תגידו אתם, לאן ישובו הסופר הלבנוני סמיר עטאללה מתייחס לתופעה של בריחת מוחות מארצות ערב שמהן גלו בשל הדיכוי, האלימות והעושק, ומצאו מקלט במדינות המערב.
הסופר דן באפשרות שאותם נמלטים ישובו לארצות מולדתם ויתרמו להעלאת רמת-החיים בהן, אך מציב סימן שאלה גדול באשר לסיכויי התממשותה ("אל-שרק אל-אווסט" 7.9.13):
"השאלה היא לאן ישובו? האם ישובו לאיותאללה ולמשטר המולות באירן התולה יומיום את מתנגדיו על עמודי חשמל? לדיקטטורה האיסלאמית של
ארדואן? לשריעה של "האחים המוסלמים" במצרים? למעבדות הנשק הכימי ולמשטר הטובח את עמו בסוריה? לטרור הקטלני של אל-קאעידה והחות'ים בתימן? לזירת המוות של הפיצוצים ההדדיים בלבנון? לגהינום מכוניות-התופת בעירק?
"תגידו אתם לאן ישובו המוחות שנטשו את ארצות מולדתם ומצאו מקלט ונחת במערב? האם ישובו למדינה שנשיאה ושר התעמולה שלה מאיימים להבעיר את המזרח התיכון באש תופת אם מישהו יחשוב לפעול נגד חיסול העם הסורי בנשק כימי וקונבנציונלי?
"לאן ישובו? לאן?".
מה קורה לערבים שואל ממדוח אלחמיני מעל דפי העיתון "אל-שרק אל-אווסט" (27.10.2013) ומסביר:
"מנהיגיהם מחוסלים בבורות, בצינורות הביוב ועל עמודי התלייה. ילדיהם מושמדים בשנתם בנשק כימי. הוגי הדעות שלהם נרדפים וגולים ממולדתם. קנאים דוחפים את צעיריהם אל מותם בכל מקום. המובטלים טובעים בחופי אירופה. האנרכיה חוגגת. קווי העוני מזנקים וקווי הרווחה צונחים. החינוך גווע ורמת הלימוד האקדמי - בירידה. האמנים משמיעים אותם שירים בלחנים חדשים. הכל מתלוננים על העדר חוק וסדר. יש פיצוץ אוכלוסין. הרחובות עמוסים, הערים מלוכלכות ומצב הרוח קודר.
"מה קורה לערבים? זוהי השאלה החשובה ביותר המעסיקה את כולם", ועליה משיב הכותב:
"המצב הקריטי נעוץ בחינוך. החינוך הוא המניע העיקרי לקידמה וגם לפיגור. תור הזהב של האנושות הוא בעתיד ולא בעבר. הדבקות בעבר גורמת לתסכול וחוסמת את יכולת היצירה הפונה אל העתיד.
"הכל תלוי בחינוך. ואם הערבים רוצים לדעת מה קורה להם, עליהם להביט פנימה אל עצמם".
מי יגן על השיט בתעלת סואץ תעלת סואץ - תעלת המים המלאכותית העוברת במצרים ממערב למדבר סיני - משמשת למעבר אוניות ממזרח אסיה, האוקיינוס ההודי וים סוף לים התיכון ולאירופה. אורכה של התעלה 162.5 ק"מ והיא נמתחת בין הערים פורט סעיד ופורט פואד מצפון, אל העיר סואץ מדרום. רוחבה של התעלה נע בין 100 ל-200 מ', ועומקה - בין 10 ל-20 מ'. כרייתה נמשכה 10 שנים, והיא נפתחה רשמית לשיט ב-16 בנובמבר 1869 במשט חגיגי בן שלושה ימים מפורט סעיד לפורט איברהים שבסואץ. (ויקיפדיה).
מדי יום עוברות בתעלת סואץ כ-80 אוניות שהן למעלה מ-20 אלף אוניות בשנה. התעלה מהווה מקור שני בגודלו להכנסות המדינה, אחרי התיירות, וב-2011 הגיעו ההכנסות שהתקבלו ממנה ל-8 מיליארד דולר.
לאחר מהפכת ה-25 בינואר, החלו גורמי טרור להתפשט ברחבי סיני, וכיום מדובר ב-15 ארגוני טרור - מרביתם ג'יהאדיסטים. על שלטונות מצרים מוטל להתמודד עם הסכנות האורבות לשיט בתעלה, ואכן בספטמבר 2013 הודיעה רשות תעלת-סואץ כי בלמה ניסיון של ארגון טרור לפגוע בתנועת האוניות. הארמיה השלישית של צבא מצרים מופקדת על הגנת התעלה.
מקורות ביון מערביים הודיעו לאחרונה כי לשם הגנה על התעלה, שכרה מצרים את שירותיה של חברת אבטחה זרה ששמה לא צוין. אין מדובר באנשי ביטחון שיתפרסו לאורך התעלה, אלא במיכשור אלקטרוני לעריכת תצפיות ולהרתעה.
טעויות האיסלאם הפוליטי במאמר בעיתון "אלערב" (8.11.13) מונה הסופרת המצרייה אמל מלסא ארבע טעויות קולוסליות, לדעתה, שעשו "האחים המוסלמים" במצרים ותנועת "אלנהדה" בתוניסיה שגרמו להם להפסיד את השלטון במצרים ולהיחלש בתוניסיה:
- להיטותן של שתי תנועות איסלאמיות אלו להגיע לשלטון. הן ראו בכך את יעדן העיקרי, והזניחו את מה שהן אמורות היו להגשים אחרי הגעתן לשלטון. בעיניהן, השלטון הוא מטרה סופית ולא אמצעי.
- הן התרכזו בענייני הדת. בד-בבד הן סמכו על גורמים חיצוניים שיחזקו אותן ויצילו אותן בשעת מצוקה.
- הן ניצלו את הבחירות הדמוקרטיות על-מנת לעלות לשלטון, אך הבנתן את הדמוקרטיה הצטמצמה להטלת פתקים לקלפיות ולא למשילות דמוקרטית.
- האלימות היא דרכן למשול. כך פעלו אנשיהן טרם עלייתן לשלטון, גם כשתפסו אותו, והם ממשיכים את דרכם האלימה גם אחרי שהורדו מהשלטון.
