ריכוזיות = סימביוזה בין מבקר למבוקר?

"ראה", אומר לי ח"כ ריבלין, שופע חיוכים וסבלנות אין קץ כהרגלו. "בדוח קרן המטבע הבינלאומית על המשק הישראלי שהתפרסם בשנת 2012, הופיעה הערה ובה ביקורת על כך שמשרד רואי חשבון אחד מבצע ביקורת חשבונאית על רוב הבנקים בישראל ועל כך שתקופות הפיקוח של המשרדים על הבנקים הן, בחלק מן המקרים, ממושכות מאוד. הדוח ממליץ למפקח על הבנקים לטפל בכך מיידית, ולפרק את המונופול שנוצר בתחום הפיקוח החשבונאי"; "בנוסף", ממשיך ריבלין, "מצב זה דומה גם קיים בתחום הביטוח בו חמש משש חברות הביטוח הגדולות האחראיות על מרבית הפעילות הפנסיוניות בישראל, מבוקרות על-ידי אותו משרד רואי חשבון." "אני מתקשה להבין היכן הבעיה", אני שואל בשאלת תם. ח"כ ריבלין עונה: "המצב שבו אותו משרד רואי חשבון מבצע לאורך שנים רבות את הביקורת החשבונאית על אותו תאגיד בנקאי מגלם בתוכו פוטנציאל לסימביוזה פסולה שבין המבוקר למבקר ולמצב שבו עלולים להיווצר ניגוד עניינים בין תפקידו של המבקר להיות הגורם המפקח לבין דאגתו לאינטרסים של בעל השליטה בתאגיד הבנקאי. "אלו דברים חריפים" אני אומר. "אין לי שום טענה של חוסר תום לב או ביצוע ביקורת שלא על-פי כללי החשבונאות המקובלים כנגד אף משרד רואי חשבון.", עונה ח"כ ריבלין, "נהפוך הוא, אני מוקיר ומעריך את המקצועיות הרבה שלהם בעבודתם לאורך השנים. אבל כל זה לא קשור לכך שריכוזיות הביקורת בגופים אלה, ועמה גם ריכוז המידע על עסקים ועל עסקות בידי מעטים היא מתכון ודאי לכשל שוק, והיא אף עלולה להביא - במישרין או בעקיפין - לתיאום פעולות בין תאגידים פיננסיים." "לדעתך, יש בסיס לחשש הזה?", אני מקשה על חבר הכנסת. "ראה", עונה ח"כ ריבלין, "הדברים האלו נאמרו על-ידי קרן המטבע הבינלאומית שכנראה מבינה דבר או שניים בעניין, ודי לחכימא ברמיזא. גוף שעשה בדיקות מקיפות והשווה את התנהלות התהליך בין מדינות שונות טרם קביעת העמדה. ואם אנחנו כחברי ועדת הכספים לא נתייחס להערה של גוף כזה באופן המחייב, אז עולה כאן החשש שאיננו מבצעים את תפקידנו כראוי. ודרך אגב", ממשיך ריבלין בשצף הציבור, "קרן המטבע היא לא כריסטופר קולומבוס והיא לא גילתה עבורנו את אמריקה. מדובר כאן במצב ידוע במשק שנים רבות עליו התריעו בצורה גלויה ובצורה סמויה גורמים רבים לאורך השנים."

