השופט: הרשם הבכיר נועם רף, בית משפט השלום בפתח תקוה המועד: יום חמישי, 12.9.13, שעה 15:00 הנושא: תביעות קטנות התיק הראשון שבפני הרשם נועם רף הוא תביעה בטענה לאי-תשלום תמורת הקמת גדר עץ. בתשומת לב ראויה לציון, הוא שם לב לכך שהנתבע מלווה בידי אשתו ובתו, ומוודא שלא יעידו "כי אחרת אצטרך לבקש מהן לצאת". רף מזהיר את התובע כעד ובשאלות מדריכות מביא אותו לחזור על תביעתו, תוך שהוא ממקד ויורד לפרטים בפעלתנות רבה. "סליחה שאני קוטע", הוא אומר לתובע, "יש לך איזשהו אישור שהחומרים עלו 10,000 שקל?" - אין לו. אז כמה עולה מ"ר של עץ? גם זה לא פשוט, כי התובע קנה אצל ספק שונה מהרגיל.
גם את הנתבע רף מזהיר, פעיל בשאלות כדי "לסכם בקצרה את כתב ההגנה שלך" ואינו מאפשר לתובע להפריע. הנתבע טוען שהוא השלים בעצמו את העבודה שלא ביצע התובע, וגם ממנו מבקש רף ראיות, "כי קצת קשה לראות את זה מהישראכרט שצירפת". הנתבע מציג תמונות של הגדר שבנה התובע לאחר שירד גשם; רף שוגה ואינו מורה לו להראות את התמונה לתובע, אלא רק כאשר הלה מבקש זאת.
"בשלב זה אני עוצר את הדיון ואני אומר לכם מה העמדה שלי", אומר רף. "תקבלו - נוכל לסיים בדרכי נועם בפשרה. לא תקבלו - זה לא יעמוד נגדכם, יהיה עוד דיון קצר, אשאל כמה שאלות ויהיה פסק דין, כשאני לא מחויב בשום דרך להצעת הפשרה שאני עומד להציע לכם".
"אתה רוצה לחשוב דקה?" רף התרשם שהתובע ביצע עבודות בשווי של 21,000 שקל, ונראה על פניו שהתוספות שביקש הנתבע היו במסגרת העבודה. "יכול להיות שלא תמחרת את העבודה כיאות, אבל זו לא סיבה לחייב אותו לשלם לך", אומר רף לתובע ומבקש ממנו לא להפריע לו. התובע לא השלים את כל העבודות ויש כמה ליקויים, ולכן מציע רף שהנתבע ישלם תמורת העבודות ולא רק תמורת החומרים. הנתבע אומנם טען שהוא נדרש לעבודות בעלות של 17,000 שקל כדי להשלים את מה שלא עשה התובע, אבל את רף הוא לא שכנע שהסכום היה כל כך גבוה.
בשורה התחתונה, רף מציע שהנתבע ישלם עוד 5,000 שקל; הנתבע מסכים, התובע מתנגד ורף מנסה לשכנע אותו. לא תמחרת נכון, חילופי המיילים מוכיחים שהתוספות נכללו בעבודה, אכן יש ליקוי בגדר - הוא אומר. התובע: "כבודו אומר דברים לא נכונים מתוך אי-ידיעה". רף: "אני לא מנהל אף פעם מו"מ על ההצעות שלי. אתה רוצה לחשוב דקה? כי אני לא יודע מה יהיה בפסק הדין". התובע משתכנע ורף מכתיב החלטה, כנראה תוך שימוש בנוסח מוכן במחשב. "אני מקבל את הסכם הפשרה, נותן לו תוקף של פסק דין ומאחל לכם גמר חתימה טובה", הוא מסיים - יומיים לפני יום הכיפורים.
"בלי ידיים בכיסים" התיק הבא הוא תביעה על נזקים בשיפוץ מבנה, כאשר בפני רף מונחת חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט בדבר גובה הנזק. רף מנסה לשלוח את הצדדים להידבר מחוץ לאולם על בסיס חוות הדעת, תוך שהוא מסביר לנתבע שאינו יכול לקבל את הצעתו לתקן את הליקויים: "יש שלבים שבהם רמת האמון בין אנשים היא כזו, שאי-אפשר להמשיך לבצע עבודות, ואני לא יכול לחייב אותו לקבל איזשהו תיקון מצידך".
הבעיה של רף בדקות הבאות היא, שהנתבע מסרב להשלים עם חוות הדעת ואינו קולט שהיא סופית ומחייבת משום שלא השיג עליה. הצדדים מחליפים כמה מילים באולם ומודיעים שאין סיכוי שיגיעו להסכמה. רף פונה לנתבע: "חוות הדעת הזו היא מכרעת, מדוע אני לא אמור לפסוק לפיה? רק אם אפשר, אדוני, בלי ידיים בכיסים". אם האשמים הם קבלני המשנה, ממשיך רף, היית צריך להגיש נגדם הודעת צד ג' - ומסביר לנתבע במה מדובר.
