כלל נקוט במדינה דמוקרטית מנחה הכרה של המיעוט בסמכותו העודפת של הרוב, כשם שמחובתו של הרוב לכבד את דעתו וזכויותיו של המיעוט. אשר על כן, שומה על המיעוט שיהווה מעין "שומר סף", בבחינת הגורם המייצג מכלול של איזונים ובלמים, שתכליתם שימור ערכי היסוד של הדמוקרטיה.
אחד המאפיינים הבולטים של הדמוקרטיה הישראלית משתקף במימד
חופש הביטוי והבעת הדעה, לעיתים עד כדי "גלישה" לתחום האפור, על סף "כפירה" בערכי היסוד של המדינה ומוסדותיה. דומה כי אין אח ורע להיעדר חסמים ולגילוי הסובלנות כלפי גורמים מעצבי דעת קהל המנצלים זאת עד תום ועושים דין לעצמם, בהוצאת דיבתה של הממשלה הנבחרת בישראל כלפי עם ועולם.
לצד הפולמוס הסוער בסוגיות המדיניות-ביטחוניות, על-רקע המו"מ בנושא הסכסוך הישראלי-פלשתיני מחד-גיסא, והעיסוק בסוגיית הגרעין האירני, מאידך-גיסא, הוסבה לאחרונה תשומת הלב בשיח הציבורי לעניין "זכות הבעת הדעה של מורים" בשיעורי אזרחות, כנושא עקרוני, הנובע ממקרה פרטי.
אין זה מקרה כי מובילי הדעה בשמאל הישראלי מנסים לנצל את מקרהו של המורה אדם ורטה כ-קרדום לחפור בו, באופן המתיימר להצביע על גזירה דרקונית של "סתימת פיות" ופגיעה בערך הנעלה של חופש הבעת הדעה. אחד הטיעונים ששימשו את חסידיו של אדם וורטה היה, אם לרבנים מותר להביע דעתם, מדוע שייאסר הדבר על מורה לאזרחות?
במקום להיגרר לדיון עקרוני בסוגיית חופש הביטוי שאינו ממן העניין, הגם שהעיסוק המוטה ב"פרשת ורטה" כבר הספיק לפרום עוד תפר בדימוייה של ישראל בעיני העולם, היה ראוי יותר לבחון לעומק את המתודולוגיה של הוראת מקצוע האזרחות - תחום רגיש וטעון, בפרט בהינתן המציאות הישראלית המורכבת.
הנחת העבודה בהקשר זה היא כי מטרותיו של מקצוע האזרחות הן הנחלת ידע, הבנה ויכולת ניתוח ושיפוט בשאלות חברתיות ופוליטיות, הפנמה של ערכי המדינה, יצירת מחויבות למשטר הדמוקרטי, נכונות להיות אזרח פעיל, מעורב ואחראי. פועל יוצא של האמור לעיל מנחה "שורה תחתונה" לפיה מטרתו העיקרית של המורה היא הקניית כלי חשיבה משוכללים שתכליתם עיצוב תרבות פוליטית מתקדמת בקרב אוכלוסיית התלמידים.
קיים ספק אם לצורך השגת היעדים החינוכיים הנ"ל מצופה מהמורה שיחשוף את עמדתו שלו, שכן מוטב היה להכשיר את המורה שיתפקד כמנחה מקצועי אוביקטיבי. מורה, גם מעצם שם התואר מהווה סמכות משפיעה על תלמידיו, ולכך משקל סגולי רב עוד יותר כאשר במקצוע האזרחות עסקינן; כאן המורה הוא גם בבחינת מחנך אזרחי לכל דבר ועניין. לפיכך, הבעת עמדה ביקורתית נוקבת על מוסר הלחימה של צה"ל על-ידי המורה אדם ורטה בפני תלמידים על סף גיוס, שקולה למעין קריאה להשתמטות משירות צבאי (מטעמי מצפון).
בשולי הדברים, מן הדין לציין כי ככל הידוע, תוכניות הלימודים במדינות המערב מכוונות לחנך את אזרחיהן למחויבות משולבת לעם, למדינה ולדמוקרטיה, בשעה שמסתמן כי מערכת החינוך הישראלית מתאמצת להציג את החינוך לדמוקרטיה כהעדפה של מערכת ערכים אוניברסלית תוך הצנעת המחויבות למכלול הערכים הציוניים. מצב תמוה זה טומן בחובו את זרעי התרופפות הזיקה בין תלמידי מערכת החינוך הישראלית - החיילים שבדרך והאזרחים הצעירים, לבין המדינה.
במסגרת לימודי מדע המדינה קיימת דיסציפלינה הקרויה "מחשבה מדינית" - POLITICAL THOUGHT (דומני כי בתקופת לימודי האקדמיים נקרא מקצוע זה בשם "רעיון מדיני"), שם כולל המהווה אכסנייה להיבטים אמפיריים ומעשיים של בחינת הסדר המצוי במדינה, פוליטיקה, חברה, דמוקרטיה, סמכויות, חוק וכדומה.
אימוץ השם הכולל - "מחשבה מדינית" במקום השם הבנאלי "אזרחות", כחלק מתוכנית הלימודים בבתי-הספר העל-יסודיים, היה עשוי לשוות לתחום חשוב זה מימד הולם ומכובד יותר, מבלי הצורך להידרש להבעת עמדה קונטרוברסלית של מורה-מנחה בהקשר לסוגיות אקטואליות השנויות במחלוקת פוליטית.
טוב יעשו קברניטי משרד החינוך אם ינצלו את מקרה אדם ורטה לטובת "עשיית סדר" בתחום זה, באופן שיקבע גבולות מסגרת לתפקיד המורים לאזרחות, וימנע הטיה לכאן או לכאן, כדבר הנובע מהקרנת עמדותיו של מורה זה או אחר על תלמידיו. ההישג הנדרש בהקשר זה צריך שיהיה הנחלת כלי חשיבה עצמאיים לתלמידים והכשרתם להיות אזרחים ערכיים ונאמנים למדינה.
