אתיקה

הקוראת אסתר יפתח-אל, מקיבוץ מצובה, כותבת למערכת הארץ: "באחרונה אין שומעים עוד 'שלום' או 'שלום ולהתראות' כשבני שיח נפרדים, אלא מלה בערבית 'יאללה' וביטוי באנגלית 'ביי': 'יאללה ביי'. האם לא נשוב לברך איש את רעהו בברכת הפרידה העברית המסורתית?". בישראל היום שומרים על המסורת, ומכתירים את גליון הבוקר בכותרת ילדותית, אך כזו המנוסחת על טהרת העברית: "ולא להתראות". הברכה הבלתי-לבבית הזו אינה מכוונת לבני-השיח של עורכי העיתון, אלא ל-26 מחבלים ששוחררו אמש לחופשי, כמחווה לרשות הפלשתינית. "לישראל נשאר רק להביט בהם בעיניים דומעות מכאב ומזעם", כותבות אפרת פורשר ועדנה אדטו בעמודי הפנים של ישראל היום, כאילו ממשלת ישראל לא החליטה בדעה צלולה לשחרר את המחבלים הפלשתינים, כאילו האחריות העליונה להחלטה אינה מונחת לפתחו של ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו. בשער ישראל היום מופיעה כותרת הנותנת ביטוי ל"פיצוי" שמעניק ראש הממשלה לציבור מתנגדי השחרור. הפעם, במקום להכריז על בנייה בשטחים, מבהיר נתניהו כי בסבב השחרור הבא לא ייצאו לחופשי מחבלים פלשתינים אזרחי ישראל, וזאת בניגוד לפרסומים קודמים. בשער ידיעות אחרונות לא טורחים לתקוף ישירות את בנימין נתניהו, ומשאירים את המלאכה למתנגדי השחרור. בלב השער תצלום גדול מהפגנתם, אמש בירושלים. בלב התצלום [אלכס קולומויסקי] שלט עם דמותו של ראש הממשלה נתניהו והכיתוב: "לא מנהיג, שקרן". הודעת ראש הממשלה לגבי זהות המשוחררים בסבב הבא אינה מוזכרת בשער, אלא בתחתית הכפולה הפותחת של העיתון. הבדל בולט נוסף בין סיקור שני העיתונים הנפוצים את אירועי היממה האחרונה: בישראל היום מדווח כי המפגינים נגד השחרור צעדו אתמול "עם מטריות שחורות". בידיעות אחרונות מוסבר למי שמתקשה לעשות את ההקשר ההיסטורי כי המטריות השחורות שנשאו המפגינים הן "רמז לכניעה לטרור, המתייחס למטרייה השחורה שבה אחז ראש ממשלת בריטניה נוויל צ'מברליין ב-1938 לאחר שחתם על הסכם מינכן עם גרמניה הנאצית". השנה היא 1938 ובנימין נתניהו הוא נוויל צ'מברליין? והוא בכלל סיים זה עתה לקרוא עוד ביוגרפיה של צ'רצ'יל. אולי עורך ישראל היום חובב ההיסטוריה משוכנע כי עיתונו כה היטיב לחנך את קהל הקוראים בדבר הסכם מינכן, עד שאין עוד צורך להזכיר להם מה משמעותה של מטרייה שחורה.

