הקומדיה האנגלית של ברנדון תומאס "דודתו של צ'ארלי", מהמוצלחות בקומדיות האנגליות, מטעימה אותנו ניחוח אנגלי קלאסי וטוב. שחקני בית צבי תחת שרביט הבימוי של סלבה מלצב, מגישים משחק מקצועי מושלם.
כמה טוב ונעים לחזות בקומדיה "נורמלית", מבלי שהיא תרד לרמה הנמוכה ביותר על-מנת להצחיק. השנינות האנגלית נמדדת בכפית, לא בכף. ע"מ להינות צריך להיות אנין ורגיש, ופתוח לדגדוגי מילותיו של ניסים אלוני המנוח שתרגם את המחזה המצליח, והעסיס שהוא הערה עליו, לא נס ליחו עד היום.
אך חשוב מכל, יותר מהמחזה שעלה בתיאטרון המלכותי בלונדון ב-1892 במשך 1146 הצגות - הוא הבימוי הכה מוצלח ותובעני של סלבה מלצב, שעשה מהסטודנטים המסיימים בקיץ את לימודיהם, שחקנים מקצועיים תרתי משמע. הכל חלק וזורם, ללא גמגום או היסוס, החברה הצעירים נסחפים בעצמם ל"פלוטקע" שהן רקמו. והכל - כדי לזכות בפגישת אוהבים עם שתי צעירות חמודות ומקסימות, שאינן מוכנות להיפגש עם הצעירים הנאים אלא בלווי דודתו של אחד מהם, צ'ארלי, שאמורה להגיע ללונדון מביתה שבדרום אמריקה.
בין-לבין, מפתיע ומדהים את הצופים
דניאל ורטהיים המקסים בתפקיד המשרת בראסט בכל כניסה שלו לבמה, כשהוא עוטה עיטורים לראשו וחלקי תלבושות מצחיקים וקרקסיים, בנוסח פורים המתקרב ובא. ובנוסף - הוא מפגין כלאחר יד את כשרונו ויכולותיו כקוסם, תוך כדי הטקסטים של האחרים. העיניים של הצופים מתמקדות בו מבלי להינתק. גם את יכולתו כמוסיקאי מקצועי הוא מערה למחזה בליווי על כלי הפריטה בקטעי השירה של הדמויות. הוא שחקן רבגוני שראוי להציבו במרכז הבמה, ולהיווכח במלוא כשרונותיו.
בר קדמי כצ'רלי, מעט נאיבי יותר מחברו ג'ק,
ליאור מורדוך המנוסה בהלכות נשים מעט יותר. אך הוא מדריכו ומנווט אותו לכל התרגילים והתכסיסים כדי להגיע ללב שתי נערות שחמדו אותן: קייטי (דנה אבידור) ואיימי (סהר סופר). שתיהן חמודות ומקסימות. אך מה לעשות, ותרגיל העוקץ מתקלקל, כשהדודה מסתבר לא מגיעה לביתו של צ'ארלי. למזלם, מגיע אליהם החבר באבס (
זוהר בדש בתפקיד מאתגר במיוחד של זהות כפולה) שמצוי בדרכו לחזרה תיאטרלית בתפקיד זקנה.
נו נו, זה מה שיהיה בדיוק הפתרון לשני החברה ליצים. הם משכנעים אותו ללבוש את בגדי התפקיד שלו בתיאטרון, ולשחק לפני הבנות את הדודה מדרום אמריקה. וכמו בכל הקומדיות של שייקספיר, מולייר ועוד, חילופי הזהויות הם מעדן לכל שחקן. זוהר בדש מצחיק ונפלא בתפקיד הדודה הזקנה, והכל נחמד, עד שלפתע, בכוונתה להפתיע, מגיעה הדודה האמיתית (מורן ברדע). לא זקנה, ואפילו חתיכה עם פרונט עצום מידות. התסבוכת נופלת גם על אביו של צ'ארלי,
נתנאל בסיל, ועל ספטיגיו (יקיר שוקרון הכה מצחיק), שניהם עם תוכניות לנישואי נוחות עם הדודה העשירה...
כל התסבוכות, השקרים והפיתולים שנאלצים החברה ליצים לתמרן במסגרת העלילה המבדחת, בסופו של דבר, כמו בכל קומדיה טובה - באים על פתרונם, ולקהל הייתה שמחה וצהלה. ולשחקנים - הזדמנות ללמוד קלאסיקה אנגלית קומית, אלגנטית, של משחק אצילי ומהוקצע, מסורתי ואפילו שמרני.
אבל דבר לא יכול להוריד מערך ההצגה, אפילו לא אורכה הטיפ-טיפה ארוך. כי האיכות שמגישים שחקניה, בתוך עיצוב במה יפהפה ומסוגנן שעיצב סלבה מלצב גם כן, בעיצוב תאורה מעולה ובהיר של סשה סיקירין, עם תלבושות תקופתיות אותנטיות ומוקפדות של נטשה מנטל, לצלילי המוזיקה של מישה בלכרוביץ' הם חוויה מרנינה אחרי כל הסדרות והסרטים מלאי האלימות שמציפים אותנו, במידה ואנו בוחלים בתוכניות הריאליטי המזוויעות. בין כל אלה, נוצצת הצגה זו כמשהו קלאסי, מהודר ומענג. בקיצור - כמו שוקולד בלגי משובח.