השופט: הרשם אבי כהן, בית משפט השלום בתל אביב המועד: יום שלישי, 4.2.2014, שעה 08:30 הנושא: תאונות דרכים זהו יום של "תביעות פח" - תביעות בעקבות נזקים לרכב בתאונות דרכים. הכינוי מקורו כמובן באופי התביעות, אך דומה שהוא מתייחס גם לכך שזמנם של בתי המשפט נזרק לפח. תביעות של כמה אלפי שקלים, שבכל מקרה אחר היו הולכות לבית המשפט לתביעות קטנות ונגמרות בתוך חצי שעה, צריכות להידון בבית משפט השלום על פני כמה וכמה ישיבות - ויש רבבות כאלו מדי שנה.
את הדיון בתיק הראשון לא יכול כהן לקיים, משום שעדת התביעה - הנהגת - לא הגיעה. ומדוע היא לא הגיעה? - משום שלמרות שמועד הדיון נקבע עוד באפריל 2013, ההזמנה נשלחה אליה רק ב-27.1.14 והיא טרודה בשיפוצים בביתה. כהן מברר היטב את הפרטים, וכמה דקות אחר כך מתברר מדוע.
הנהג הנתבע אינו מיוצג וכהן פונה אליו: "צריך להסביר לך על הדיון או שאתה בקיא?". הנהג אומר שישמח לקבל הסבר וכהן עושה זאת בצורה ידידותית, ברורה ותמציתית. "אנחנו בתביעה בסדר דין מקוצר. זו תביעת פח. שומעים את הצדדים ונותנים פסק דין. כשיש מחלוקת על הנזק - לי לא היה כל כך ברור מכתב ההגנה, תכף תגיד לנו - זה יותר מורכב, כי אולי יש ראיות נוספות שצריך לשמוע.
"הם צירפו חוות דעת של שמאי מומחה, ואתה למעשה מתווכח עם זה. בשביל להצליח בטענה כזו, בדרך כלל מצופה שאתה תחקור את השמאי. אתה לא שמאי וגם אני לא, אני לא יודע כמה עולה כל חלק, ובשביל זה צריך אדם מקצועי. עכשיו אתה צריך להגיד לנו אם אתה אחראי לתאונה".
"אני ממליץ לך בחום" הנהג מודה באחריותו, כהן מכניס זאת לפרוטוקול וגם את העובדה שהנהג מבקש לחקור את הנהגת ואת הנוסעת שישבה לידה. כהן עולה על עוד נקודה חשובה: "היה לך ביטוח רכוש? אז למה לא הפעלת אותו? למה אתה לא מקבל הגנה מחברת הביטוח? אני ממליץ לך בחום להפעיל את הביטוח. זה אומנם סכום לא גדול, 5,200 שקל, אבל עם ההוצאות זה יכול לתפוח ל-8,000-7,000 ואפילו יותר".
כעת מכניס כהן לפרוטוקול את הסיבה שאין אפשרות לקיים את הדיון ומותח ביקורת על התנהלותה של חברת הביטוח התובעת, אשר "לא אפשרה לעדה מטעמה להיערך לדיון וניתן להבין את העדה שהודיעה שלא תוכל להתייצב בשל סידורים אחרים שיש לה". כהן גם מתמצת את שיחתו עם הנתבע וחוזר על המלצתו שיפעיל את הביטוח, "שכן מוטל עליו סיכון כלכלי - גם אם לא גדול, עדיין לא מבוטל, ובוודאי כאשר הנתבע מעוניין לחקור את השמאי ואין לו ניסיון בהליכים משפטיים. לא ניתן לכפות על הנתבע להיות מיוצג ואם יחליט להיות לא מיוצג - בית המשפט יכבד זאת, אם כי לדבר יכולות להיות השלכות".
כהן דוחה את הדיון ל-18.5.14 ונמנע מלפסוק הוצאות, כי גם הנהג הנתבע לא אפשר לקיים את הדיון בכך שלא הודיע שברצונו לחזור את השמאי. לסיום חוזר כהן ומסביר לנתבע מחוץ לפרוטוקול: "התביעה צפויה להתקבל לפחות בחלקה", כי הוא הודה באחריותו. לבאת כוח חברת הביטוח הוא מציע: "תבואו בדברים, אולי תנסו להתפשר עם האדון; זה האינטרס שלך". חלפו 15 דקות.
