השופט: הרשם הבכיר ריאד קודסי, בית משפט השלום בנצרת המועד: יום שלישי, 31.12.13, שעה 10:30 הנושא: דיונים מקדמיים בתביעות רשות השידור מאמצי הגבייה של רשות השידור (השנויים במחלוקת, אבל לא זה העניין כרגע) מעסיקים כל הבוקר את הרשם הבכיר ריאד קודסי. בכל התיקים תובעת הרשות החזרי חוב של אלפי שקלים, והנתבעים מבקשים רשות להתגונן - בדרך כלל בנימוק שלא הייתה להם טלוויזיה ו/או בנימוק שלא קיבלו מכתבי התרעה על החוב.
כאשר נכנסתי לאולמו הצנוע של קודסי, עמד בא-כוחה של המבקשת בעיצומם של הסיכומים וטען שמרשתו בכלל לא גרה בשכונה המזרחית [לא ברור באיזו עיר]. אבל קודסי מכיר היטב את הגאוגרפיה: "אתה לא מעיד. הכתובת הזו היא בשכונה המזרחית, כמה רחובות לכאן או לכאן".
עורך הדין מבקש להגיש אישור על מקום המגורים, אך קודסי נותר ערני: "יכולת להגיש באמצעות העד, לא עכשיו". עורך הדין חושב שמצא פתרון: "נגיש עם תצהיר עדות ראשית". קודסי לא נופל בפח: "מה זה 'נגיש'? קיבלת רשות להתגונן? כל דבר בעיתו". קודסי עוקב אחרי ההקלדה, מכתיב חלקית, מקצר את טיעוניו של בא-כוח הרשות ומודיע שההחלטה תישלח לצדדים.
"כל הטענות הסטנדרטיות" התיק הבא מחייב המתנה, כי המבקשת עוד לא הגיעה. קודסי מציע לנצל את הזמן: "אז בינתיים תנסו לסגור את זה". עורכי הדין אומרים שלא הצליחו ובא-כוחה של המבקשת אומר שהוא יכול להשמיע בינתיים את הטענות המשפטיות. בתגובה נותן קודסי נאום ארוך ויוצא דופן, כמובן לא לפרוטוקול:
"אני אשמע עכשיו את כל הטענות הסטנדרטיות של המשרד שלכם? נתתי החלטה מאוד מפורטת עוד [כשישבתי בבית המשפט] בעפולה. זה תיק של 3,000 שקל, אל תעשו מזה תיק השנה. אני לא מבין למה לא מתפשרים בתיקים של רשות השידור. אני מבין שמרגישים מקופחים, המחוקק חשב לבטל את זה [האגרה], אבל כל זמן שלא ביטל - צריך לשלם. עושים הוראת קבע ושוכחים מזה, 80 שקל שלוש פעמים בשנה.
"הם [רשות השידור] מתפשרים, מורידים קצת הצמדה, במיוחד עם עו"ד מסאלחה - אני לא זוכר שהגעתי איתו להוכחות. עוד יכול להיות שרק ההוצאות יהיו 3,000 שקל אם יהיו הוכחות". בא-כוח המבקשת: "אדוני מעלה רק את הסיכונים". קודסי: "אני רואה את התצהיר - שורה אחת: לא הייתה ברשותי טלוויזיה. זו כל ההגנה שלכם".
לבא כוח המבקשת יש עוד טענה, ולפיה רשות השידור לא צירפה את כל הראיות לתיק ההוצאה לפועל שפתחה נגד מרשתו. קודסי: "צריך להגיש בקשה לרשם ההוצאה לפועל, שהוא יתקן את זה". עורך הדין: "רשמי ההוצאה לפועל לא שמים לב". קודסי: "אז על זה תערער ועל זה ערכאת הערעור תתן את דעתה. אני פתוח לכל. אתם רוצים לסכם - בבקשה. אם היא לא תגיע, התצהיר לא יהווה ראיה. זה התצהיר - שתי מילים: לא החזקתי טלוויזיה. אני אכתוב בהחלטה אותו הדבר: היה צריך לפנות מלכתחילה לרשם ההוצאה לפועל".
