אחד מגדולי הפרסומאים במדינה, שהינו גם יועץ אסטרטגי ופוליטי, היה, ללא ספק, הרוח החיה בפורום החווה, נחשב לאיש הקרוב ביותר לשרון ונהנה מאמונו המוחלט לאורכן של השנים הרבות שהוא היה צמוד אליו. העובדה שאדלר מתרחק מזרקורי התקשורת נזקפה לזכותו. לא בכדי היה אדלר האיש הראשון שהוזעק לבית החולים אל שרון בימים האחרונים של חייו כדי להיפרד ממנו סופית.
קרוב לוודאי שאחד האנשים שקירבו את אדלר אל שרון היה קצין המבצעים של שרון בנושאי השחיתות, יו"ר דירקטוריון חברת החשמל לשעבר,
אלי לנדאו, שהוא חבר קרוב של אדלר. החברות הקרובה בין לנדאו ואדלר הניבה תוצאות של מינהל לא תקין.
מסתבר שאדלר סייע ללנדאו, בתקופה שהלה כיהן כראש עיריית הרצליה, להקים על חוף ימה של העיר את הפרויקט המושחת של המדינה בהרצליה. על-מנת לקדם את הפרויקט, נזקק לנדאו לאישורה של ועדת הערים המקומית. האיש המרכזי בוועדה שהכשיר ללנדאו את השרץ, היה לא אחר מאשר אדלר, שגם יצא נשכר מכך. עיריית הרצליה הזרימה עבודות למשרד הפרסום שלו, שהיה עדיין בחיתוליו ונזקק לזריקות עידוד. בתקופה שבה כיהן לנדאו כראש העיר, עשה לכיסו יותר מאשר למען תושבי העיר בדומה למורו ורבו שרון.
בשלב הבא עבר אדלר למישור הממלכתי ונצמד אל שרון אחרי שהיה ביניהם קליק, מעין אהבה ממבט ראשון. יחסי הגומלין בין שרון ואדלר היו מלכתחילה קרובים למדי והושתתו על הכלל הבדוק של "זה נהנה וזה אינו חסר". כך, למשל, משרדו התל אביבי של אדלר הקצה מקום מיוחד ללילי שרון, רעייתו המנוחה של אריק, שהייתה מעצבת במקצועה, לצורך קבלת קהל של לקוחות. הדעת נותנת שלא מעטים מאלה שנזקקו לשירותיו של שרון הבינו שכדאי לעשות תחנת-ביניים עסקית אצל האישה.
אדלר מצדו לא היה מקופח. משרד הפרסום שבו היה שותף בכיר החל לשגשג בעקבות קבלת תקציבי פרסום ממלכתיים בקצב גובר והולך. עוף השמיים הוליך את הקול שמשרדו של אדלר הוא הטוב ביותר מבחינה מקצועית והזול ביותר בהצעות המחיר.
התואר של פרסומאי החל להיות קטן על אדלר והוא הפך בהדרגה ליועץ אסטרטגי, תחילה של שרון ואחר כך של קדימה. גולת הכותרת שלו הייתה הרצתו המוצלחת של שרון לראשות ה
ממשלה על תקן של סבא חביב של האומה. קרבתו אל שרון הביאה למשרדו לקוחות עסקיים ופרטיים בקצב גובר והולך, אבל פרשות השחיתות שדבקו במשפחת שרון החלו להפריע.
אדלר חתום בטאבו כמי שהיה אחד היועצים הראשיים לבצע את ההינתקות שגרמה לקרע בעם. בכך גלש אדלר למגרש של קובעי מדיניות. כאיש הסברה ותיק טרח אדלר לנמק את ההינתקות בסיבות מדיניות וביטחוניות, אבל לא הצליח לשכנע חוגים רחבים בציבור המאמינים שהסיבה האמיתית להינתקות היא הרצון להסיט את תשומת הלב הציבורית מפרשות השחיתות החמורות של שרון ובניו. אחד מאלה שהאשימו את אדלר ישירות בעניין זה היה שר הביטחון משה (בוגי) יעלון.
אחרי פרישתו של שרון מתפקיד ראש הממשלה בגלל מחלתו הקשה, ניסו אנשי פורום החווה בראשותו של אדלר להתקרב אל יורשו,
אהוד אולמרט, שהפך גם למנהיגה של קדימה, אבל הוא הרחיק אותם בהדרגה ממנו. אדלר הפתיע את אולמרט כאשר הודיע שהמפלגה חייבת לו 10 מיליון שקלים עבור פעילותו במערכת הבחירות שחלפה וגם בנושאים אחרים, ואולמרט החליט להרחיק את עצמו מעניין החוב.
הנקמה של אדלר לא איחרה לבוא. באחד הימים חשפה
אילה חסון, השדרית המוערכת של ערוץ 1, את תוכנה של פגישה סודית שקיים אדלר עם שר הביטחון לשעבר,
אהוד ברק, שכנו לשעבר בבתי אקירוב. באותה פגישה לחץ אדלר על ברק לתת אולטימטום לאולמרט לפרוש מראשות הממשלה, בגלל ההחלטה להגיש נגדו כתבי אישום בפרשות השחיתות טלנסקי וראשונטורס. אדלר הבטיח לברק להכין לו קואליציה אלטרנטיבית בראשות
ציפי לבני, שאמורה הייתה לבוא במקומו של אולמרט.
בפועל פעל ברק לפי התוכנית וגרם להדחתו של אולמרט. ציפי התמנתה אומנם כיו"ר קדימה, אבל לא השכילה להיבחר כראש הממשלה. תפקיד זה נפל לידיו של נתניהו. אבל אדלר לא יצא מקופח. לבני דאגה שהחוב הכספי הגדול ישולם לו והבור הכספי של קדימה העמיק עוד יותר והיה אחד הגורמים שתרם בעקיפין להתרסקות המפלגה.