כאבים ביחסי-מין הם אומנם דבר שכיח שנשים רבות חוות אותו, אך זהו בהחלט לא דבר טבעי. גוף האישה "מתוכנן" כך שיחסי-המין לא יהיו כואבים. כלומר, אם הם כן כואבים - יש משהו שמפריע להתנהלות הטבעית של הגוף.
לצערי, מטופלות רבות מגיעות אליי לאחר שנבדקו על-ידי רופא/ת נשים שאמרו להן "הכל תקין, אין שום בעיה שאמורה לגרום לכאבים".
מה עליהן לעשות עם אבחנה כזאת? הרי העובדה בשטח היא שכואב להן. כל-כך כואב עד שחלקן לא מסוגלות לשכב עם בן-הזוג והן סובלות מכאב עוד בשלב הניסיון לחדירה. הן מתארות מצב של "חומה" בכניסה לנרתיק ואינן מסוגלות לשאת בכאב. גם בני-הזוג האוהבים לא מסוגלים להכאיב כך, והכאבים מובילים להפסקת היחסים המלאים.
אבל אם כואב - אז יש בעיה וצריך לאבחן אותה. אבחון מקיף ודקדקני, המשלב לא רק בדיקה גינקולוגית מדויקת, אלא גם שיחה - יביא להבנת הגורם לכאב ובהתאם יימצא הטיפול הנכון.
חלק מן השאלות שעשויות להוביל לאבחנה: מתי התחילו הכאבים? האם מהניסיון הראשון לקיים יחסים? האם בתנוחות מסוימות? האם החדרת אצבע / טמפון מכאיבים?
שאלות אלה ועוד אחרות, קריטיות לאבחנת המיקום של הכאב, הסיבות האפשריות וכן הלאה.
במקרים אלה הבדיקה הגינקולוגית נעשית בעדינות רבה, עם הסבר בשקט, נשימות רגועות. מטופלות שסובלות מכאבים ביחסי-המין מגיעות לבדיקה עם חשש. במקרים חמורים, יש נשים שמעולם לא נבדקו אצל רופא נשים עקב הפחד מפני הבדיקה.
מטרת הבדיקה היא לבדוק הימצאות של דלקת או פטריה, יובש וכדומה. כל אלה הם גורמים אפשריים לכאבים בחדירה. בתום הבדיקה והאבחון, מותאם למטופלת הטיפול. לרוב מדובר בהנחיות, אימון הדרגתי עצמי בבית, הדרכה (לעיתים גם הדרכה לבן-הזוג) וכיוצא בזה.
אחד הדברים החשובים בטיפול הוא להישאר בקשר עם הגורם המטפל גם בתקופת האימון בבית: מייל או טלפון.
לנשים הסובלות מכאבים ביחסי-מין וגם לרופאים המקבלים מטופלת שזוהי תלונתה: אין דבר כזה "סתם" כאב. כאב ביחסי-מין הוא לא דבר תקין ואם מתעלמים ממנו הוא לא עובר. יש משהו שגורם לכאב, יש טיפול. סבלנות והתמדה משתלמים מאוד, בעיקר בכל הנוגע לבריאות שלנו, לזוגיות ולאינטימיות.
