אריסון חומקת מאימת חוק הריכוזיות

החוק המקורי קבע מגבלת גוף ריאלי לחברה שהיקף חובותיה במאזן מגיע ל-7 מיליארד ש"ח ולאחר מכן הופחת ל-6 מיליארד ש"ח. שיכון ובינוי הייתה קרובה למגבלה זו, בשל היקף פעילותה העצום: כ-1000 יחידות דיור לשנה, ושטחים זמינים לבנייה בהיקף של כ-8000 יחידות. מי שסייע לחברה להיחלץ מאימת החוק הם שני חברי כנסת יצירתיים במיוחד: זבולון כלפה (הבית היהודי) ורוברט אילטוב (ישראל ביתנו). השניים הגישו הסתייגות ולבקשתם שונתה ההגדרה בסעיף "האשראי הקובע". הצעתם זכתה לתמיכת מרבית חברי הוועדה שגם הצביעו בעד ההסתייגות. נקבע כי לצורך קביעת מגבלת גוף ריאלי יחושב האשראי הקובע כסכום האשראי הכולל פחות המזומנים שיש בקופת החברה. באותה עת עמד סך האשראי של שיכון ובינוי על כ-5.5 מיליארד ש"ח, ולאחר קיזוז 1.9 מיליארד ש"ח (מזומנים) פחת הסכום הקובע ל-3.6 מיליארד ש"ח בלבד. בהתחשב בקיזוז הפעילות בחו"ל - המהווה נתח נכבד מפעילותה של שיכון ובינוי - נותרת החברה מחוץ למגבלות החוק.

חוק הריכוזיות נועד למנוע שליטה של גורם רב-עוצמה בשורה של תחומים, כולל תשתיות ושירותים חיוניים. החוק מגדיר גוף ריכוזי ככזה שמחזיק בזכויות בארבעה תחומי תשתיות חיוניים באמצעות עשרה חוזים או יותר. המחוקק כיוון למספר תחומים חיוניים, ובהם: חשמל, מים, כבישים, מחצבים וכו'. במקביל, הגדיר המחוקק גוף ריכוזי המחזיק בעוצמה רבה בענף הבנקאות והפיננסים. בנק הפועלים עונה כמובן להגדרה זו ומוגדר כגוף ריכוזי. ביום 28.10.12 נערך בוועדת הכספים של הכנסת דיון באחד הסעיפים הקטנים שחילץ, הפלא ופלא, את שיכון ובינוי מאימת החוק ומהמגבלה שהוצעה בתחום התפלת מים. הנוסח המקורי של החוק קבע את המגבלה שלהלן: "התפלת מי ים בשיעור מזערי המהווה 15% לפחות מסך כמות מי הים המותפלים". אנשי שיכון ובינוי נזעקו, ולכן, בדיון שהתקיים יומיים לאחר מכן (ביום 30.10.13) שונה לפתע החוק כך שנקבע: "התפלת מי ים בשיעור מזערי המהווה 15% לפחות מסך הכמויות המרביות השנתיות שקבועות בהסכמים להתפלת מי ים בין כל בעלי הרישיונות למדינה". ובמילים פשוטות: חישוב המגבלה יבוצע לפי הכמויות שנקבעו בהסכמים עם המדינה. בנסיבות אלה, נחלצה שיכון ובינוי מאימת המחוקק – כשירדה מ-15% ויותר, לפחות מ-13% (ולפי אחת הגרסאות: לפחות מ-11%). שיכון ובינוי חומקת גם מהמגבלות שנקבעו באשר לתחום משק החשמל (רישיון ייצור). חוק הריכוזיות קובע מגבלה של 175 מגוואט לתחנת כוח. בבעלות שיכון ובינוי שלוש תחנות כוח המפיקות יחד 376 מגוואט: לתחנה באשלים כוח ייצור של 110 מגוואט, לתחנה בצאלים 120 מגוואט ולאתגל רישיון לייצור 146 מגוואט. בנסיבות אלה מצליחה שיכון ובינוי לחמוק מאימת החוק, למרות שבפועל - היקף פעילותה הכולל במשק החשמל גדול בהרבה מהמגבלה שנקבעה, בזכות ההקלה שניתנה בחוק המתיחסת לכל תחנה בנפרד.

אריסון צלחה את חוק הריכוזיות בהצלחה עצומה. היא נותרה כשכל תאוותה בידה: שליטה בלתי מעורערת בבנק הפועלים, ושליטה מלאה בשיכון ובינוי. תשובה, צדיק בינו ואחרים יאלצו למכור חלק מהנכסים, ואילו אריסון תוכל להמשיך ולהעצים את עסקיה - בלא מגבלה אמיתית. יאמר כאן, כי אריסון אומנם אינה מעורבת אישית, באופן שוטף, בתהליכי קבלת ההחלטות בשני הגופים שבבעלותה: בנק הפועלים ושיכון ובינוי. בפועל, היא אינה מעורבת, למשל, בתהליכי הקצאת אשראי בבנק הפועלים למתחרים בשיכון ובינוי. אך מיותר כמעט לציין כי אנשיה, שיושבים על הברזים, יודעים היטב את מלאכתם. רשות ניירות ערך והמפקח על הבנקים נדרשו לטפל בחלק מהמקרים הצורמים: יו"ר שיכון ובינוי משה לחמני מונה לתפקיד ביוני 2012. בעת המינוי הוא היה חבר בוועדת אישורי השקעות בבנק הפועלים. בעקבות הביקורת הודיע לחמני על התפטרותו מדירקטוריון בנק הפועלים; אירית איזקסון, מהבכירות בדירקטוריון שיכון ובינוי, נאלצה, בלחץ הפיקוח על הבנקים, להתפטר מראשות דירקטוריון ישראכרט שבשליטת בנק הפועלים ונשארה "רק" חברת דירקטוריון בבנק; אפרת פלד, יו"ר דירקטוריון אריסון החזקות ודמות בכירה במספר חברות שבשליטת שרי אריסון היא דירקטורית בשיכון ובינוי וגם בבנק הפועלים.