"תראה" אני אומר לח"כ ריבלין המתעקש שאקרא לו רובי. "הלובי של משרדי רואי החשבון הגדולים בארץ הוא מאוד חזק. יש כאלו שאומרים שהוא יותר חזק מהשדולה היהודית או משדולות הטבק והנשק בוושינגטון. בצד הדברים החיובים שביצע הלובי הזה בשנים האחרונות למען הכלכלה הישראלית, קשה להאמין שהוא יקבל בשמחה את היוזמה הזו." כאן כנראה ח"כ ריבלין מתחיל לאבד את הסבלנות המפורסמת שלו. כנראה שנגעתי בנקודה רגישה. הוא הרי ידוע כאחד שלא בדיוק מעריץ את הלוביסטים הפועלים במסדרונות כנסת ובהיותו יו"ר אף פעל רבות להגבלת פעילותם. "נער הייתי וגם זקנתי" הוא עונה בתקיפות. ולאורך חיי התמודדתי עם הרבה לוביסטים, מהם כאלו שנאמר לי שכוחם הוא בלתי מוגבל, כך שאני לא מתרגש מאף אחד. שנית, שוחחתי בשנה האחרונה ארוכות עם מספר רב של רואי חשבון ובכירים במשק ואני יכול לומר לך שאני זוכה לתמיכה לא מועטה ביוזמה שלי. "אתה אולי זוכה לתמיכה מהרבה רואי חשבון, אבל לא בטוח שאני אחד מהם" אני עונה. "אני אומנם תומך נלהב שלך לנשיאות ורואה בך מועמד ראוי יותר מכל האחרים לתפקיד נשגב זה, אולם במקרה של הצעת החוק שלפנינו חוששני שחל עליה הפתגם: הדרך לגיהנום רצופה ברפורמות טובות". ובשצף הדיבור, אני ממשיך בניסיונותיי להגשים את חלומי להיות מראיין קשוח וחסר פניות ואומר: "אני חייב לתת משקל לטענה שעולה מצד המשרדים הגדולים שביקורת חשבונאית במוסדות פיננסים היא מומחיות הנרכשת לאורך שנים וכי החלפה של משרד רואי החשבון הקיימים או ביזור הביקורת של המוסדות הפיננסים בין מספר משרדים, עלולה ליצור מצב שאת מקומם יתפסו משרדים בעלי מומחיות נמוכה יותר." כאן כבר שגיא מתערב ומרשה לעצמו לענות במקום חבר הכנסת. "יש בארץ לפחות חמישה משרדים גדולים ועוד עשרה בינוניים בהם עובדים מאות רואי חשבון בעלי כישורים מקצועיים גבוהים. בנוסף משרדים אלו נתמכים על-ידי רשתות בינלאומיות היכולות להעניק הדרכה וגיבוי מקצועי ככל הנדרש לכל משרד אשר ייטול עליו את האתגר האמור." אכן כך, עונה ח"כ ריבלין ורומז לי שכדאי שאקשיב לחברי המלומד.

"הבט, ח"כ ריבלין " מרשה לעצמו שגיא להמשיך במומנטום. "בהתאם לחוק החברות, האחריות למינוי רואי חשבון נתונה בידי דירקטוריון המוסד הפיננסי. בנוסף מינוי רואי החשבון מאושר אחת לשנה באסיפה הכללית. האם עצם הצעת החוק שלך לא רומזת שהדירקטורים במוסדות הפיננסים בישראל לא פועלים כנדרש? האם אין בהצעה שלך בכדי לרמוז שהם מפרים את חובת הזהירות או חובת האמון כלפי החברה כפי שהיא מופיעה בסעיפים 252-254 לחוק החברות?" "בשום פנים ואופן לא." אומר ח"כ ריבלין. "חוק החברות אכן קובע כיצד נבחר רואה חשבון לתפקידו ומה הם המקרים בהם נדרשת הפסקת עבודתו, ובשום פנים ואופן אי-החלפת רואה חשבון אינה מהווה הפרה של חובת הנאמנות שלו כפי שמופיעה בחוק החברות. אולם ברם, כל זה אינו קשור לבעייתיות אותה אני מציין. עם זאת יש לתת את הדעת שחוק החברות מתייחס לכלל החברות כמקשה אחת, ולא נותן את הדעת להבדל בין חברה פרטית, ציבורית לבין מוסד פיננסי המנהל כספי ציבור בהיקפים של מיליארדי שקלים". ח"כ ריבלין מבקש מאתנו להפנים את הלקח מהמשבר הגדול של שנת 2008 בארץ ובעולם. משבר שכתוצאה ממנו כספים שחסך הציבור בארץ ובעולם בעמל ידיו במשך עשרות שנים ירדו לטמיון. הוא מבקש מאתנו לשים לב שבמוסדות פיננסים בכל העולם נע רואה החשבון בין הרצון לדאוג לאינטרסים של בעל השליטה וזאת מעצם טבעו כיועץ הפיננסי הבכיר של המוסד, לבין תפקידו לדאוג לכספי הציבור המנוהלים על-ידי מוסדות אלו. למרות שהוא לא רומז בשום צורה שרואי החשבון של מוסדות אלו כשלו בתפקידם, הוא מבקש מאתנו לתת את הדעת על כך שבמידה ובתודעתו של רואה החשבון, תהיה חקוקה הידיעה כי יש לו תחליף, ייתכן שהסיכון לאירועים כדוגמת אלו שאירעו בעבר, יפחתו. ובכל מקרה, פירוק המונופול יאפשר כניסת גורמים חדשים לענף. תיווצר תחרות שתשפר את המקצועיות הנדרשת בביקורת פעילות מוסדות פיננסים וככל שהידע יתחלק בין יותר משרדי רואי חשבון, כך היכולת לפקח על פעילותם תהיה טובה יותר. והוא מסיים בהצהרה לפיה עם זה קיים בכל העולם, אין סיבה שזה לא יהיה קיים בישראל.