הארץ הוא העיתון היחיד הבוקר שאינו מקדיש את כותרתו הראשית לשחרור האסירים. "המדינה תממן הפלות לנשים עד גיל 33", נכתב בה, על סמך הודעת ועדת סל התרופות כי 16 מיליון שקל יוקצו השנה לצורך ביצוע ההליך. "נדמה שחלקים מהציבור לא ראו את ההחלטה בעין יפה, לפחות על-פי חלק גדול מההתבטאויות בנושא ברשת האינטרנט, שסברו שכספי ציבור אינם צריכים לממן חוסר אחריות של אישה שנכנסה להריון", כותב עידו אפרתי, המסקר בהרחבה את הכרעות הוועדה. "הדיון בשאלת ההפלות התקיים כמה פעמים לאורך דיוני הוועדה. אף כי היו חברים שהעלו חשש כי הדבר יוביל לעידוד הפלות וחוסר אחריות בנושא תכנון משפחה, בסופו של דבר התקבלה ההחלטה פה אחד". "החלטת ועדת הסל לממן הפלות לנשים בוגרות בסכום של 15.5 מיליון שקל בשנה היא החלטה פמיניסטית ואפילו מהפכנית", כותבת רוני לינדר-גנץ בטור פרשנות נלווה. גם ידיעות אחרונות מקדם את ההחלטה בברכה. הדיווח עליה מוכתר במלים "הבשורה הגדולה". אפילו העיתון השמרני ישראל היום, ששואב את השראתו מהתקשורת השמרנית בארה"ב ובראשה רשת השידור "פוקס ניוז", המתנגדת בלהט להפלות, מסקר את ההחלטה בחיוב. "חופש בחירה לנשים" קוראת הכותרת מעל לדיווח מאת כתבת הבריאות מיטל יסעור בית-אור. העיתון אומנם נותן ביטוי למתנגדי ההחלטה (יו"ר אגודת אפרת: "החלטה פוליטית"), אבל טור-פרשנות נלווה, אף הוא מאת כתבת הבריאות של העיתון, מתפרסם תחת הכותרת "זכות האישה על גופה" ומבהיר מהי עמדת המערכת. בעיתונות החרדית התעלמות. בדיווח "המבשר" על החלטת ועדת סל התרופות נושא מימון ההפלות לא מוזכר. בעיתון "הפלס" כלל לא מדווח על הכרעות הוועדה. בהארץ מעניקים את זכות הביטוי לרבנית מלכה פיוטרקובסקי, אשת הלכה וממקימי פורום "תקנה", החברה בוועדת הסל: "הפלה נובעת הרבה פעמים מחולשה פיזית ונפשית, אם זה מרוב לידות או מסיבות אחרות. גם מבחינה הלכתית ישנם מצבים שבהם ההלכה מתירה הפלה ולא ללדת ילד מסוים, בתנאים מסוימים, וזו הסיבה שאני חשבתי שנכון לאשר את זה. דווקא בתור אם לחמישה אני חושבת שזה קריטי למנוע לידה של ילדים לא רצויים". זכות האישה על גופה מצדיקה גם את התופעה שעומדת במרכז כתבת השער במוסף "24 שעות" של ידיעות אחרונות - פונדקאות מסחרית. נראה כי ארגון "המרכז להורות באמצעות פונדקאות" שכר לאחרונה את שירותיו של משרד יחסי ציבור יעיל. בסוף השבוע האחרון התפרסמה כתבת מגזין ארוכה במוסף "שישבת" של ישראל היום, אשר הציגה באור חיובי את פעילות הארגון לקידום פונדקאות מסחרית בהודו. הבוקר מקדמת כתבת השער של "24 שעות" פונדקאות מסחרית בישראל. בכתבה של ידיעות אחרונות, כמו בכתבה של ישראל היום, משובץ תצלום של שתי מקימות ומנהלות "המרכז להורות באמצעות פונדקאות", מינה יולזרי ועדה אטיאס. בכתבה, מאת שרית רוזנבלום, מוצגת הפונדקאות (השכרת רחם לאדם אחר), כאמצעי לגיטימי לגיוס כסף ורכישת דירה. "רובן יצאו או יוצאות לדרך הקשה והמפרכת הזו כדי לשפר את מצבן הכלכלי", כותבת רוזנבלום על הנשים המשכירות את רחמן. "לא פעם, תאמינו או לא, כדי לצבור הון ראשוני לקניית דירה. בישראל של 2014 לפעמים פשוט אין ברירה". אטיאס, נציגת "המרכז להורות באמצעות פונדקאות", מרחיבה: "מדובר בזוגות נורמטיביים, שמחזיקים שתי עבודות והמשכורות מאפשרות להם קיום בסיסי בלבד. אצל רוב הזוגות, שבאים מהפריפריה, ההורים לא יכולים לסייע בקניית דירה, ולכן אצל 90 אחוז מהפונדקאיות הנשואות המטרה המוצהרת היא קניית דירה". על-אף שמדובר בסחר באיברי אדם, הכתבה מציגה את ההליך באור חיובי. אומנם מוזכרים הקשיים שעוברים על האישה המשכירה את רחמה, אולם המסר מרגיע ואף מעודד: כיום אפשר להיות פונדקאית גם אם את נשואה, מקבלים בין 160 ל-180 אלף שקל, היחסים עם שוכרי הרחם טובים ואף מרגשים, בני הזוג תומכים ולמשכירה עצמה אין תחושת התקשרות לוולד שגדל ברחמה. "לא היה לי שום קשר לתינוקת הזו", אומרת אולגה ליופטמן, נשואה ואם לשלושה ילדים, שהשכירה את רחמה. לדבריה, "מההתחלה הכנסתי לעצמי לראש שאני פונדקאית וזו לא הילדה שלי". רוזנבלום כותבת כך: "בכסף שקיבלה עבור הפונדקאות, כ-160 אלף שקל, קנו אולגה ובעלה דירה חדשה בבאר-שבע. 'הבן שלי ישן בסלון ועכשיו יש לו חדר משלו. זה הבדל משמעותי', היא מספרת". (דירה חדשה בבאר-שבע ב-160 אלף שקל? הודיעו נא לעורכי המוסף המסחרי לענייני נדל"ן שצורף היום לידיעות אחרונות, שם נכתב כי דירת שלושה חדרים בבאר שבע עולה כ-500 אלף שקל, או בשער ההריונות המסחריים: 3.125, קצת יותר מוולד אחד לחדר). ההבדל בין השכרת רחם למכירת כליה אינו גדול במידה המצדיקה התעלמות מהמשמעויות המוסריות של הפעולה הראשונה, תוך גינוי אוטומטי של השנייה.

