העקביות של יוצאי אשכנז

לאחרונה עסקו סוציולוגים באיתור המקור של המושג Peruvians. סימני השאלה לגבי מושג זה עלו מההנחה הבסיסית שאין קשר בין המהגרים היהודים ממזרח אירופה לפרו של דרום אמריקה. שכן, תשעים אחוז מהמהגרים היהודים שהגיעו לדרום אפריקה בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 באו ממזרח אירופה. יתרה מכך, בשימוש היומיומי הייתה למושג Peruvians קונוטציה שלילית. כל מי שהצביע עליך ואמר את המילה Peruvian התכוון לבזות אותך. מה שצמח כתוצאה מבידול מכוון בתוך יחידה אתנית אחת של יהודים שחיו באותה מדינה, התפתח לסטריאוטיפ המציג את מושא הכינוי כקמצן, מרושע, חסר השכלה וחסר תרבות. הסטריאוטיפ נוצר כאמור על-ידי ה"וותיקים" יוצאי אשכנז, שעניינם היה בידול עצמי מקהילת המהגרים יוצאי מזרח אירופה. ברבות הימים ניכסה יהדות דרום אפריקה את הכינוי שהפך לחלק מהסלנג. מקורו הפך לבלתי ידוע ומעטים עמדו על השורש הטמון בכינוי דהיינו - פרו. רבים כלל לא נדרשו לפשר המקור הזה. הודות למחקר עצמאי של סקרנים - בעיקר סוציולוגים ובלשנים - שעיינו בערכים אנציקלופדיים מתחילת המאה ה-20 הובנה משמעותו המקורית של המושג. מי שהסב את תשומת לבי לביטוי הוא לא אחד ממכריי, שמוצאו מדרום אפריקה. אחד הסרטונים שקיבל באימייל הכיל הסבר למושג Peruvian והעמיד אותו מול העובדה שיש דמיון עז בין המושג לבין המילה "פרו" למרות שאין קשר בין השניים. שכן, לא ייתכן ש-90 אחוז מהיהודים בדרום אפריקה הגיעו מפרו; זה בלתי מתקבל על הדעת. אפשר להגדיר את התופעה הנ"ל כנטייה של זרם ביהדות [יהדות אשכנז] להזדהות עם מוצאו עד כדי התנשאות כלפי כל מי שאינו מזוהה עם אותו מוצא. עם זאת, אין להתעלם מכך שמדובר בתופעה היסטורית-מתמשכת מוכרת וידועה שראוי להצביע בקצרה על הופעתה העקבית במקומות שונים בעולם המתאפיינת בהתנשאות יהדות אשכנז כלפי יהדות מזרח אירופה.

הפריחה של יהדות גרמניה המכנה עצמה יהדות אשכנז מזוהה עם עידן ההשכלה. בעיצומו של עידן זה ניכרה מגמה של התערות יהודים ליברליים בחברה הארית-גרמנית. הם לאו-דווקא התבוללו. תחילה נטשו את המסגרת הנוקשה של אורח החיים האורתודוכסי ובהמשך, כשנפתחו בפניהם הזדמנויות כלכליות, תרבותיות ופוליטיות הם תפסו אותן בשתי ידיים. יהדות פולין-ליטא-רוסיה לא נהנתה מאותה פריחה והמשיכה להיות מזוהה עם עסקי רוכלות, מסחר ולימוד התורה. הליברלים מביניהם עסקו בכתיבה של פרוזה ושירה והצטיינו בידיעת השפה העברית בעודם משוחחים ביניהם ביידיש. הקירבה הגאוגרפית בין יהדות גרמניה ויהדות מזרח אירופה ובעיקר ליטא ופולין, כמעט ולא יצרה קירבה חברתית-תרבותית ביניהן. נהפוך הוא. ישנן עדויות רבות להתנשאות של יהדות גרמניה מעל ה"אוסט יודן" (כינוי שהוצמד במאה ה-19 על-ידי יהדות גרמניה ליהדות מזרח אירופה, מתוך רצון לבדל אותם מהם). להלן קטע ממכתב של בן לאב שהגר מרוסיה לגרמניה, שנשלח לאחיו לאחר שהמשפחה כולה עלתה לישראל: "אם אתה, מאיר, מוכרח ללכת לבית הכנסת, אין הליכה זאת מביאה עליך בושה, ואין עיני כל מופנות אליך בהשתוממות. לא כך היה הדבר אתי. עלה על דעת אבינו כשהיה עוד בגרמניה, שלא יאות לו להתפלל בבית כנסת של אנשים מסודרים, אלא דווקא במניין של יוצאי פולניה וגליציה המזוהמים והמטונפים - וכאב כן בנו, ולכן הייתי מוכרח ללכת אחריו. כל הטענות והמענות כאפס היו. וכל הויכוחים היו מעין ויכוחי הסרק על האידיש. ומכיוון שבית הכנסת תפש מקום חשוב בחיים באותו הזמן, לכן הייתי בודד גם בנדון זה. כל הצרות הללו לא עמדו ולא יעמדו בדרכך."

יוצאי גרמניה הגיעו לארץ ישראל והקימו כאן קהילה שזיכתה אותם בכינוי "יקים". הם לא עשו מאמץ להשתלב ולהתערות באוכלוסייה המקומית. במיוחד בעלי הממון שביניהם. גם הקשר בינם לבין מהגרים ממזרח אירופה היה רופף למדי. למותר לציין שדווקא יוצאי מזרח אירופה וליטא בראשם, דיברו עברית צחה בעוד שאחיהם, יוצאי גרמניה, זכו לכינוי "יקים" מכמה סיבות, ביניהן הסדר המופתי והדייקנות שאפיינה אותם אבל גם בשל העדר בקיאותם בשפה העברית, שאפיין רבים מהם. ה"יקים" הפגינו גם בישראל התנשאות מול אחיהם יוצאי מזרח אירופה. מעל לכל - היה זה בן-גוריון שלמרות מוצאו המזרח אירופאי, הפיץ את המושג המזלזל - "יהודי גלותי" - כשהוא מתכוון בראש ובראשונה ליהדות מזרח אירופה. וכל זאת בנסיבות של מלחמת העולם השנייה והשואה. בן גוריון העדיף לרומם את מיתוס ה"צבר" ולהנמיך את הפרופיל של ה"יהודי הגלותי" שאינו מפגין "אומץ וגבורה" אל מול פני הסכנה. המושג "יהודי גלותי" נשתל עמוק לא רק בשפה אלא גם בחייהם של צעירים שהתחנכו על ערכים כמו "הקרבה למען המולדת" ו"גבורה פטריוטית". לסיכום - המיאוס שהפגינו יהודי אשכנז כלפי יהודי מזרח אירופה בדרום אפריקה הוא לפיכך אחד הייצוגים של אותה "גברת". התנשאותה של יהדות אשכנז מול הקהילות של יהדות ספרד היא הסוגיה המטרידה ביותר בתקופתנו; אך ניתן להסבירה בריחוק הגאוגרפי ובמוצאם של היהודים במדינות מנותקות זו מזו הן פיזית והן תרבותית. ייתכן שגם את המיאוס וההתנשאות של יהדות אשכנז מול יהדות מזרח אירופה, כתופעה גורפת, אפשר להסביר [בדוחק], למרות הקירבה הגאוגרפית שהייתה ביניהן. שכן, סביר להניח שהרצון להתבלט ולהתבדל והנטייה לאתנוצנטריות הם תולדה של חיברות בסביבה נוכרית שאלו היו מאפייניה.