קודסי מזכיר שלפי הפסיקה די לצרף בהליך ההוצל"פ ראשית ראיה, בא-כוח הרשות טוען שזה בדיוק מה שעשה, אך בא-כוחה של המבקשת סבור אחרת: "זו לא רשימה מוסדית". קודסי עונה: "זו כן רשימה מוסדית, זו רשות סטטוטורית על-פי חוק". בא-כוח המבקשת: "איפה החותמת?". קודסי: "זה נכון. אני פעם נתתי החלטה ומחקתי [מכותרת של מסמך את המילים] 'מועצה מקומית טורעאן' - שיתאמצו וישימו חותמת".
"יש על מה לדבר?" בשעה טובה מגיעה המבקשת באיחור של 50 דקות, אך קודסי אינו אומר לה מילה על כך. הוא שולח החוצה את אביה, שהגיש גם הוא תצהיר לתמיכה בטענת בתו לפיה התגוררה אצלו עם בעלה ולא הייתה לה טלוויזיה משלה. כאשר המבקשת נחקרת בידי בא-כוח הרשות, בעלה עונה במקומה אך קודסי אינו מגיב גם כאשר הלה אומר בצדק, ש"זה סימפוזיון, זה הפסיק להיות חקירה אמיתית". לעומת זאת, קודסי אומר לבא-כוחה שאינו יכול להתנגד לאחר שמרשתו כבר השיבה, ובמקרה שני - מונע ממנו להתנגד.
אביה של המבקשת עולה להיחקר וסותר חלק מגירסתה של בתו. כאשר עורכי הדין מתווכחים ביניהם על נקודה מסוימת, קודסי חותך ושואל במקומם כדי לוודא כיצד בדיוק היו סידורי הדיור בבית האב. לאחר החקירה, שואל קודסי האם ניתן יהיה להגיע להסכמה על תשלום החוב מאז שנת 2011 לגביו אין מחלוקת. אבל בא-כוחה של הרשות נרעש מהסתירה בין האב לבתו: "התצהירים לא אותנטיים". קודסי: "זה נעזוב. יש על מה לדבר?" - אך תוך כמה שניות הוא מבין שאין ואומר לבא-כוחה של המבקשת לסכם.
עורך הדין מסכם באריכות יתרה והעייפות ניכרת על קודסי, הנשען לאחור, משפשף את עיניו ומשחק בעטו. כאשר בא-כוחה של המבקשת רוצה לצטט פסק דין, אומר לו קודסי: "תגיש את זה, אל תתן לנו מספר, זה יותר קל. זה גם של בית משפט שלום, זה לא מחייב". וכאשר הלה מזכיר כמוצא שלל רב פסק דין נוסף של השלום, בנוגע לראשית ראיה בתיק הוצל"פ, קודסי מצנן את התלהבותו: "זו לא הלכה חדשה. זה יודעים. מה חידשה?". עורך הדין מתחיל שלוש פעמים לסיים במילים "לאור כל האמור", אך ממשיך וממשיך - וקודסי לא מתערב.
בא-כוחה של הרשות מסכם בקיצור, בא-כוחה של המבקשת אומר שיש לו תגובה קצרה - אבל הוא שוב מאריך וקודסי שוב מאפשר לו זאת. אפילו אחרי שקודסי אומר שישלח לצדדים את ההחלטה, אותו עורך דין ממשיך לדבר.
השורה התחתונה: מקרה מובהק של שופט הדן פעמים רבות באותם נושאים שגרתיים. מצד אחד, הוא מכיר היטב את התחום ואת עורכי הדין. מצד שני, ניכר בו שזה כבר משעמם אותו. לאור שתי נקודות אלו, היה מקום לנהל את הדיון ביתר יעילות וללחוץ קצת יותר על הצדדים להגיע להסכמה. סכסוך על 3,000 שקל אינו מצדיק כזה שימוש נרחב במשאבי בית המשפט. מזג שיפוטי: 9. יעילות: 7. 