למען הגילוי הנאות עלי להודות שמבין המסעדות הרבות שסקרתי עד כה - לא הייתי חוזר אל מרביתן פעם נוספת, באשר הציון שנתתי להן נע בין שלילי למשביע-רצון. אחרי ככלות הכל רובן הן מסעדות בינוניות למדי, אם לא למטה מזה, ואין שום צידוק להתרפק עליהן.
לעומתן ראויות רק מסעדות מעטות לטפיחה על השכם, בעטיה של השלמות הקולינרית שנתברכו בהן. כזו, למשל, היא "דרבי בר", במרינה של הרצליה, שאליה אני שב משום כך מדי פעם.
"דרבי בר", שבה מדובר, היא מן הסתם הוותיקה שבמסעדות המרינה ומן המעטות שהצליחו לשרוד בה לאורך השנים. גדולתה היא בזכות רמת-אוכל גבוהה, גם כשאינה מבטיחה לסועדיה הרים וגבעות, כמנהגן של מסעדות-צמרת רבות. שמה, מסתבר, הולך לפניה תודות לקולינריה שמעולם לא הכזיבה. ראוי לציין שמלבד אוכל טרי, בריא ומזין - היא מצטיינת בניקיונה המופתי.
ארוחה מהנה בפעם-המי-יודע-כמה הסבנו אליה בשניים, לעת צהריים, כשאל השולחן הגיע כפתיח מבחר של סלטים טריים - מעגבניות ומלפפונים קצוצים, דרך סלק וגזר, ועד לחומוס וטחינה - עם לחם הבית. כל אלה לוו בקנקן-לימונדה צוננת ומשיבת-נפש.
בהמשך באו שיפודי-פרגית עם תפוחי-אדמה בתנור שהיו עשויים ביד אמן, ובעקבותיהם הגיעו שני קינוחים משגעים, של קדאיף ומלבי, כפי שרק ב"דרבי בר" מיטיבים להכין. קפה שחור ואספרסו ארוך היו הסיומת לארוחה מהנה.
שילמנו 290 שקל, והוספנו תשר של 15% לשרות יוצא מן הכלל. את "דרבי בר" זיכינו, איך לא, במלוא 10 הנקודות של הסולם הקולינרי שלנו וחזקה עלינו ששוב נשובה אליה.
