כותרת קונצרט הערב הייתה "טרגדיה". השם נבע לא רק מהאופי של היצירות שנבחרו לקונצרט, אלא גם מטרגדיות שונות שכל אחד מהמלחינים שיצירותיהם נוגנו עבר בחייו. לולי היה אחד המנצחים הראשונים שהשתמש בשרביט מנצחים. שרביטו היה ארוך מהמקובל היום והגיע עד הרצפה. באחד הקונצרטים נתן לתזמורת סימן של קצב. הוא חבט ברצפה עם השרביט אך פגע ברגלו. תאונה זו עלתה לו בחייו כי כתוצאה מהזהום שנגרם עקב הפציעה נפטר בגיל 55. שומן היה בהתחלה פסנתרן אך פגיעה בידו מנעה ממנו להמשיך ולנגן. הוא התחתן עם קלרה שומן בניגוד לרצון הוריה. נולדו להם שמונה ילדים. הוא היה רוב הזמן חולה. היה בדיכאון וניסה להתאבד. הוא ביקש להכנס לבית חולים לחולי רוח ושם כעבור שנתיים בגיל 46 נפטר ממחלת העגבת. שוברט סבל מחוסר פרנסה מתמדת. בגיל 25 גם הוא חלה בעגב; נכנס ליאוש ודיכאון, חיבר מעל ל-500 יצירות בתקופה קשה זו ונפטר בגיל 31 מטיפואיד ומהעגבת. הקונצרט התחיל עם מוזיקה בארוקית נעימה לאוזן שכתב ז'אן בטיסט לולי(1632-1687). נוגנו שלושה קטעים מתוך יצירותיו. למרות שם הקונצרט המוזיקה לא הייתה טראגית במופגן, אם כי הקטע הראשון שנוגן פתיחה לאופרה "אטיס" נושאה טרגדיה מוסיקלית. בקטע השני שמענו פסקליה מתוך האופרה"ארמיד" המספרת על מסע הצלב הראשון ושחרור ירושלים מהכיבוש המוסלמי. הקטע האחרון היה מארש גם כן מתוך אופרה"גם הוא באצילים"-מוזיקה טכסית בה לכלי ההקשה תפקיד נכבד. שלושת הקטעים נוגנו ללא הפסקה ביניהם כיחידה אחת. היצירה השנייה ששמענו הייתה הקונצ'רטו לצ'לו מאת שומן הנחשב לקונצ'רטו המבוצע ביותר לצ'לו. הוא אומנם אינו המפורסם מכולם אך זוכה לביצועים כה רבים כי הנו קונצ'רטו לירי ודרמטי. הוא קשה לביצוע ומשמש אתגר למבצע. עיינתי בתוכניות השנה של התזמורות בארץ ונוכחתי לדעת שהשנה הוא בוצע או יבוצע ארבעה פעמים על-ידי סולנים שונים. הקונצ'רטו נכתב ב-1850 עבור צ'לן ידוע באותה תקופה בשם בוקמוהל אך שומן הסתכסך איתו בויכוח על המהירות בו צריך לבצע חלקים ממנו ושומן לא זכה לשמוע את הקונצ'רטו מבוצע בחייו. הוא בוצע רק ארבע שנים לאחר מותו. שומן חידש דבר בקונצ'רטו זה. הנושא בו מוצג על-ידי הסולן ולא על-ידי התזמורת כפי שהיה נהוג אז. הסולן אלכסנדר חרמושין ביצע את הקונצ'רטו בוירטואוזיות רבה למרות שהוא אינו וירטואוזי ביותר.יש לו צליל מאוד יפה וניגן אותו היטב בהתאם לאופיו כפי שנכתב. הקונצרט הסתיים בביצוע נהדר של הסימפוניה הרביעית-הטראגית-של שוברט. היא נכתבה כאשר שוברט היה בן 19 .באופיה המוזיקה זהה למצב הרוח של המלחין באותה תקופה. הכינוי של הסימפוניה ניתן על-ידי שוברט עצמו. הקונצרט המעולה היה בעל רעיון מקורי בבחירת הנושא המשותף של היצירות שנוגנו. ניצח עליו ללא שרביט דוד גריילסאמר כוכב עולה הן כמנצח והן כפסנתרן. הוא היה מלא מרץ וניצח בצורה הבעתית ביותר. הוא יכול היה להיות כוכב עולה גם בשטח הריקוד אם בנוסף לתנועות הידיים והגוף היה מזיז גם את הרגליים. כל זה נאמר כמובן כדי להחמיא למנצח על צורת הניצוח הברור והטוב.מצא מאוד חן,והתאים ביותר לדעתי, הגברת עוצמת כלי הנשיפה בנגינת הסימפוניה. לראות או לא לראות: קונצרט מקסים. רעיון מקורי בבחירת נושא המשותף לקונצרט. ניצוח וביצוע נהדרים.