כפי שמציינים חובבי המוזיקה בתאריך ה-9 בפברואר 1964 הופיעה להקת החיפושיות בתוכניתו של אד סאליבן.
כן, היא יצרה סביבה הייפ מטורף אשר הפך אותה לאחת מלהקות הקצב הטובות בעולם מחד-גיסא,וכן,הדבר חשף את הקהל האמריקני ללהקות הקצב הבריטיות אשר הופיעו ברבות השנים בארצות-הברית.
המצב בארצות-הברית לפני הופעת הביטלס חשוב לציין כי עד חודש פברואר 1964 המצעדים האמריקניים ושוק התקליטים לא התייחס כלל למוזיקה הבריטית. בשנת 1962 הוציאו החיפושיות את אלבום הסולו הראשון שלהם שנקרא: "אהוב אותי גם". בשנת 1963 הוציאו החיפושיות עוד שני אלבומים: "עם החיפושיות" ו"בבקשה בבקשה". כתוצאה מכך הם הופיעו במועדון לילה בעיר המבורג שבגרמניה, והתארחו בתוכניות טלוויזיה שונות.
השיא היה בהופעה לפני המלכה אליזבת. בארצות-הברית יצאו השירים בגרסאות כיסוי שונות, אך לכולם היה ברור שללא תמיכה של חברת תקליטים גדולה, ובלי שהלהקה תשחרר להיטים, היא לא תוכל להשתלב בשוק האמריקני.
הדחיפה של אד סאליבן באחת ההופעות של להקת "החיפושיות" בשנת 1963 ישב בקהל מי שנחשב לאחד ממנחי תוכניות האירוח הנחשבות בארצות-הברית: אד סאליבן. סאליבן, אשר התלהב מארבעת המופלאים, הציע למפיקים לשלב אותם בתוכנית האירוח. המפיקים אשר בהצחלה הסתייגו מן הרעיון המשונה, שוכנעו לבסוף לתת הזדמנות לארבעת המופלאים.
ב-7 בפברואר הגיעו הביטלס לראשונה לניו-יורק אחרי חימום רדיופוני שנמשך ימים אחדים ובשדה התעופה קנדי שבניו-יורק התקבלו בהיסטריה של אלפי מעריצים, מרגע הנחיתה ועד חזרתם לבריטניה שבועיים לאחר מכן.
את "כיבוש אמריקה" תיעדו עשרות עיתונאים, צלמים, שדרני רדיו וצוותי טלוויזיה אשר עקבו אחרי הלהקה 24 שעות ביממה. בנוסף, ליווה את הלהקה צוות צילום שבא איתם מבריטניה לתעד את הרגע ההיסטורי: הפעם הראשונה שלהקה בריטית מוזמנת להופעה בטלוויזיה בארה"ב, בשידור ארצי מחוץ לחוף.
ב-9 בפברואר התקיימה ההופעה הראשונה של הלהקה בתוכנית של אד סאליבן. הלהקה שרה שלושה שירים בתחילת התוכנית ועוד שניים בסופה, ובתווך הופיעו ליצנים, קוסמים וזמרים מאוד מבוגרים, שלידם הביטלס נראו באמת כמו הדבר הכי מרענן וכייפי שיכול להיות.
הנתונים מראים כי בתוך אולפן הטלוויזיה צפו בלהקה 700 צעירות וצעירים, ובכל רחבי אמריקה יותר מ-73 מיליון צופים. אין ספק כי מדובר בצפיית שיא של כל הזמנים (בערך 46 אחוזי רייטינג) אשר לא נשבר עד עצם היום הזה.
האגדה מספרת שבזמן שידור התוכנית ירד שיעור הפשיעה בארה"ב לרבע מהממוצע. בהמשך הופיעו הביטלס גם באולם "קרנגי הול" שבניו-יורק,ובאולם ה"קולוסיאום" שבוושינגטון. הם חזרו לבריטניה ב-22 בפברואר 1964 כשהם נחשבים ללהקת הקצב המצליחה בעולם.
סיבות להצלחה בארצות-הברית מבקרי המוזיקה מצאו שלוש סיבות עיקריות לשילובם של הביטלס בתעשיה האמריקנית:
1. הביטלס החזירו לרוקנרול את הראשוניות והכיף שדעכו מאז סוף שנות החמישים, לאחר שאלביס פרסלי ויתר על האנרגיות של תחילת הדרך, וכן, נחשפה פרשת שחיתות ברדיו האמריקני שקידם רוקנרול (כשהשדרן הכי חשוב בתחום קיבל שוחד).
כמו-כן, הביטלס שלבו באלבומים שלהם גרסאות כיסוי לשירים אמריקניים (למשל "טוויסט וצעקה") בשילוב שירים מקוריים. דבר אשר הפך את המוזיקה לרעננה וחדשה היא המחויבות המוחלטת בביצוע.
2. פחות משלושה חודשים אחרי רצח הנשיא ג'ון פיצג'רלד קנדי (נובמבר 1963) שררה בארה"ב אווירת הדיכאון, והביטלס נראו כמשב רוח רענן אופטימי, ומלא אנרגיה חיובית ותקווה גדולה. כלומר: העם האמריקני היה זקוק לעידוד בתקופה זו, והביטלס הגיעו בזמן הנכון כדי לתת להם אותו.
3. הביטלס משקיעים בכל הופעה כאילו זו הופעתם האחרונה ולכן, הם נתפסים כצעירים בריטים בעלי חוש-הומור וקסם אישי.
אין ספק שמדובר בתקופה שספק אם תחזור.