בכל העיתונים, למעט ידיעות אחרונות, מדווח הבוקר, על סמך ידיעות שפורסמו אמש במהדורות החדשות בטלוויזיה, כי פרקליטות המדינה גייסה עד מדינה נגד נוחי דנקנר בפרשה שבה הוא חשד בעבירות מרמה בניירות ערך. בישראל היום מגיעה הידיעה עד לשער העיתון. מעריב מפרסם על פני למעלה מעמוד ידיעה מאת כתב "גלובס" חן מענית. במוסף הכלכלי של הארץ מדווח עידו באום כי בפרקליטות התגבשה נטייה להגיש כתב אישום נגד דנקנר. בכל הידיעות מוזכרת תגובת עו"ד אלי זהר, בא-כוחו של דנקנר, המכחיש נמרצות את המידע וטוען כי הודלף במטרה "לנסות להשפיע על מאבקי השליטה באי.די.בי". עורכי ידיעות אחרונות כנראה לוקחים לתשומת לבם את הכחשת עו"ד זהר. הידיעה על עד המדינה והאפשרות להגיש כתב אישום נגד דנקנר כלל לא מתפרסמת בעיתון זה. במוסף "ממון", לעומת זאת, נמצא מקום להמשך מסע הגילויים שעורך בימים האחרונים הכתב צח שפיצן, החושף פרטים מעוררי תהייה לגבי על מי שעתיד לקחת מדנקנר את השליטה באי.די.בי, מוטי בן-משה. הבוקר מדווח שפיצן על "תצהיר מוזר" שהוגש לרשות לניירות ערך נגד בן-משה, ובו טענות כי איש העסקים מעורב בהלבנת הון. בידיעה עצמה מוגדר המסמך "תצהיר שמידת אמינותו עדיין אינה ברורה". שפיצן אף כותב כי "המסמך מעורר סימני שאלה כבדים" ומציין כי "לדברי משפטנים שראו את המסמך, התצהיר מנוסח בלשון כוללנית למדי - שאינה מאפשרת לאמת את הפרטים בסיפור". זאת ועוד, על התצהיר חתום אזרח בלגי בשם פטריק דה-פלסמאקר, שטוען כי הקשר לבן-משה התבצע באמצעות אדם בשם מישל קסלסי. שפיצן כותב על-פי בדיקת העיתון אכן קיים אדם בשם מישל קסלסי, שהורשע בעבירות מס לפני כמה חודשים בצרפת, אולם "אותו קסלסי נמלט לפני כשבועיים ממעצר ולא נודעו עקבותיו; לפיכך, אין כל דרך לאמת איתו את התצהיר". על-אף שלל הבעיות שידיעות אחרונות מייחס לאמינות המידע שהוא מספק לקוראיו, הוא עדיין מספק אותו לקוראיו ואף בהבלטה - כותרת בשער מוסף "ממון" וידיעה במחצית העליונה של עמוד 4. נראה כי להכחשות של בן-משה, שטוען כי המידע שקרי, אין את יכולת השכנוע שיש להכחשות של עו"ד אלי זהר.

אתמול פרסמו כתבי "כלכליסט" זוהר שחר-לוי ותומר גנון כי דורון שורר, יו"ר הבנק החברתי, נחקר בעבר באזהרה על-ידי רשות ניירות ערך. הבוקר מדווח סיוון איזסקו ב"דה מרקר" על תגובת שורר, וזאת תחת הכותרת "ההדלפה על חקירתי היא פיגוע של ההון-שלטון". איזסקו מדווח כי "אתמול פורסמו בתקשורת ציטוטים מתוך החקירה ועדותו של שורר בפני החוקרים", בלי לציין היכן בדיוק פורסם דבר החקירה. בהמשך הוא כותב כי "חומרי החקירה שהודלפו מצויים כיום בין השאר בידי משרד עורכי-הדין כספי ושות', המייצג את פרדי רובינסון בפרשה. המשרד מייצג גם את שני הבנקים הגדולים בישראל, הפועלים ולאומי, שבהם הבנק הקואפרטיבי עתיד להתחרות". מידע זה הצליח להעפיל עד לכותרת המשנה של הידיעה החדשותית ("משרד עוה"ד שמייצג את רובינסון מייצג גם את הבנקים הגדולים, שבהם הבנק החברתי עתיד להתחרות"), על-אף שלפי הידיעה עצמה נראה כי מדובר בספקולציה לא מאומתת.

