יצא צדיק

זיכויו של חבר הכנסת אביגדור ליברמן על-ידי שלושה שופטים, גורר, מטבע הדברים, ביקורת נוקבת נגד היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, על כישלונו במשפט. שורה של פוליטיקאים ופרשנים מטעם עצמם מפנים אצבע מאשימה ודורשים ממנו להסיק מסקנות. כמה מיוצאי הפרקליטות יוצאים נגדו בגלוי, ומביעים תמיהות קשות על החלטותיו. נציג להלן תזה אחרת, שיכולה אולי לשכנע מדוע וינשטיין, כיועץ משפטי, דווקא "יצא צדיק", מכיוון שמילא אחר הציפיות. של שולחיו האמיתיים, כמובן. נציין מדוע שוגים מבקריו של וינשטיין, המעלים נגדו טענות בלתי רלוונטיות, ומכוחן נגררים למסקנות שגויות. כדאי לזכור:

• וינשטיין נבחר ומונה לתפקיד אחרי תקופה משפטית-פוליטית סוערת שבמרכזה החקירה וכתבי האישום נגד ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט ואנשיו ומקורביו. הבדיקות והחקירות נערכו בעקבות החשיפות (חלקן הגדול ב-News1) בהובלת מבקר המדינה דאז, מיכה לינדנשטראוס, והיועץ המשפטי לממשלה דאז, מני מזוז. שניהם הובילו קו מיליטנטי ונחוש לביעור השחיתות;

• מי שהובילו את בחירתו של וינשטיין ליועץ משפטי - בראשם שר המשפטים דאז יעקב נאמן, בתמיכתה של ישראל ביתנו ובראשה אביגדור ליברמן, תוך שיתוף פעולה מצד ראש הממשלה בנימין נתניהו - כיוונו, ומראש, ליועץ נוח שעימו ניתן יהא "להסתדר". כך נהגו גם עם בחירת מבקר מדינה חדש - הוא יוסי שפירא;

• מי שהובילו את בחירתו של וינשטיין ביקשו לעצמם יועץ שלא ימהר לפתוח בחקירות נגד פוליטיקאים; שיפעל באופן לעומתי לפרקליטות; ובכלל, שינמיך את הלהבות בכל מה שנוגע לטיפול בפוליטיקאים ובאנשי עסקים בכירים. כך כיוונו בהצלחה מרובה גם ביחס למינויו של המבקר החדש, שפירא.

ואכן, וינשטיין שהתמודד תחילה על משרת פרקליט המדינה - והפסיד, ולאחר מכן נבחר ומונה לכהונת היועץ המשפטי לממשלה, סיפק את הסחורה. מבחינה זו הוא "יצא צדיק". לראיה: א) תיק ליברמן - עם כניסתו גרם וינשטיין לעיכוב חמור בהליכים נגד ליברמן. למרות הודעותיו לבית המשפט העליון, הוא נקט סחבת מכוונת במשך יותר משנתיים, ומשך המון זמן, ובסופו של דבר "הרג" את התיק העיקרי שבו התגלו ראיות לקבלת מיליונים של דולרים באופן הנוגד את החוק; ולאחר מכן אץ-רץ לבית המשפט עם כתב אישום רופס ומוזר (פרשת השגריר), שמלכתחילה היה ברור לכל מי שעיניו בראשו: מדובר באישום שולי, אם בכלל, ולא היה מקום לחרוג מהכלל הנוהג, לפיו: לא מגישים כתב אישום נגד חשוד בהטרדה מינית, מקום שנחקר והתגלו נגדו ראיות שרצח ואנס ומה-לא; ליברמן התנהג בפרשת השגריר כבן-אנוש רגיל, החפץ חיים, וכל אדם הגון יעיד אפילו על עצמו כי לא היה נוהג אחרת מליברמן בפרשת השגריר; ב) תיק הרפז - דפוס הפעולה של וינשטיין חוזר על עצמו גם בפרשת הרפז. הנה, וינשטיין מנע במשך יותר משנתיים פתיחת חקירה נגד כל הבכירים המעורבים בפרשה, ובראשם שר הביטחון דאז, אהוד ברק, והרמטכ"ל דאז, גבי אשכנזי. וינשטיין גרם לשיבוש מהלכי חקירה ומשפט, ודחה את זעקותיו ובקשותיו של מבקר המדינה דאז, מיכה לינדנשטראוס, שהצביע על ראיות שהתגלו המצדיקות פתיחת חקירה פלילית נגד החשודים. וינשטיין נאלץ, בסופו של דבר, להורות על פתיחת חקירה, רק לאחר שהוגשו נגדו עתירות לבית המשפט העליון, ולאחר שהבין היטב כי לא יוכל עוד לספק הגנה לאותם בכירים שסרחו; ג) תיק נתניהו - וינשטיין מעכב את הטיפול גם בשורה של עניינים הנוגעים לראש הממשלה, בנימין נתניהו, כולל בחשדות לעבירות מרמה. האיש לא רק מנמיך להבות, אלא חונק את האש, ובולם צעדים משפטיים חיוניים כדי לברר את האמת.

וינשטיין, שנהנה מתקשורת אוהדת טרם מינויו וגם לאחר מכן, סיפק כאמור את הסחורה. צודק וינשטיין כשהוא טוען שמילא את חובתו, רוצה לומר: התחייבותו. הנה, הוא לא בגד באותם אנשים שפעלו בסתר למענו; הנה, הוא עשה ככל יכולתו כדי להוריד את הפרקליטות והמשטרה מגבם של פוליטיקאים ובכירים. במובן זה הוא יצא צדיק. לראיה: הוא לא נגרר אחר דרישות החוקרים והפרקליטים והעיתונאים-החוקרים לעשות צדק למען הציבור ולמצות את הדין עם חשודים שסרחו ומעלו ורימו; הנה, הוא מילא אחר הציפיות של שולחיו המרכזיים והאמיתיים שלהם הוא חייב אמונים: נתניהו, ליברמן, נאמן...