בהפקת תלמידי המחזור המסיים את
בית צבי, עם שידרוג בעזרת הזמרת ושחקנית הקאמרי
נעה גודל בתפקיד המספרת, עדיין מצליח המחזמר "אחים בדם" להלהיב ולרתק עוד יותר מבעבר.
לאחר הפקות רבות שלו מאז עלה לראשונה בלונדון לפני 30 שנה, הסיפור על צמד התאומים שהופרדו לאחר לידתם, ולא ידעו כי הם אחים, בהמשך חברו בברית דמים, אך הגורל האכזר גרם להם להתאהב באותה נערה, ובכך לסיים את גורלם ביחד ובסערת דמים - הסיפור שכתב
וילי ראסל יחד עם המוזיקה והפזמונים, ממשיך לתפוס אותך בגרון. מדוע? בגלל כשרונם של כל המשתתפים, הקולות המופלאים, הבימוי החדש והרענן, כל אלה מעמידים מחזמר שראוי להמשיך ולהעלותו עוד ועוד, מעבר להצגת הסיום בסבב הנוכחי שהסתיים ב-29.2.2014.
עיצוב הבמה הקלאסי של
שני קאין, שגודלה ועומקה של בימת תיאטרון רמת גן מאפשר זאת ברוחב לב, ובו נראים בתי שני האחים, העשיר והעני. על-רקע זה אנו צופים בהתפתחות ריאליסטית של האירועים, הצבת הטיפוסים בכל איפיונם, כמו הגב' ג'ונסטון,
מירית פרג'ון עם קולה המרהיב, המדהים והחודר עמוק ללב, את בעלה יפה תואר (
דניאל ורטהיים מלא הקסם שמופיע לסירוגין כמיקי), שנטש אותה לאחר שלא הפסיקה להכנס להריון וללדת ילדים;
את אדי ליונס ה"חנון" (
יואב מילשטיין, שחקן מחונן וזמר בעל קול נפלא);אמו, גב' ליונס - אייר שטיימן שמוכנה לעשות הכל ובלבד להיות לאם; אביו העסוק מדי, מר ליונס -
נתנאל בסיל; אחיו התאום מיקי שגדל בבית עני, (
נדב זילברמן הכה משכנע, המוחצן והכובש את לב אחיו התאום בליבו החם ושובבותו); לינדה, אהבת חייו ובסוף גם אשתו, שגם אדי נמשך אחריה (
עמית עוזר, שניחונה בקסם שופע וחם וקול יפה).
כך גם טיפוסים פחות מרכזיים, אך בולטים לא פחות ביכולותיהם וכשרונם הם
יקיר שוקרון כ"סמי", אחיו הגדול, הפושע, של מיקי;
מוטי חובה בכמה תפקידים, שבולט במיוחד כשוטר, וכן בסצינה בה הוא המורה-הנשית של הילדים בביה"ס, תפקיד קומי להפליא, שקשה לזהות אותו בדמות כזו, שכה אופיינית גם לכאן ועכשיו, בחוסר יכולתה להשתלט על הילדים. מאוד רלוונטי להיום. כך גם
יותם קוזניץ, שחקן מלא כשרונות כרימון, כ"מעקל" וכילד, בין היתר ובקורוס. הוא בולט בכל תפקיד שיעשה - קטן כגדול, כמו גם
גאיה באר גורביץ', תמיד בשורה הראשונה של הקורוס ביכולת התפתלויותיה; וכך גם
זוהר בדש המעולה כחלבן, כרופא גינקולוג וככרטיסן - תמיד מרשים.
המוזיקה הנפלאה של המחזמר, שהשיר החוזר ומלווה אותו החל מפרולוג הפתיחה המרשימה מפיה של הדיווה
נעה גודל, וחוזר כמוטיב לאורך כל ההצגה, ואף באפילוג המסיים אותה - המוזיקה היא עוגן מרכזי בעלילה הדרמטית הקלאסית. נעה גודל נכנסה בהצלחה לנעליו הגדולות של דורון תבורי מההפקה הקודמת של תיאטרון הספריה, שם היה המספר. כאן נעה היא המספרת המצמררת בקולה ובתוכן שירתה, ויופיה המצודד, גזרתה, וכן תלבושתה והופעתה המלכותיות, הם שמהווים את המעטפת הנכונה לקולה המזהיר בהיגוי הברור.
בימויו המהוקצע של
אבישי בן גל והכוריאוגרפיה המקורית של
מיטל דמארי, שניהם בוגרי בית צבי, התלבושות המתאימות והקולעות של
דנה ברלינר-קרן והתאורה הראויה מאוד של
אורי מורג, מעמידים מחזמר מופלא, שעדיף עשר מונים לראותו מאשר כל אופרה מתישה, גם אם המוזיקה שלה גאונית. במחזמר זה המשחק והשירה מקבלים את אותה העוצמה, וכך גם התנועה. המקצועיות של ההפקה ניכרת גם בתשומת הלב לפולוספוט - מעקב הזרקור אחר הדמויות, ולא כפי שרואים בהצגות רבות, בהן מי שלא נמצא במרכז הבמה אליה מכוון הזרקור, ניצב כמעט בעלטה...
הצגה נפלאה, העולה במרכיביה על כל ההפקות הקודמות, הן משום שהיוצרים יצקו בה תחושה רעננה וחדשנית, והן הודות לאיכותם של כל הנוטלים בה חלק: השחקנים-זמרים והיוצרים.
מאסטר פיס של התיאטרון הישראלי בכלל ובית צבי בפרט.