עיצוב הבמה המבריק והנוקב של ערן עצמון (שעשה גם את "גברתי הנאווה" בהבימה) מעניק למחזה משנה-תוקף. כך גם המוזיקה המקורית היפהפייה שמהווה חלק מההתרחשויות, שהלחין אמיר לקנר הצעיר המחונן; את התלבושות האותנטיות-התקופתיות עיצבה להפליא אולה שבצוב, ואת קרבות הבמה המרהיבים עיצב גנדי בביצקי האחד ואין שני לו. ומעל כל אלה, התרגום הצמוד לסגנונו המיוחד של רוסטאן, שנעשה בידי דורי פרנס, הוא כה משובח ופואטי, ובעל ייחוד שירי משל עצמו, שהוא מענג במיוחד, ומעניק איכות וכוח לכל משפט קצר ונוקב שלו.
הסצנות בהצגה מאוד קצביות, מתחלפות ללא צורך בחילופי תפאורה, מלבד בהפסקה, כך שכל קטע מעניק לנו הנאה צרופה מכל מונולוג או דיאלוג של כל אחד מ
השחקנים - שכולם כאן כוכבים. דודו ניב הקלאסי כטבח משפחת האצולה, המעניק חינם מזון למשוררים, לצורך כינוסי שירה במטבחו, בעוד אשתו הנרגנת ליז (גיל ווינברג, שעושה כאן שישה תפקידים בצורה מרהיבה, שמוכיחה עד כמה אין גבול לכישרונותיו ולשפת הגוף העשירה שלו) לועגת לו ובוגדת בו. הסצנה בה שלושת השפים במטבחו של דודו ניב אופים מעדנים - היא מאסטר פיס. המונולוג של דודו ניב בסיום המחזה תופס אותך בגרון, גורם להזיל דמעה, ומרגש ביותר.
אפשר לציין כל סצנה באותו תואר. הכל בבחינת מעדן תיאטרלי, כשכתב ידו של הבימאי המבריק ניכר בכל קטע. יניב ביטון ברוב חן בתפקידי גברים ונשים, פשוט מוכיח שהשמיים הם הגבול עבור הקומיקאי המופלא והרבגוני הזה. הוא נפלא הן בתור אומנת רוקסאן, והן כצוער בפלוגת הגאסטונים המהוללת. גלעד שמואלי בתחילת ההצגה, כנערת המזנון, הצליח לשטות בכולם ולשכנע שהוא נערה סקסית על כל הגינונים הנכונים. כך מבריקים במשחקם גם אסף סולומון, כקפטן של הפלוגה, בהדר ובאצילות שנסוכים בהופעתו המצודדת, גם הוא ברשימת הקלאסיקנים שבשחקנים.
יוסי צברי מרשים ביותר בשפת גופו והבעותיו, נוסך הומור ורגש במהלך ההצגה, וזוכה לתשואות בתום המונולוג שלו. טל ווייס - כישרון דרמטי וקומי כאחד, עם רקורד עשיר, מעניק מקסמו לששת התפקידים שהוא ממלא, וגורם לרצות לראותו עוד ועוד על הבמה, ובתפקידים עם הרבה בשר. כך גם בולט ביכולות המשחק והתנועה שלו גיא אלון, שהדהים בזמנו בתפקיד הסוס במחזה "אקווס". שמחה ברבירו הוא מוסקטר, נזיר ואחות - בהתאם למסורת מילוי גברים בתפקידי נשים עד למאה ה-19, כמו כל שאר השחקנים, מלבד כנרת לימוני. כולם - שחקנים שייכספירים-קלאסיים פאר אקסלנס, עם יכולות מכאן עד להודעה חדשה, כאלה שמילאו וימלאו תפקידים ראשיים בכל מחזה.
התוכנייה המושקעת בתוכן מעמיק ומאיר עיניים היא דבר שאסור להחמיצו.
לתיאטרון הקאמרי שאפו כפול עשר על ההישג הדרמטי שיהפוך ללא ספק לבינלאומי.