מיליון דולר). העסקה בוצעה לפי שווי 700 מיליון ש"ח (כ-200 מיליון דולר, אחרי הכסף), בעת שקבוצת שוקן עמדה על-סף פשיטת רגל והשווי האמיתי של עסקיה היה אולי 200-100 מיליון ש"ח. בקושי, וגם זאת אם כוללים בחשבון את ההכנסות בגין הדפסת עיתון ישראל היום שבשליטת איל ההון שלדון אדלסון. נבזלין ידע היטב עבור מה הוא משלם ומה הוא קונה: דמי שתיקה. ואילו שוקן, שעיתונו נהג בעבר להטיף נגד כניסת אוליגרכים למערכת הבנקאות ולתקשורת, מצא אולי שותפים כלבבו ומכר את עקרונותיה של משפחת שוקן תמורת בצע כסף. פשוטו כמשמעו. לא אתפלא אם מחמת קשייו הנמשכים, ימכור שוקן עוד 20% ממניותיו לקבוצת אנשי עסקים בראשה עומד הנשיא היוצא, אחמדינג'אד, ולהגנתו יטען שהאיש בכלל ציוני... מדוע לא? תמורת סכום כסף נכבד אפשר לספסר בערכים, לגלגל עיניים וגם להטיף לאחרים כיצד לנהל עסקיהם.

כתבה משמיצה

שוקן נתן ידו, כאמור, לפרסם כתבה משמיצה. בניגוד לשוקן, וכפי שהקפדנו לא אחת ב-News1, נמשיך לחשוף ולפעול למיצוי הדין עם עבריינים. נפעל לבירור האמת, כמו גם להדיפת טענות כוזבות ומופרכות מצד שוקן ועיתונו ודברי הבל מפיהם של גורמים עלומים. ואלה רבים. נציג כמה סוגיות שנדונו והוצגו באותה כתבה משמיצה:

• פסק הדין בבית המשפט העליון - פורסם בדה-מרקר, בשירותו של עו"ד יוסי כהן: "כהן גם מנסה להיאבק ביצחק ולמנוע ממנו לפרסם פרטים ותצהירים מהליכי הגירושים שלו. בית המשפט העליון אכן אסר על יצחק לפרסם פרטים מתוך תיק הגירושים של כהן...". האמת היא: יוסי כהן ניסה למנוע פרסום עבירות פליליות חמורות שביצע, שנחשפו ב-News1 ממסמכיה של רעייתו, רננה כהן. לטענתו, מקור המסמכים הוא תיק הגירושין. דחינו את טענותיו, אחת לאחת. יוסי כהן פנה לבית המשפט המחוזי מרכז ונדחה בפסק דינו של השופט אברהם יעקב. לאחר מכן פנה בעתירה לבית המשפט העליון והציג שורה של בקשות. כולן, ללא יוצא מן הכלל, נדחו בפסק דינו המנומק של השופט יורם דנציגר. הדיווח הכוזב בדה-מרקר כאילו "בית המשפט העליון אכן אסר על יצחק..." - מלבד היותו דיווח מגמתי ומטעה ביודעין - משקף אג'נדה בעייתית ופוגענית מצד העיתון ובכיריו: להשמיץ, בכל מחיר, את הח"מ ואת News1. ולעזאזל העובדות;

• מי הנרדף ומי הפושעים - זילכה ושותפיו לעבירות מוצגים בדה-מרקר כמי שנרדפים על-ידי הח"מ על לא עוול בכפם, בשירותו של יריבם העסקי, משה בובליל - שמנסה כביכול להחלישם ולקנות את עסקיה של קווינקו ב"נזיד עדשים". האמת הפוכה: זילכה ושותפיו - יריביו של בובליל - מטיחים בח"מ עלילות דם, ומנסים ליצור מצג מטעה ותרמיתי, וזאת בניסיון להרתיע ולכפות הפסקת הפרסומים ב-News1. בדרך זו הם מנסים להקים לעצמם חסינות מחשיפת עבירות חמורות שביצעו, לרבות: גניבות, מעשי הונאה ומרמה, ועוד. לשם כך הם אינם בוחלים בשימוש באמצעים חריגים, לרבות: הפעלת משרדי חקירות, המבצעים הטרדות וחורגים מהחוק. זילכה מאשים את הח"מ ואת בובליל בקריסת עסקיו, למרות שהוא שהביא את קווינקו למצב של חדלות פירעון והערת עסק חי, בין היתר לאחר שגנב 128 מיליון דולר מקזינו פאלאס ברומניה (קווינקו זכאית לקבל בחזרה חלק מהכספים שנגנבו); ועל-אף שהנזק העיקרי נגרם לעסקיו בשל קריסת הקזינו בלוטרקי (בעיקר בגלל קריסת כלכלת יוון).

