השופט: מורן מרגלית, בית משפט השלום בקריית שמונה המועד: יום רביעי, 1.1.2014, שעה 09:00 הנושא: תיקים פליליים התובע נכנס לאולם רק בשעה 09:00 ובתשובה לשאלת הקלדנית הוא אומר ש"ממש אינני מוכן". היום מתלווה אליו מתמחה והתובע מעדכן אותו רק באולם ורק בשעת פתיחת הדיון מה עומד להתרחש. אחרי עשר דקות יכול מורן מרגלית להיכנס, התובע מבקש ממנו להתחשב במתמחה ומרגלית עונה בחיוך: "בית המשפט תמיד מתחשב, בטח בצעירים, לא כמו שהתחשבו בנו".
התיק הראשון הוא בקשה לשינוי תנאי מעצר בית של נאשמת שכבר הודתה והטיעונים לעונש בעניינה קבועים ל-8.1.14. הבעיה היא שגם היא וגם המפקחת צריכות לחפש עבודה, והסניגור מבקש קצת הקלה כדי שיוכלו לעשות זאת. המדינה מתנגדת לנוכח העובדה שמדובר אחרי הרשעה, ומרגלית פונה לסניגור: "בֶּני, אבל אין לך הצעת עבודה קונקרטית. תביא לי מקום עבודה שמוכן לקבל אותה".
הנאשמת מנסה לומר משהו, מרגלית משתיק אותה וממשיך: "או שאתה מציע לי משהו חילופי, או שאתה אומר שהיא תהיה חופשייה עד הטיעונים לעונש, וזה לא יקרה". הנאשמת: "אפשר לדבר?". מרגלית: "הוא [הסניגור] לא עושה עבודה טובה?". הנאשמת: "אני רוצה להציע משהו". מרגלית: "תציעי לעורך הדין והוא יציע. בעוד התובע והסניגור משוחחים, מציעה בתה של הערבה להיות מפקחת במקום אימה. מרגלית מבקש לקבל עוד פרטים וניכר בו שהוא באמת רוצה למצוא פתרון.
כאשר הנאשמת מתערבת שוב, מרגלית מוכיח שהוא שם לב לכל מילה: "אני לא מבין. תעמדי. לפני רגע לא הייתה לך עבודה ועכשיו יש לך שתיים?". הנאשמת מסבירה ומרגלית מכתיב ברהיטות החלטה עניינית, כך שהיא תוכל לצאת לחפש עבודה עם המפקחת. "גבירתי", הוא פונה לנאשמת, "פה לא מדברים. אם תמשיכי לדבר - תצאי החוצה. תעמדי. את תוכלי לצאת עם הערבה ולעשות מה שאת רוצה, ואם תמצאי עבודה - עורך הדין יגיש בקשה [שתוכל לעבוד בזמן מעצר הבית]. בלי להתחייב, אני אתייחס לזה בצורה חיובית".
"תפנים את המסר" בתיק הבא מוצג הסדר טיעון, ומרגלית מקפיד בצורה ראויה על כל הפרטים: ייפוי כוח של הסניגורית, הגיית שמו של הנאשם וכמובן - מודעותו לפרטי ההסדר. "אתה מכיר את כתב האישום?", הוא שואל את הנאשם, ומשזה מהסס - "בכל מקרה אני אזכיר לך אם שכחת. הסניגורית הסבירה לך שהסדר טיעון לא מחייב את בית המשפט? בדרך כלל בית המשפט מקבל את ההסדרים אבל אני לא מחויב, בסדר?". מרגלית, חייבים לומר, מדבר בצורה שלווה ועניינית, בלא להטיל אימה מיותרת.
מדובר במי שהפר את הוראת בית המשפט והטריד את אשתו דאז. מרגלית חושב תחילה שיש כאן מאסר על תנאי בר-הפעלה, אך התובע מעמיד אותו על טעותו ומציין: "גם אני חשבתי ככה בהתחלה". מרגלית מעיין במכתב של המעסיק שהגיש הנאשם, ומבקש לוודא שהשניים אכן התגרשו. "יש לו באוטו תעודת גירושין", משיבה הסניגורית. מרגלית לא רוצה לעכב את הדיון, שואל את הנאשם על פרטי הגירושין ותוהה איך הקשר בין בני הזוג לשעבר בנוגע לילדיהם. הם כבר גדולים ואין הסדרי ראייה, משיב האיש.
מרגלית מכתיב את גזר הדין, וכרגיל במקומותינו - מציין שמדובר בעבירה חמורה שהעונש המירבי עליה הוא ארבע שנות מאסר. עם זאת, הוא מאמץ את ההסדר ומטיל על הנאשם שישה חודשי מאסר על תנאי והתחייבות בסך 5,000 שקל. הוא מסביר לנאשם את פרטי ההסדר ומוסיף: "אני מקווה שהבנת שהסניגורית והמשטרה הגיעו להסדר שהוא מקל איתך, תפנים את המסר ולא תעבור שוב את העבירות האלו".
