המערכה הדיפלומטית הנמרצת, הפומבית והחשאית שמנהלת ישראל בניסיון לסכל "עסקה רעה" בין המעצמות לבין אירן לפתרון סוגיית תוכנית הגרעין הצבאית של אירן, לא צלחה, בהינתן הגישה הפייסנית שאומצה, בראש ובראשונה על-ידי ממשל אובמה כלפי אירן.
מתקפת החיוכים של הנשיא האירני הנבחר, רוחאני, לצד מהפך תדמיתי של מעצבי הדיפלומטיה בטהרן, היו, ללא ספק, ביסוד הנכונות הנחושה של שש המעצמות להעניק הזדמנות מרחיקת לכת לאירן לנהל תוכנית גרעינית "תחת מגבלות ופיקוח", בהנחה ש"הקפאת מצב" תבלום את השאפתנות האירנית לממש יכולת גרעינית צבאית.
מה שתואר כמהפך בגישתה של אירן, נקשר באופן שאינו משתמע לשתי פנים, בהשפעה הדרמטית המצטברת של הסנקציות החריפות שהוטלו על-ידי הקהילה הבינלאומית בראשות ארה"ב, באופן שאיים לחנוק את הכלכלה האירנית ונתן אותותיו החודרניים על רווחת רוב תושבי אירן. ארגומנט זה עמד גם ביסוד הטיעון המרכזי של ישראל, לפיו אפקטיביות הסנקציות עד כה, ש"הורידה את אירן לקרשים", חייבת לדרבן את המעצמות לעבות את הלחץ על אירן על-ידי סנקציות נוספות ומשכנעות, שיכוונו לכבילת ידיה של אירן בתחום העשרת האורניום בתחומה.
טיעון זה נוצל היטב גם על-ידי מעצמות המערב בשיח מול ישראל כמימד האמור לשכנע את ישראל, כי נשק הסנקציות הוא המכשיר האפקטיבי שישמש גם כ-שוט מול אירן בנסיבות של חשיפת "תרמית" אירנית בהקשר לתוכנית הגרעין שלה.
עדותו של חוסיין מוסאביאן דווקא לקראת מה שמסתמן כ"סגירת עסקה" מול אירן בז'נבה, ראוי להפנות תשומת לב לעדותו של מי ששימש בעבר כנציג אירן בצוות מו"מ הגרעין מול המעצמות, חוסיין מוסאביאן, כפי שראתה אור בעיתון "פייננשיאל טיימס" (19.11.13). מוסאביאן גורס כי ההערכה לפיה הסנקציות היו אלה שהביאו את אירן אל שולחן המו"מ, בטעות יסודה. לדבריו, הגורם האמיתי הוא שאיפתו של הנשיא החדש רוחאני לכונן מהלכי התקרבות אל ארה"ב, האיחוד האירופי ומדינות האזור, לצד העובדה ש"הקו האדום" של ארה"ב כלפי אירן השתנה, מ"הפסקה מוחלטת של העשרת אורניום" ל"מניעת פצצה גרעינית".
יתר על כן, אליבא דמוסאביאן, כשלון המו"מ בשנת 2005 נבע מהתעקשותה של ארה"ב למנוע מאירן את זכויותיה הלגיטימיות להעשרת אורניום. המערב החמיץ את ההזדמנות לגשר על הפערים ובמקום זאת כפה סנקציות. בהקשר זה קובע הדיפלומט האירני לשעבר, כי "בניגוד לטענותיהם של מחוקקים אמריקניים וגורמים ישראלים רשמיים, הסנקציות הניבו תנופה דרמטית ביכולת הגרעינית האירנית, שכן טהרן שאפה להוכיח כי לא תיכנע ללחצים".
מוסאביאן מעיד כי בשנת 2005 העשירה אירן אורניום ברמה של 5% באתר אחד שהכיל 3,000 סרכזות. נכון להיום, אירן מעשירה אורניום לרמה של 20% בשני אתרים המכילים 19,000 סרכזות. הוא מדגיש כי אירן אגרה כמות של 8,000 ק"ג אורניום מועשר והגדילה את היקף הסרכזות המתוחכמות.
מוסאביאן מסכם את דבריו באזהרה כי הגברת הסנקציות במקום סגירת עסקה תוביל לתוצאות מרחיקות לכת, והפעם אפילו בעלות פוטנציאל של אסון. הוא ממליץ אפוא לנשיא אובמה ולקונגרס האמריקני "להקנות עדיפות לחייהם של אזרחי ארה"ב כאינטרס לאומי ממדרגה ראשונה. השגת הפשרה מול טהרן היא בבחינת אינטרס אמריקני עליון בטווח הקרוב והרחוק כאחד".
ברור כי לצד הקמפיין שמוביל ראש ממשלת ישראל אל מול הזירה הבינלאומית כדי "לשפר" את מנגנוני הניטור כלפי אירן במסגרת ההסכם הצפוי עם אירן, מתנהלת מערכה נרחבת של גורמי שדולה פרו-אירניים בארה"ב ובמערב, כדי לדרבן את העסקה בתנאים הנדיבים שיאפשרו לאירן לגיטימציה להמשיך בהעשרת האורניום בתחומה.
"מתקפת החיוכים" של רוחאני רושמת אפוא, נכון לעכשיו, הצלחה יוצאת דופן, ומחדדת את מימד החולשה האזורית של ארה"ב, בפרט בהינתן הקדנציה השנייה של אובמה ב"בית הלבן". הגישה המיתממת בהקשר זה, גם על-רקע הידיעה כי קבלת ההחלטות באירן הינה פררוגטיבה של המנהיג הרוחני, חמינאי, הינה איתות אזהרה נוסף למגמות הבלתי ידידותיות הנושבות מכיוונה של וושינגטון כלפי ישראל, בפרט בהרכב הנוכחי של מעצבי מדיניות החוץ האמריקנית.