"יש לי שאלה" אני מנסה להשתחל חזרה לשיחה. "במידה והמפקח על הבנקים או אגף שוק ההון באוצר או כל גוף רגולציה אחר יוציא הנחייה או תקנה המחייבת ביצוע תחלופה כאמור, האם הדבר יספק אותך." "בהחלט," עונה ח"כ ריבלין. "במידה וגופים אלו יהיו ערים לבעייתיות שאותה ציינה קרן המטבע הבינלאומית בדוח האחרון, ויפעלו בכדי להוציא הנחייה או תקנה שתיתן מענה אמיתי לנושא, ייתר הדבר את הצורך בחוק." "ויותר מזה", ממשיך ח"כ ריבלין בדבריו, "בשל הבעייתיות הברורה של ריכוזיות תחום הביקורת במוסדות פיננסים, נעשתה כבר פנייה למפקח על הבנקים, לממונה על שוק ההון וליו"ר רשות ניירות ערך בבקשה לקבוע כי בדומה לחובת הרוטציה וחובת הביזור של רואי חשבון בחברות ממשלתיות, תוחל באופן מידי חובת רוטציה וביזור דומה גם על רואי חשבון בבנקים ובמוסדות פיננסיים אחרים." ועדה ציבורית? אני שואל. "גם כאן התשובה היא חיובית." עונה ח"כ ריבלין. "הרי ועדה ציבורית, מעצם הגדרתה היא ועדה שממונה ע- ידי הממשלה או רשות אחרת לשם בירור יסודי ובלתי מוטה של עניין הנמצא על סדר היום הציבורי. אחד מתפקידה הוא בירור סוגיה המצריכה חקיקה, לשם גיבוש המלצות למהלך הרצוי". וריבלין ממשיך: "במידה ותוקם ועדה כאמור שתכלול אישים בעלי שיעור קומה ומומחיות בתחומים הנוגעים לנושא. ועדה שתוקם מתוך מטרה להציג מסקנות אוביקטיביות ומועילות. ועדה שיופיעו בפני הוועדה גורמים שונים, מהסקטור העסקי, הממשלתי והבנקאי וגורמים נוספים. ישמיעו את דעתם ועמדתם בפני הוועדה. אז מי אני שאתנגד."

אפילוג

הבט, אומר לי ח"כ ריבלין לפני סיום השיחה, שמתקרבת כבר לשעה. אינני גדול הדור ותורה לא ניתנה לי מסיני. יכול להיות שהפתרון שאני מציע אינו האולטימטיבי. כאשר תובא הצעת החוק לדיון, יוזמנו כל הצדדים ובכלל זה המבקרים, המבוקרים, הרגולטורים וכיוצא בזה להשמיע את עמדתם. יתקיים דיון ענייני ובהתאם לכך תתקבל החלטה מעשית אשר תיתן מענה הולם לסוגיה, אם באמצעות תיקון הצעת חוק, אם באמצעות תקנה או הנחייה. "לשביעות רצון כל הצדדים." אני אומר. לשביעות רצון הציבור, שאנו חברי הכנסת אמונים להגן על כספיו המושקעים במוסדות הפיננסים, אם באמצעות קופות גמל, קרנות השתלמות, קרנות נאמנות, אגרות חוב ומניות. מתקן אותי ח"כ ריבלין בקול רועם.