רף ממשיך: "תקשיב ואל תקטע אותי, בבקשה. לא הגשת הודעת צד ג', לא הגשת בקשה לשאלות הבהרה [למומחה], לא חלקת על חוות הדעת. כל מה שאדוני טוען - אני מקשיב, אבל זה לא משנה את המצב פה". התובע מקבל את רשות הדיבור וטוען שהיו לו עוד הוצאות ושמגיע לו פיצוי על עוגמת נפש; רף אינו מבקש שיציג קבלות. הוא נוזף שוב בנתבע: "אתה לא מעיר הערות ביניים פה, ברור? לא צועקים פה איך שבא".
"לא למחוא לי כפיים באולם" רף מסביר שוב את מנגנון הפשרה ומבהיר שאין סיכוי שידחה את התביעה, בשל חוות הדעת. הוא מחשב את הסכום ("אתה תסלח לי על ההצעה, אני מקזז שמונה שקלים כדי לעגל", אומר לתובע) ומציע שהנתבע ישלם 23,400 שקל, כאשר התביעה הוגשה על 40,000 שקל. רף מציע שהנתבע ישלם גם 2,000 שקל בגין חלקו של התובע בחוות הדעת ועוד הוצאות ועוגמת נפש בסך 1,500 שקל.
התובע מסכים אך הנתבע ממשיך להתווכח. רף: "מה אדוני רוצה?". הנתבע: "אני קודם כל רוצה שתקשיב לי". רף: "אני מקשיב". לאחר שהנתבע סופק את כפיו, מעיר לו רף: "ביקשתי בלי ידיים בכיסים, גם לא למחוא לי כפיים באולם". הוא מציע לנתבע לחשוב כמה דקות על ההצעה, ובינתיים שם לב היטב להקלדה: צריך לכתוב "מר בן-סימון" ולא "הנתבע", כי פורמלית נתבעת החברה שהאחרון הוא בעליה.
לנתבע יש רעיון: לבקש הצעות מחיר מקבלנים שונים כדי לדעת מהי עלות תיקון הנזקים. רף כמובן אינו מסכים: "בית המשפט מבהיר שיש חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט שהיא מכרעת, ולא יפתח אותה באמצעות קבלת הצעות מחיר. אפשר דקה שקט? לא חלקת על חוות הדעת, לא חלקת על הסכומים, אתה מעלה טענות בעלמא. אם אני אתן פסק דין - זה יכלול את כל הסכומים. אתה באמת רוצה את זה?". הנתבע: "הבנתי שחוות הדעת תגיד [רק] אם יש תיקונים. אני מבקש להגיע למחיר הנכון, זו לא בקשה מאוד גדולה".
"תעבור הלאה" רף: "שמעתי אותך. רק רגע שקט! שמעתי אותך, הסברתי לך שזה לא יכול לקרות בדרך שלך. אנחנו לא נפנה לשוק החופשי ונעשה מכרז. אל תקטע אותי. אני מקווה שאתה קורא בין השורות ומבין את מה שאני אומר". רף מכתיב את מה שהבהיר לנתבע ואומר לו: "תעבור הלאה. אני לא מנהל איתך מו"מ על ההצעה שלי". הנתבע עוד לא קלט ומציע 20,000 שקל. רף קרוב לאבד את סבלנותו: "אני לא מנהל מו"מ על ההצעות שלי! זה ברור? סבלנות יש לי, אני מקשיב. אתה מנסה פה הליך שלא קיים ולא יהיה".
הנתבע עובר לקו ההגנה האחרון שלו: מספר התשלומים. רף אומר ארבעה, הוא אומר עשרה, ורף מכתיב: "בית המשפט מבהיר למר בן-סימון שאינו יכול לקטוע שוב ושוב את בית המשפט ומבקש ממנו לחדול מכך". הוא פונה לנתבע: "אני לא יכול לנהל כך דיון. לפי החוק צריך לשלם הכל תוך 30 יום". הנתבע נכנע ורף מכתיב את פרטי הפשרה, תוך שהוא מוסיף: אם הסכום לא ישולם, התובע יהיה רשאי לנקוט בהליכי גבייה ללא הודעה מראש.
השורה התחתונה: בתביעות קטנות נדרשת מהשופט סבלנות עילאית, בשל השילוב בין צדדים שאינם מיוצגים (על כל חוסר הידע ועודף הרגשות הנובעים מכך) לבין סכומים קטנים בסכסוכים שוליים. זאת, לצד יכולת להגיע לפשרות הגיוניות ולחסוך זמן יקר. רף מצליח במשימה השנייה יותר מאשר בראשונה. יעילות: 9. מזג שיפוטי: 7. 