"מעולם לא היה מקום אחר בפריז שאותו אהב כל כך, העצים המוזרים, הבתים הישנים המטויחים לבן וצבועים חום בתחתיתם, פס הירוק הנמרח של האוטובוס ברחבה העגולה, צבי פרחי הארגמן על אבני הרחוב רחוב קרדינל למואן היורד במפתיע מהגבעה לנהר, ומנגד רחוב מופטאר, המר והומה האדם, עולם לעצמו"... [ארנסט המינגווי, 1936] "יש רק פריז אחת ואין זה משנה כמה קשה לחיות בה, ואפילו אם יהיה קשה יותר ורע יותר - האוויר הצרפתי מנקה את המוח ומיטיב. עולם שלם של טוב"... [מכתב של וינסנט ואן גוך, 1886] "פריז היא אוקיאנוס של ממש. השליכו לתוכו חיישן, לעולם, לא תדעו מה עומקו. שוטו עליו, תארו אותו: כל מה שתשקיעו בסיור ובתיאור. ככל שחוקרי הים הזה יהיו רבים ובעלי עניין גדול - תמיד הם ייתקלו במקום בתולי, במערה לא נודעת, בפרחים ובפנינים, במפלצות, במשהו לא יאמן שנשכח על-ידי הצוללים הספרותיים"... [הונורה דה בלזק, 1835] "יש כאן, בה בעת, המותרות הגדולים ביותר והלכלוך הרב ביותר, המידות הטובות ביותר והחטאים הגדולים ביותר... רעש, מהומה, המולה ורפש, יותר ממה שאפשר לדמיין, נעלמים בתוך גן העדן הזה וזה נוח מאוד. איש אינו מתעניין באורח החיים שאתה מנהל"... [מכתב של פרדריק שופן, ספטמבר 1831] "הרובע הזה, שהוא מעין המוח של עיר הבירה, הוא רחוב סנט אונורא, המחובר לרובע פאלה רויאל. אומנם רחוב סנט אונורה נראה כאילו הוא מאכלס סוחרים בלבד, אך יש בו אינסוף אנשים בעלי טעם טוב וברמה גבוהה, בעיקר ברחובות הסמוכים לו. יש אפילו זרים החיים בלי להתגורר במקום. בבקרים הם עוזבים את ביתם בפובור סט. ג'רמן, במארה בשוסה ד'נטאן, וברבעים אחרים, כדי לבוא לרובע היפה הזה לאכול, לפטפט, לטייל, להיטמע. הם שבים לבתיהם רק לעת ערב ואינם מכירים ברובעי מגוריהם - המארה, פובור סט. ג'רמן ומונטמרטר - אלא את דירותיהם בלבד"... [רטיף דה לה ברטון, 1788] "הדברים שבני פריז אוהבים: ספרות, אמנות רפואה, ניאוף" [מארק טווין, 1879]

כך מספרים לב טולסטוי, מארק שאגאל, תיאודור הרצל, ג'ורג' סאנד, ריינר מריה רילקה ועשרות אחרים את פריז שלהם, כל אחד מהם בקטע אחד אינטימי, שנטמע בחייהם, כי פריז היא כזו שנכנסת מתחת לעור, הופכת לחלק מגופך ונשמתך לכל החיים. והספר "פריז, סיפור אהבה" יישאר כנראה שנים ליד מיטת הקורא. כל פעם, גם אם זה פעמיים בשנה, ישקע לו הקורא, אוהב-פריז, בקטעים שמספרים סיפור קטן של אנשים ואהבתם לעיר אחת ויחידה.