גם בתיק השלישי, בו מדובר על אחזקת שמונה גרם חשיש, מוצג הסדר. מרגלית מתחיל בדו-שיח שגרתי עם הנאשם - יש לך עורך דין? אתה מכיר את כתב האישום? - עד שהתובע מתערב ומודיע שיש הסדר ושלא רצה להפריע. מרגלית מחייך: "הסדר קודם לכל". מרגלית מודיע לנאשם, כחוק, שההסדר אינו מחייב אותו, "אם כי בדרך כלל כשההסדר סביר, בתי המשפט מקבלים אותו".
הנאשם מסביר שהשתמש בחשיש כדי להתגבר על כאבים בעקבות תאונה. מרגלית: "מה אתה עושה היום?". הנאשם: "אני שף במסעדה, אבל שלושה חודשים אני לא עובד בגלל תאונת עבודה". מרגלית: "אז מה ימנע ממך להשתמש שוב בסמים?". הנאשם: "הבנתי את הרמז". מרגלית מקבל את ההסדר, תוך שהוא מציין בגזר הדין ש"להתרשמותי לקיחת האחריות הייתה כנה". הוא מבצע אבחנה ראויה בעונש, ומטיל בנפרד מאסר על תנאי ארוך יותר על אחזקת סמים שלא לצריכה עצמית (בגלל הכמות המשמעותית) וקצר יותר כאשר מדובר בצריכה עצמית. מרגלית גם זוכר לשאול את התובע האם יש להוציא צו להשמדת הסמים.
"הנאשם לא צריך לסבול מזה" בתיק הבא יש פשלה משמעותית של המשטרה, אם כי מרגלית די עובר עליה לסדר היום. בית המשפט כבר הורה ב-4.12.13 למשטרה להעביר להגנה למחרת תמלילים של חקירות ילדים, אך כמעט חודש אחרי - ההוראה לא בוצעה. "הנאשם לא צריך לסבול מזה", נוזף מרגלית בתובע, "וחשוב מכך - יש החלטה של כבוד השופט דבור". התובע מצטדק באומרו שמדובר בחומר המצוי בידי גורם חיצוני ולא בידי המשטרה, ולכן אין הוא יודע מתי יועבר.
מרגלית מוצא בכל זאת דרך להתקדם: "אני משער שאתם הולכים לכפירה", הוא אומר לסניגור, "לא נראה לי שיש פה אפשרות לגשר. נקבע להוכחות ותגיבו במפורט [על כתב האישום] כשתקבלו את החומר". הסניגור מזכיר שהוא ביקש גם תיק פסיכיאטרי, ומרגלית שולח את התובע לבדוק מתי תוכל המשטרה להעביר אותו להגנה. הוא קובע את ההוכחות ל-1.3.14 - יום אחד בלבד, למרות שברור שיהיה צורך בימים נוספים; ההוראה לשמוע תיקים פליליים ברצף טרם ממומשת. לבסוף מורה מרגלית למשטרה להמציא את התמלילים עד 14.1.14 - ונזכיר שהיא הייתה אמורה לעשות זאת ב-5.12.13.
בפני מרגלית כעת עוד תיק של אחזקת סמים, והפעם - שני גרם קוקאין. שוב יש הסדר, בו מוכנה המשטרה להימנע מהרשעתו של הנאשם, בכפוף לתסקיר שירות המבחן. "אתם כמובן לא מתחייבים להמלצות", אומר מרגלית לתובע, אך הלה משיב: "לא לפרוטוקול - אנחנו כן מתחייבים". מרגלית מכתיב שטיעון הצדדים לעונש יהיה פתוח, "אם כי התביעה תשקול בכובד ראש את המלצות התסקיר".
כעת פונה מרגלית לנאשם: "הבנת את הסדר הטיעון?". הלה מגמגם ומרגלית מסביר לו בלשון פשוטה. "הבנתי מבין הדברים שאם התסקיר יהיה מאוד חיובי, הם לא יערימו קשיים". הוא גם אומר מה יהיה העונש בכל אופציה, וכמובן מזכיר שאינו מחויב להסדר. "אתה מודה בזה?", הוא מגיע לליבת העניין. הנאשם מושך בכתפיו ומרגלית מבהיר: "אצלי אין" - וחוזר על אותה תנועה. "כתב האישום הוא די חמור. השאלה היחידה שלי היא אם אתה מודה". כעת הנאשם מודה בפה מלא, מרגלית דוחה את גזר הדין ל-19.3.14 ופונה אליו שוב: "ניפגש פה ויהיה טיעון לעונש ובית המשפט ייתן גזר דין. אני מציע לך לשתף פעולה עם קצין המבחן, זה לטובתך".
השורה התחתונה: שופט טרי, שנכנס לתפקידו ימים אחדים לפני שביקרתי באולמו, והוא מלא מרץ ורצון טוב. מאזן בצורה נכונה בין יעילות לבין שמירה על הפרוצדורה בכלל וזכויות הנאשם בפרט. הפגם היחיד: סלחנות-היתר שגילה כלפי אי-עמידתה של המשטרה בצו להעברת ראיות חיוניות. יעילות: 9. מזג שיפוטי: 8.