א. איתמר פליישמן מדווח במעריב כי לפי ארגון בצלם מספר ההרוגים הפלשתינים בשנת 2013 הוא הגבוה ביותר בחמש השנים האחרונות. ב. צבי זרחיה מדווח ב"דה מרקר" כי חבר הכנסת לשעבר יואל חסון, ששימש בין היתר יושב-ראש הוועדה לביקורת המדינה, הקים לאחרונה חברת ייעוץ בשם אתיקה, "שבאמצעותה הוא מייעץ לגופים ציבוריים, בהם גופים המבוקרים על-ידי מבקר המדינה". ג. בידיעות אחרונות מתפרסם על פני למעלה משליש העמוד תצלום נטול קרדיט שבו נראה הרב אליעזר ברלנד, שנמלט מישראל אחרי שנחשד בתקיפה מינית, על-רקע מפלי ויקטוריה בזימבבואה. "אנשיו מחפשים כעת בעבורו בית באחת מערי אפריקה", מדווח עקיבא נוביק בכיתוב התצלום.

העמודים הראשונים בגיליון "גלובס" שחולק אמש למנויים הוקדשו לסוגיית שירותי הרפואה הפרטיים בבתי החולים. שי ניב סקר בהרחבה את עמדות חברי ועדת גרמן, שאמורה לקבל את ההחלטה בסוגיה, והגיע למסקנה כי המאבק בין התומכים למתנגדים צמוד. סגן עורך העיתון אלי ציפורי קרא להתנגד להכנסת השר"פ בתנאים הנוכחיים. במאמר פרי עטו, שתמציתו התפרסמה בשער "גלובס", כתב ציפורי: "הכנסת שר"פ לבתי-החולים במתכונת היחסים הזאת, שבה המדינה מתבטלת ומתכופפת מול בתי החולים הגדולים שלה, אינה באה בחשבון. "[...] יעל גרמן אינה יכולה לפעול נגד האינטרס הציבורי ולתקוע את המסמר האחרון בארון הקבורה של הרפואה הציבורית בישראל. היא אינה יכולה לאפשר שר"פ בבתי החולים כי בשלב הזה הפעלת שר"פ גם במתכונת מוגבלת תהיה כמו פרצה הקוראת ל... זו תהיה פרצה הקוראת לחגיגה פרועה, בלתי מידתית ולא ערכית על חשבון החולים שלא יכולים לקנות את בריאותם בכסף". הכותרת הראשית של "דה מרקר" והכפולה הפותחת מוקדשים לביקורת על המדיניות הכלכלית של ממשלת ישראל. "בשנתיים וחצי שחלפו, נראה כי רבים מלקחי המחאה החברתית התמסמסו. גם רבות מהמלצות ועדת טרכטנברג לא יושמו - ובחודשים האחרונים נראה כי הממשלה אף הולכת בכיוון ההפוך", כותב מוטי בסוק. "שני האוחזים בהגה, ראש הממשלה נתניהו ושר האוצר לפיד, אומרים בימים האחרונים - לא בלשון מעורפלת אלא בריש גלי - כי פניהם בשנים הקרובות לממשלה קטנה, שתיתן לציבור פחות שירותים: פחות חינוך, פחות תשתיות, פחות רווחה ופחות בריאות. ההצדקה לכך היא שהממשלה גם תיקח פחות מסים. הפוך מהצעותיו של טרכטנברג".

לי-אור אברבך מדווח ב"גלובס" כי תקציבי חברות החדשות של הערוצים המסחריים אושרו. לפי הדיווח, תקציב חדשות ערוץ 2 יגדל ב-2 מיליון שקל, ל-90.5 מיליון שקל בשנה, ואילו תקציב חדשות ערוץ 10 קוצץ בכ-5 מיליון שקל לעומת השנה החולפת. אופיר דור מדווח ב"כלכליסט" כי ועד הכלכלה בכנסת החליטה כי חברות HOT ו-yes יממנו את הפקת החדשות המקומיות בכבלים ב-5 מיליון שקל בכל שנה. לפי הדיווח, פיטוריהם של כ-70 עובדי החדשות המקומיות ייכנסו לתוקף מחר אחרי שהמשא-ומתן מולם לא צלח. אלכס נירנבורג מדווח במעריב כי נשיא רוסיה ולדימיר פוטין אישר אתמול חוק המאפשר למשרד התקשורת לחסום מיידית, ללא צו בית משפט, אתרי אינטרנט "המפיצים קריאה להפרות סדר ומידע קיצוני אחר". לפי דיווחו של איתמר פליישמן במעריב, דובר היישוב היהודי בחברון נועם ארנון עוזב את תפקידו, ויוחלף על-ידי בתו, נריה ארנון. "הדעות שלי די ליברליות", היא אומרת על עצמה.