היא מציגה את עצמה כ"פינה כפרית, רומנטית וירקרקה", ואם לא די בכך גם בתור כזו ש"אין שנייה לה בכל מסעדות תל אביב". אלא שביקור קצר ב"אנינה" שברמת-אביב (רחוב לבנון 2) העיד בפנינו שלא מינה ולא מקצתה.
כי "אנינה", הממוקמת בשטח רחב הידיים של מוזאון ארץ ישראל, פשוט איננה מה שהיא מתיימרת להיות. המסעדה, בעלת המטבח האיטלקי, רחוקה מלהיות "רומנטית ושקטה", מאחר שיש לה אקוסטיקה גרועה, שאינה מאפשרת כל שיח ושיג ללא טונים גבוהים. מעבר לכך אין לה שום הצדקה להתהדר בנוצות של טווס ולהעיד על עצמה שאין שנייה לה בעיר.
עם זאת ראוי להודות שיש ל"אנינה" כל מה שצריך כדי להיות מסעדה מושלמת, רק שדרושים לכך מעט יוזמה ומעוף. העובדה שהיא פרוסה על ריאה ירוקה עשויה להפוך אותה לפינה כפרית פסטורלית, שבה מלבד הארוחה החלבית שהיא מציעה לסועדיה - ניתן יהיה גם לנהל בה דו-שיח על מי-מנוחות.
לחפש בנרות ל"אנינה" הגענו בשניים, לעת צהריים, עם הרבה מאוד ציפיות. מצאנו מסעדה דחוקה וצפופה והמתנו זמן רב לבואו של מלצר. מן התפריט החלבי המקומי בחרנו כפתיח במרק-עדשים סמיך וטעים, שהוגש בנדיבות. אחריו הגיעו קונקילי - קונכיות-פסטה, שהובטחו בתפריט במילוי תרד וריקוטה, עם רוטב-עגבניות ובזיליקום. במקום זאת גילינו קונכיות יבשות ודלות-טעם, כשהמילוי שבהן בקושי הורגש.
צלעה עוד יותר מנת בת הזוג, שעל-פי הכתוב הייתה אמורה להיות פסטה של ארטישוק ופטריות פורטובלו, עם שמן-זית, שום, פטרוזיליה ופרמזן. מה שהוגש לה בפועל הייתה צלחת גדושת אטריות, אבל את הארטישוק והפטריות, אללי, צריך היה לחפש בנרות, וגם הפרמזן הוגש במשורה. את האכזבה הלוהטת שלנו הצלחנו לצנן רק בסודה קרה.
קינחנו בשטרודל-תפוחים מעולה, עם גלידת-וניל. התלווה אליו אספרסו כפול שהיה אף הוא עשוי במיטבו. החשבון הסתכם ב-231 שקל והוספנו עליו תשר של 15%, חרף שרות איטי וגרוע. יחד עם זה ראוי לציין שעם מעט יותר מאמץ יכולה מסעדת "אנינה" שברמת אביב להפוך באמת למסעדה אנינת-טעם, כפי שהיא אכן מתיימרת להיות.
