תקלה

חלק מטורו הפובליציסטי של אמיר אורן מתפרסם הבוקר בשער הארץ כידיעה - "אהוד ברק מספק תחזיות בתשלום על משבר עם אירן". לפי מאמרו של אורן, ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק מציע לאחרונה את שירותיו לחברה בשם אֶרגו, המוכנה "לחלוק עם רוכשי תדרוכים פרטיים תחזית אם ישראל תתקוף את אירן, למשל ברבעון הבא". "זה מידע חשוב למשקיעים ולממשלות", מדגיש אורן. "כדאי לקנות אותו ממי שהיה עד לפני שנה שותפו של נתניהו למדיניות כלפי אירן". פרשן הארץ מעלה את השאלה מי מפקח על מעשי ברק, מי מוודא כי אינו פולט סודות מדינה בתדרוכים הללו. תשובה בינתיים אין. גם לא על השאלה כמה מרוויח האזרח הפרטי ברק מכל תדרוך שהוא נותן. "מסתמן: מנכ"ל טבע ירוויח עד 14.1 מיליון שקל בשנה", מדווח חזי שטרנליכט במדור הכלכלה של ישראל היום. לפי הידיעה, דירקטוריון טבע המליץ להעניק למנכ"ל הנכנס ארז ויגודמן משכורת של 1.35 מיליון דולר, שהם 4.7 מיליון שקל. שטרנליכט מציין כי זו "משכורת הנמוכה בעשרות אחוזים משכר הבנקאים בישראל" אך מוסיף כי זהו רק שכר הבסיס. "כדי לעודד את ויגודמן לקדם את טבע יינתן לו בונוס במזומן על הצלחותיו בסיכום כל שנה. אם יעקוף את היעדים יכול ויגודמן להגיע לבונוס מקסימלי של 200% משכרו השנתי - 2.7 מיליון דולר, כלומר לעלות שכר שנתית של כ-14.1 מיליון שקל". ב"דה מרקר" מדווח יורם גביזון בהרחבה על תנאי התשלום המסתמנים של ויגודמן. לפי דיווחו, במקרה של סיום עבודתו צפוי מנכ"ל טבע לקבל "מצנח זהב" בגובה 18 משכורות בסיס חודשיות בסך 2.02 מיליון דולר. בהמשך הידיעה ממורקר המשפט הבא: "טבע מעריכה ששכרו של ויגודמן נמוך בהשוואה לשכרם של מנכ"לים בחברות בנות השוואה". כמה עמודים קודם לכן, בכפולה השנייה של "דה מרקר", מפרסם איתן אבריאל דיווח לקראת כינוס פורום דאבוס. "לפי סקר שערכו אנשי הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס, 'הפער הכרוני בין ההכנסה של האזרחים העשירים ביותר לבין זו של העניים ביותר נתפש כסיכון הגדול ביותר לעולם'", נכתב בכותרת המשנה של דיווחו. "מה גרם לשינוי התודעתי שהביא את האי-שוויון למרכז הבמה, ומדוע זה לא קורה בישראל?" מה שגרם לשינוי התודעתי הוא גל המחאות החברתיות העולמי שפרץ בשנת 2011, מסביר אבריאל בגוף הכתבה. בעקבות המחאות החלו להתמקד כלכלני העולם ב"מה שנראה היום כ'תקלה' החברתית המרכזית של מדינות העולם המערבי: כיצד קרה שהרוב המוחלט של הצמיחה בשני העשורים האחרונים התרכזה בידיהם של ה–10% האמידים ביותר באוכלוסייה (או פחות), בעוד שכל האחרים עמדו במקום או נסוגו (במונחים ריאליים), גם במונחים של הכנסה שנתית וגם במונחים של הנכסים שצברו". בישראל, מציין אבריאל, טרם חל שינוי תודעתי בין היתר מפני שמסבירים לציבור כי הוא נמצא בשעת חירום ביטחונית ואין זמן לענייני חברה. "מאות בלבד הפגינו בת"א תחת הכותרת 'צדק חברתי'", מדווח דן לביא בישראל היום.