"התחילה ירידה בתמיכה בהינתקות גם אם המהלך לא איבד את הרוב. הסיבות היו חשש ממלחמת אחים והיחס החיובי הבסיסי לציבור המתנחלים. כדי להתמודד עם הירידה בתמיכה והתחושה שאנחנו לא מוכנים והדיבורים על אפשרות של דחיית ההינתקות, יצאנו עם הקמפיין של 'יש פתרון לכל מתיישב'. היעד היה להבהיר לציבור בישראל שנעמוד בלוחות הזמנים שראש ה
ממשלה רציני ושאנחנו מוכנים".
השלב האחרון של הקמפיין היה הצגת מוכנותו של צה"ל. "הלפיד עבר מידינו, אנשי ההסברה, לדובר צה"ל ומי שעמדה אז בראשו,
מירי רגב. שם המציאו את המונח 'בנחישות ורגישות'. משלב זה, שבועיים לפני ההינתקות, ותוך כדי ההינתקות, הדגש עבר מהמערכת הפוליטית למערכת הציבורית. הציבור רצה לראות את המערכות מתפקדות ומסוגלות להחליט ולבצע, מעבר לשאלת הבעד והנגד".
"הייתה כאן דרמה אנושית מדהימה. אנשים ישבו מול מסכי הטלוויזיה והשידורים החיים ובכו. פקידות במשרד ראש הממשלה ישבו ובכו, גם אלה שתמכו במהלך", מספר ארד ומציין את לקחיו מההליך כולו: "הלקח הגדול שצריך להפנים אותו הוא שמה שהוביל את המהלך היה מנהיגותו של ראש הממשלה. ככל שחשבו שראש הממשלה נסוג מהמהלך התמיכה בו ירדה. הציבור הולך אחר המנהיג במידה והוא משוכנע שמדובר במנהיג ענייני ואחראי שאינו מונע משיקולים זרים. כך היה גם בפרשת
גלעד שליט. הציבור הישראלי לא מחה כשאולמרט החליט שלא לקבל את דרישות החמאס ושנה וחצי אחר כך הסכים אותו ציבור לאותה עסקה, כי הציבור הישראלי תומך במנהיגות שלו כל עוד הוא רואה בה עניינית. כך היה בנסיגת בן-גוריון מסיני ב-57', כך בגין בסיני, כך רבין באוסלו וכך שרון בהינתקות ובדוגמאות קטנות נוספות. העם הלך בעקבות המנהיג".
ארד מחדד את דבריו וקובע כי הציבור שביקש לראות ענייניות במהלכי ראש הממשלה לא קיבל את האמירה שהוביל
צבי הנדל 'כעומק החקירה עומק העקירה'. להערכתו, הציבור ביקש לחוש שהוא יכול לסמוך על המנהיג כתחושת בן וחייל אל מול אב ומפקד. "מול
שמעון פרס לא הייתה תחושה שאפשר לסמוך עליו, ולכן לא קיבלו את הסכמי לונדון ולכן לא היו מקבלים את הסכמי אוסלו אם הוא היה מביא אותם".
"כשנגיע להכרעה דומה ביהודה ושומרון אני סבור יהיה חשוב מי מוביל את ההכרעה הזו ומה מעמדו הציבורי, ועם אלו כלים אנחנו כחברה מפולגת נוכל להכיל את חילוקי הדעות ולקיים אותם בכלים מוסכמים. אני מאמין שבסוף ההינתקות היא לקח שחייבים ללמוד אותו בעיקר משום שאנחנו לפני הכרעות דומות", דברי ארד.
באשר לעתיד, סבור ארד כי במידה שנתניהו יבחר לנקוט במהלך דומה הוא יזכה לתמיכה ציבורית ולהערכתו גם אם השר יעלון יעמוד בראש הממשלה גם הוא ינקוט באותה דרך. עם זאת הוא אינו דוחה אפשרות שמנהיג אחר יקום ויסחף את העם למהלך דומה מתוך תמיכה ציבורית רחבה.
להערכתו, ההתיישבות ביהודה ושומרון "איבדה את הרכבת", כלשונו. "ההתיישבות ביו"ש לא הצליחה לייצר שייכות של האזור למיינסטרים הישראלי. אני אומר זאת בצער. בגולן שאלו אותי מה מטרת הקמפיין ובמענה ציטטתי את הפסוק 'הלא ידעתם כי לנו הגלעד', לייצר שייכות. כשקיימת תחושת שייכות אין צורך בעיסוק ביין ובגבינות. הביטוי 'להחזיר' מבטא את התחושה שזה לא שייך לנו".