2013 הייתה השנה האלימה ביותר בעירק מאז 2008 - תזכורת, כי המלחמה על עירק רחוקה מלהסתיים. ההתפרצות האלימה האחרונה במחוז אנבאר קשורה לפינוי מאהל מחאה סוני ולמעצר של חבר פרלמנט סוני על-ידי כוחות הביטחון, אשר במהלכו נהרגו אחיו וחמישה משומרי ראשו.
40 חברי פרלמנט סוניים התפטרו במחאה על המעצר האלים, כאשר עימותים מזוינים שפרצו בכל רחבי המחוז כללו השתלטות של ארגון "המדינה האסלמית בעירק וא-שאם" ושל שבטים סוניים חמושים, על חלקים נרחבים בבירת המחוז רמאדי ועל העיר פלוג'ה. החמושים השתלטו, בין היתר, על עמדות צבא ותחנות משטרה ושחררו אסירים; במקביל, הגיבו כוחות הביטחון בהפצצת עמדות מהאוויר.
ההתפרצות האחרונה במחוז אנבאר חמורה, אך היא סימפטום של כמה מחוליה של עירק. המחאה הסונית נגד שלטון אל-מאליכי החלה כגל ספורדי של הפגנות בלתי אלימות ומרי אזרחי והתדרדרה לכדי מרד אלים, שמאיים לסחוף את המדינה שוב אל סף מלחמת אזרחים.
הסונים מאשימים את אל-מאליכי בשימוש במעצרי שווא ובדיכוי ברוטלי של המחאה שמתווספים לאפליה שיטתית שלהם בכל תחומי החיים. אל-מאליכי פועל, לטענתם, לרכז בידיו יותר ויותר מסמכויות השלטון, להכפיף תחתיו את מנגנוני הביטחון ולהדיר גורמים סונים מהמערכת הפוליטית בעירק.
תסכול זה נוצל על-ידי הארגונים האיסלאמיסטים, הרואים במערכה על סוריה ועירק מאבק אחד. ארגון "המדינה האיסלאמית בעירק וא-שאם", פועל משני עברי הגבול במקביל ושואף להקים אמירות איסלאמית מאוחדת בשטחים שבשליטתו. התפוררות הצבא הסורי ונפילת רבים ממחסני הנשק שלו בידי האופוזיציה, כמו גם התרומות הנדיבות, המגיעות בעיקר מגורמים פרטיים וארגוני "צדקה" במדינות המפרץ, סייעו לארגונים אלו, המזוהים אם אל-קאעדה, להרים את ראשם בעירק לאחר המכה שספגו בין השנים 2008-2007.
באותן שנים, במקביל לתגבור מאסיבי של צבא ארצות הברית בעירק, החלו הכוחות האמריקנים בשיתוף עם הממשלה העירקית לרתום את השבטים הסוניים במחוז אנבאר, שמאסו בנוכחות אל-קאעידה וסלדו מדרכו האלימה, למאבק בארגון.
שיתוף הפעולה עם תנועת "התעוררות" (סחווה), מיליציה שהורכבה מאנשי שבטים סוניים וקיבלה תמיכה במימון ובנשק מצד הכוחות האמריקנים, היה גורם מכריע בהצלחתה של עירק לצמצם את מספר ההרוגים בפיגועי טרור ובעימותים החמושים. אלא שמאז זנחה הממשלה את תנועת "התעוררות".
לאחר עזיבת הכוחות האמריקנים, סירבה הממשלה בבגדד להמשיך ולשלם משכורת למרבית אנשיה, ואף עצרה רבים מחבריה מחשש שהתנועה תהווה בעצמה איום על הממשלה.
אל-מאליכי נפגש עם ראשי שבטים במחוז בניסיון לארגן מחדש את תנועת "התעוררות", והממשלה אף הודיעה על קידום של כמה פרויקטים, כגון הקמת עיר תעשייתית, שדה תעופה חדש ומתקן לזיקוק נפט, במטרה לרכוש מחדש את אמון התושבים ולהראות, כי היא קשובה לדרישות המחאה. כמו-כן, בעקבות האירועים האחרונים, הצליחה ממשלת עירק להגיע עם כמה מהשבטים החמושים במחוז, להסכם זמני שיאפשר לה לשתף עמם פעולה כנגד האיסלאמיסטים.
רבים מהשבטים במחוז סולדים מהארגונים הרדיקליים, אך בה בעת אינם סומכים על הממשלה וכוחות הביטחון העירקיים בעלי הצביון השיעי. גם העובדה שארגון "המדינה האיסלאמית בעירק וא-שאם" מסוגל לשלם משכורות, אפילו אם זעומות, לתושבים המקומיים, מביאה רבים מהם להצטרף לשורותיו. כמו-כן, העומק האסטרטגי של הארגון, שהרחיב את שליטתו לאזורים נרחבים בסוריה, אשר נמצאים מחוץ להישג ידם של כוחות הביטחון העירקיים או של כוחותיו של אסד, מעניק לארגון יתרון משמעותי.
ככל שהאלימות מתגברת, נשחקת הלגיטימיות של אל-מאליכי וממשלתו, גם בעיני האוכלוסייה השיעית במדינה, שמהווה, יחד עם כוחות הביטחון, את היעד העיקרי לפעולות הטרור של הארגונים הסונים הרדיקליים. עם זאת, ככל שהממשלה משתמשת בכוח רב יותר לדיכוי מרכזי המחאה, היא עלולה לאבד מאמון הסונים אשר רואים בפעולותיה - התקפה של צבא שיעי על אוכלוסייה סונית - ניסיון דיכוי והשתלטות.