• כלב השמירה של נבזלין - דה-מרקר מציג את הח"מ כמי שנשכר בזמנו למעריב כ"רוטווילר" בשירותו של נוחי דנקנר. טיעון מקומם ומופרך זה מעורר מחשבות דווקא בגנותו של עמוס שוקן, שניצל את רצונו של נבזלין לזכות ברהביליטציה, ומכר לו חמישית ממניות קבוצתו. כל מי שמצוי בתחום העיתונות יודע היטב: נבזלין שילם מחיר גבוה מאוד - הרבה מעבר לשוויו האמיתי של העיתון, כדי לקבל דריסת-רגל בעיתון הוותיק והממוסד, שקודם לכן עסק במעלליו לא מעט וכמה מכתביו אספו מידע לשם הכנת תחקיר מקיף על אודותיו. ובמילים פשוטות: שוקן קיבל שלמונים תמורת מתן רהביליטציה לנבזלין ובפועל מפסיק מרצון את העיסוק בטענות על מעלליו. העובדה שעיתון הארץ תקף בעבר את נבזלין ופרסם על אודותיו חשדות בדבר מעשים איומים - כולל חשדות למעורבות בתיק רצח - לא מזיזה כנראה לשוקן, שהמיר ערכים בכסף. שוקן מתנהג עתה כמו שנאוצר ננסי. על-פי ויקיפדיה, מדובר בכלבלב ששובט עבור ציד של חיות קטנות כמו עכברושים והוא משמש גם ככלב ליווי. הנה, עיתונו של שוקן מעניק לנבזלין הגנה בכך שהוא נמנע מחשיפת דמותו האמיתית ובפועל מגונן על אדוניו, ככלב ליווי; הנה, נבזלין, מייסד קרן נדב, שקנה לעצמו תמורת שלמונים מעמד מיוחד לא במעט בזכות רהביליטציה מצד עיתון הארץ - למרות האישומים והרשעתו ברוסיה בתיק רצח, בגלל שהוא נרדף, לגישתו - זכה באוקטובר 2013 להעניק על-שם קרן נדב שייסד פרס מיוחד לפרופ' אהרן ברק, מי שכיהן כנשיא בית המשפט העליון בישראל. התרגיל הצליח, מעל המשוער. תמורת 140 מיליון ש"ח (כ-40 מיליון דולר) ששולשלו לקופתו של שוקן, נדחקו הצידה החשדות עליהם דיווח העיתון וצונזרו בפועל האישומים וההרשעה במדינה קטנטנה, אימא-רוסיה.

• פרשות אולמרט - שוקן ועיתונו מנסים לגמד את מעמדו ואת הישגיו של הח"מ, ולשם כך הם אף משתמשים בעיתונאי אנונימי. מטרתם: להוציא את הח"מ מחוץ למחנה העיתונאים הלגיטימיים. במסגרת זו נכתב, בין היתר: "עד תחילת שנות ה-2000 עוד כתב יצחק טורים בגלובס ובמעריב..."; ובהמשך: "יצחק גם כתב רבות על דירותיו של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט - כתבות שעוררו סערה אך לא הולידו כתב אישום". האמת היא זו: את גלובס עזבתי ב-2005. את מעריב עזבתי ב-2006, לאחר שעורכו דאז של מעריב, אמנון דנקנר, מנע פרסום כתבות תחקיר על אהוד אולמרט. את News1 הקמתי בשנת 2000, מעט אחרי חשיפת פרשת עזר ויצמן וסילוקו מהנשיאות. הקמת כלי תקשורת חדש כדוגמת News1 אמורה לזכות אותי דווקא בדברי שבח, ולא בבקורת מרומזת ומכוערת כאילו גורשתי מהעיתונות הממוסדת והמוצלחת...; ועוד: החשיפות על אולמרט עסקו לא רק בדירותיו, אלא בשורה של פרשות, כולל חשיפת פרשת הולילנד. קוראי News1 וגם הציבור הרחב יודעים היטב: החשיפת באתרנו הן שאילצו את היועץ המשפטי לממשלה להורות על חקירות משטרתיות שבסופן הוגשו נגד אולמרט וגורמים נוספים סדרה של כתבי אישום.

• סמכות מועצת העיתונות - דה-מרקר: "יצחק לא מהסס גם לכפור בסמכותה של מועצת העיתונות. המועצה פסקה ב-2012 כי יצחק עבר על שני סעיפים של תקנון האתיקה שלה בכתבה שפרסם נגד העיתונאי דאז מיקי רוזנטל..."; האמת היא: הכתבה פורסמה ב-News1 מאת הבלוגר אמיר זהר. לאחר פניית רוזנטל התברר כי אכן התגלו בה פגמים והיא תוקנה ועודכנה. רוזנטל התעקש, מטעמיו הוא, להגיש תלונה לוועדת האתיקה של מועצת העיתונות. אכן, כפרתי ועודני כופר בסמכותה של מועצת העיתונות והוועדה מטעמה, שכן אינני חבר באגודת העיתונאים, News1 אינו חבר במועצת העיתונות, ואין לנו עניין להיות חברים בשום אורגן מוסדי נפוח ושמנמן שפועל בעיקר לשמר את מעמדם של מו"לים מסוגו של עמוס שוקן. כפרתי, כדבר מובן מאליו, ועודני כופר בסמכותה לשפוט גורמים שאינם חברים במוסדותיה. למרות זאת, ועדת האתיקה של מועצת העיתונות ביצעה שפיטה בהעדרי והסיקה מסקנות שגויות. אגב: שוקן עצמו הוא שכופר בסמכות מועצת העיתונות. לראיה: מועצת העיתונות חייבה את המו"לים, ובהם את שוקן, לפרסם את רשימת האינטרסים העסקיים ואת זהות המפרסמים בעיתוניו. החלטתה נועדה למנוע מצבועים כמו שוקן לפעול תוך ניגוד עניינים ולהסתיר אינטרסים עסקיים שלהם מפני הקוראים. שוקן, המתנהל כרגיל בצביעות, לא טרח עד כה להסביר לקוראיו מדוע אינו מקיים את החלטות מועצת העיתונות.

כאמור, זהו רק חלק קטן מאוד מהסוגיות שהוצגו בעיתונו של שוקן באופן כוזב, מעוות ופוגעני. שוקן, ידידי לשעבר, שבחר הפעם לגונן על שני פושעים וסייענית אחת, מבין אולי היטב: נמשיך לפעול לבירור האמת, כולל את מניעיו הנסתרים בפרשת זילכה-כהן.

• המשך יבוא