חרף תנאי המחיה הבלתי-אנושיים והקשים מנשוא, ששררו במחנות הכפייה הנאציים - הצליחו לשרוד בהם, בעיקר, אלה שניחנו בסבולת גבוהה. מחקר ייחודי מסוגו על שרידותם הבלתי-שגרתית, של הניצולים, המכונים בו "סופרמנים", מעיד על כך כאלף עדים. הוא נערך על-ידי ד"ר
אלי כהן, מהולנד, רופא יהודי ואסיר מחנות הכפייה בעצמו, ונחשף על-ידי ההיסטוריון גד נחשון.
כרופא ואסיר במחנות אושוויץ ומאטהאוזן, הידועים לשמצה, חקר ד"ר כהן, לפני ולפנים, את ההיבט הנפשי של אסיריהם, ובמיוחד את עמידתם ללא חת בתנאי החיים הבלתי-נסבלים, שלמותר לציין כי אדם מן השורה היה, כמובן, מתקשה לעמוד בהם.
במחקרו מגיע ד"ר כהן למסקנה חד-משמעית, לפיה נדרש כוח עילאי כדי להתמודד עם גזירות של רעב ממושך, מחלות קשות, זוהמה וקור מקפיא-עצמות, שנכפו על האסירים, מבלי להישבר. עם זאת ידוע לכל כי רובם המכריע לא הצליח לשרוד, ואילו אותם שבכל זאת שרדו - היו, בעיקר, אסירים שאולצו לעבוד עבודת-פרך בשירותם של הקלגסים הגרמנים.
תפקדו כראוי על מחקרו הייחודי זוכה ד"ר כהן בתואר "מומחה לפסיכיאטריה", שהוענק לו על-ידי אוניברסיטת אוטרכט ההולנדית. ד"ר כהן מעלה בו על נס את כוח-עמידתם של אותם אסירים קשוחים, שהתגלו כבעלי חוסן גופני וגם ככאלה שלא איבדו את שפיות-דעתם נוכח המשימות העל-אנושיות שהוטלו עליהם. מסתבר כי הסתגלותם לתנאי החיים הקשים היא זו שהצילה אותם ממוות בטוח.
עוד מודגש במחקר, כי מלבד תנאי העבודה הקשים שהיו מנת-חלקם - אולצו אסירי מחנות הכפייה גם לחזות, מדי פעם, בהוצאותיהם להורג של אחיהם-למחנות, מבלי שהחזיונות המחרידים הצליחו לשבור את רוחם. המחקר קובע גם כי אלה ששרדו את הגיהינום הנורא, הוכיחו בעליל שגוף האדם ומוחו מסוגלים, דווקא בעת צרה נוראית שכזו, לתפקד כראוי, מבלי להתמוטט. בהקשר לכך ראוי לציין שבסבולת המירבית ניחנו דווקא בעלי הוותק הרב ביותר במחנות הכפייה.