אי היציבות מגיעה על-רקע חששות לשלמותה הטריטוריאלית של המדינה העירקית. מספר מחוזות כבר הכריזו על שאיפתם לאוטונומיה, זכות השמורה להם על-פי החוקה העירקית. כבר כיום, מתמודדת הממשלה בבגדד עם עצמאותו ההולכת וגוברת של המחוז האוטונומי הכורדי, הנהנה ממצב כלכלי וביטחוני טוב מאזורים אחרים רבים במדינה. בעוד הכורדים מבססים את עצמאותם בצפון המדינה, דרומה של עירק נותר אזור בהשפעה אירנית. אירן רואה בעירק, שרוב אוכלוסייתה היא שיעית, אזור השפעה טבעי שלה וחלק חשוב ברצף המחבר בין הרפובליקה האיסלאמית לבעלות בריתה בלבנט - משטר אסד וחיזבאללה.
ארצות הברית אינה רווה נחת ממדיניותה של ממשלת עירק, המסייעת לאירן לקדם את השפעתה באזור, בין היתר על-ידי כך שהיא מאפשרת לאחרונה להעביר ציוד ולוחמים לסוריה משטחה. כמו-כן, ארצות הברית אינה רואה בחיוב את ניסיונותיו של אל-מאליכי לרכז בידיו עוד ועוד מסמכויות השלטון, להדיר את הסונים מהתהליך הפוליטי בעירק ולמנוע מהם תקציבים המגיעים להם. על-אף האינטרס המשותף בין ארצות הברית לעירק (ולאירן) בעצירת הארגונים האיסלאמיסטים הסונים, הממשל האמריקני הגיב עד-כה בחשדנות ובהיסוס לבקשות של ממשלת עירק להגביר את כמות ואיכות הנשק המועבר אליה. ישנו חשש שאל-מאליכי משתמש במאבקו באיסלמיסטים כדרך לזכות בסיוע אמריקני, מדיני וצבאי, שנועד למעשה לסייע לו לביסוס כוחו.
ארצות הברית צפויה להמתין כדי להיווכח האם אל-מאליכי ישכיל לנצל את המשבר הנוכחי כדי לקדם פיוס בין הממשלה השיעית והאוכלוסייה הסונית לפני שיתבצעו מחוות נוספות כלפי עירק. הממשל האמריקני, המדגיש כל העת כי זה מאבק עירקי פנימי, מבקש כעת לספק לצבא עירק אמצעי לחימה (טילי אוויר-קרקע, מטוסים ללא טייס ואם תוסר ההתנגדות בקונגרס, גם מסוקי אפאצ'י) כדי לסייע לו במאבקו באיסלמיסטים. אספקה זו של נשק תהיה מבחן למידת השפעתה של ארצות הברית על ממשלת עירק, ועשויה לשמש את הממשל האמריקני ליצירת מנוף לחץ לשינוי מדיניותו של אל-מליכי כלפי האוכלוסייה הסונית ולצמצום הסיוע שהוא מעניק לאירן ולסוריה.
אספקת אמצעי הלחימה האמריקנים צריכה לפיכך לבוא בכפוף לדרישה מממשלת עירק ללכת לקראת הסונים. סיוע צבאי, גם אם עקיף, יכול לסייע לממשל האמריקני להוכיח, כי לא זנח לחלוטין את עירק, גם אם אינו מוכן להתערב באופן ישיר בנעשה בה.
לצידו של אל-מלכי עומדים האירנים, שכבר הציעו את עזרתם בדיכוי המרד כאשר מנגד עומדים הסעודים שהואשמו בעבר על-ידי אל-מלכי בסיוע לקבוצות הסוניות הרדיקליות בעירק במטרה לערער את יציבות שלטונו. אומנם אין עדויות של ממש כי הסעודים תומכים ישירות בקבוצות אלו, אולם הסונים בכללם מתבוננים לכיוונה של ריאד ומקווים לסיועה.
על-אף חוסר האמון בין השבטים הסונים לממשלה, הניסיון של ארגון "המדינה האיסלאמית בעירק וא-שאם" להשתלט על ערים מרכזיות והרצון לאכוף באזורים שבשליטתו גרסה מחמירה של ההלכה האיסלאמית, עשויות להביא חלק ממנהיגי השבטים לשתף פעולה עם הממשלה ואף להאיץ את מאמצי ההידברות בין הצדדים. רבים מן התושבים, הפועלים במסגרת מליציות מקומיות, לוחמים נגד האיסלאמיסטים משום הסלידה מהאידיאולוגיה שלהם ומהחזון אותו הם מציגים ובשל היות רבים מהם נטע זר ("מתנדבים" מחוץ לעירק).
המתח במחוז אנבאר - המכסה כמעט שליש משטח עירק - קשור בעיקרו לזעם הסונים בשל דחיקתם ממוקדי הכוח ומניעת כספים שלדעתם מגיעים להם. מתח זה קשור גם לזליגת מלחמת האזרחים בסוריה לשכנותיה והזעם המקומי בשל הסיוע אותו מעניקה הממשלה בבגדד למשטר אסד - מה שמשחק לידי האיסלאמיסטים. יכולתו של אל-מאליכי להביא לרגיעה ולעלות בכך את סיכויו לזכות בכהונה שלישית בבחירות הקרבות, תלויה פחות במערכה הצבאית אותה הוא מנהל כנגד האיסלאמיסטים ויותר ביכולתו לאחות את הקרעים העדתיים העמוקים במדינתו.
