ביום 19 בנובמבר 2013, פרסמה הוועדה לתקני חשבונאות בינלאומיים (ה- IASB) תקן חדש בנושא חשבונאות גידור - כללי, המהווה פרק נוסף של IFRS 9: מכשירים פיננסיים (2013). התקן החדש אינו משנה מן היסוד את סוגי יחסי הגידור או את הדרישה למדוד ולהכיר בחוסר-אפקטיביות. יחד עם זאת, בהתאם לתקן החדש, אסטרטגיות גידור נוספות אשר נעשה בהן שימוש לצורכי ניהול סיכונים עשויות להיות כשירות כעת לחשבונאות גידור. כך, לדוגמה מאפשר התקן החדש גידור של הפרטים הבאים, בתנאים מסוימים:
- מרכיבי סיכון של פריטים לא-פיננסיים, לרבות מרכיב אינפלציה, גם אם לא זוהו מפורשות בחוזה;
- פוזיציות נטו של מספר פריטים המזוהים ספציפית;
- שילוב של חשיפה בגין מכשיר לא-נגזר ומכשיר נגזר אשר מנוהלת לצורכי ניהול סיכונים כסיכון אחד;
- "שכבה" (layer) נפרדת מתוך סכום נקוב; וכן,
- מכשירים הוניים (כמו מניות) הנמדדים בשווי הוגן דרך רווח כולל אחר. במקרים אלו חוסר אפקטיביות הגידור תיזקף גם היא לרווח כולל אחר.
התקן מאפשר לייעד נכסים פיננסיים או התחייבויות פיננסיות שאינם-נגזרים הנמדדים בשווי הוגן דרך רווח או הפסד כמכשירים מגדרים. יתרה מזאת, ניתן להוציא את ערך הזמן של אופציות שנרכשו, את מרכיב הריבית של חוזי אקדמה ואת מרווח הבסיס של מטבע חוץ מיחסי הגידור, אך לראות ברכיבים אלו כ"עלות גידור" שלא תיזקף מידית במלואה לרווח והפסד.
התקן מחליף את המבחנים הכמותיים הקיימים כיום לעניין בחינת אפקטיביות במבחנים צופי פני עתיד בלבד, הבודקים את קיומו של קשר כלכלי, מבלי לקבוע סף כמותי.
בד בבד, באופן שונה מ-IAS 39, חברה לא תוכל לסיים באופן יזום (וולונטרית) יחסי גידור אשר ממשיכים להתאים למטרת ניהול הסיכונים שלה. היא עשויה להידרש לאזן מחדש (rebalance) יחסי גידור, באמצעות התאמת כמויות הפריט המגודר או המכשיר המגדר.
התקן מציע חלופות לחשבונאות גידור - כמו ייעוד חשיפות אשראי מסוימות וחוזי ביצוע חוץ-מאזניים לרכישה או מכירה של פריטים לא-פיננסיים לשווי הוגן דרך רווח והפסד. זאת, באופן שיביא להקבלה חשבונאית עם הטיפול בנגזרים המגדרים כלכלית פריטים אלו.
התקן החדש מבטל את מועד התחילה הקודם של IFRS 9. המועד החדש ייקבע בעתיד עם השלמתם של שני השלבים האחרים של IFRS 9. יישום מוקדם של התקן החדש מותר, רק אם כל דרישות IFRS 9 מיושמות במקביל, או שיושמו כבר בעבר. עם זאת, ניתן לאמץ את הוראות התקן בנוגע להתחייבויות פיננסיות לגביהן נבחרה חלופת השווי ההוגן (כך ששינויים בשוויין ההוגן שמיוחסים לסיכון האשראי העצמי ייזקפו לרווח כולל אחר), וזאת מבלי ליישם את הדרישות האחרות של התקן.