"אין לה שדה ראייה מטר" גם בתיק הבא לא ניתן לקיים דיון ענייני, כי לבא-כוח התובעות יש עד עליו לא ידע קודם לכן. כהן מנסה לנצל את ההפוגה כדי לקדם פשרה: "מה אתה אומר, חצי-חצי? מה עם הנזק שלכם? הוא אומר 30,000 שקל. אני אגיד לצורך השיחה, לא רושמים. הלקוחה [הנתבעת] גם יצאה בנסיעה לאחור וגם יצאה ממקום החניה, כשהוא [הנהג של חברת הביטוח] כבר בנתיב. למה זה אותו דבר? אין לה שדה ראייה מטר". בא-כוחה של הנתבעת מתווכח, אך כהן עושה פרצוף המרמז שהוא אינו משתכנע.
עורכי הדין מתדיינים ביניהם, כהן מקשיב ומדי פעם מתערב. לבסוף הוא מכתיב החלטה הדוחה את הדיון ל-14.9.14 ומוסיף: "נוכח דברים שנאמרו בדיון חופשי שלא לפרוטוקול, מצופה שייעשה ניסיון להתפשר מחוץ לכותלי בית המשפט". הדיון הזה נמשך עשר דקות.
לעומת זאת, בתיק השלישי שומע כהן את העדים ולמעשה מסיים את התיק בתוך חצי שעה, כאשר את פסק הדין יכתוב מאוחר יותר. מדובר בתאונה שהתרחשה ליד מוסך בתל אביב, כאשר המחלוקת היא האם הרכב הנפגע יצא ברוורס מהמוסך או חנה בכניסה אליו. "תגישו לי בינתיים ראיות, תמונות", הוא מבקש מעורכי הדין ומחייך: "איך הוא יפתיע אותָך אם הוא יראה לָך?".
הנהג הפוגע מעיד ראשון וכהן מבקש: "תספר לנו במילים שלך מה קרה, ולאט כי אנחנו כותבים". כהן מעורב מאוד ומכוון את הנהג בשאלות. הוא גם מסביר לו כיצד להדגים בעזרת מכוניות הצעצוע - אביזר חיוני בכל אולם של תביעות פח - ומבקש ממנו להסתפק בהדגמה בלבד ולא לדבר. כהן מקפיד על כל פרט ומכניס לפרוטוקול את שרואות עיניו בהדגמה. הוא ממשיך לרדת לפרטי העדות; "מאחר שאנחנו לא רוצים לנחש, תגיד במפורש", מנחה כהן את הנהג.
"אני לא יכול לאשר כזאת שאלה!" הנהג ברכב הנפגע מזדהה בשם רוסי, מבטאו בולט וכהן שואל כמה שנים הוא בארץ ועד כמה הוא מבין עברית. "אם אתה לא מבין משהו - תגיד לנו ונגיד פשוט, אל תנחש". כהן שוב מכוון את העד בשאלות ומפגין סבלנות רבה. לעומת זאת, סגנון השאלות של נציגת חברת הביטוח מרגיז אותו: "את שואלת שאלה מתוחכמת מדי, האדם בקושי מבין עברית, הוא מאבד אותך. תשאלי פשוט".
אחרי שההערות הללו לא עוזרות, כהן יורה: "אני מוצא לנכון לתעד בפרוטוקול, כי אני מבקש מבאת כוח התובעת שוב ושוב לנסח את שאלותיה בצורה פשוטה מאוד, ואני מתרשם - כפי שהעד בעצמו אמר - שהוא לא מבין את השאלות. אני מתיר עוד שתיים-שלוש שאלות אחרונות בחקירת עד זה". ומחוץ לפרוטוקול: "נתתי לגבירתי כיוונים בשאלות שאני שאלתי; תשאלי מה שאת רוצה". ושוב: "הוא שומע מילה שהוא לא מבין, אני לא יכול לאשר כזאת שאלה! גבירתי צריכה להשתמש במילים פשוטות!".
להגנה יש עד - עובד באותו מוסך - וכהן מקפיד כהרגלו על הפרטים ועל רישומם המדויק. "תשאלי אותו על המיקום הפיזי שם", הוא מציע לתובעת - ולבסוף שואל בעצמו, תוך שהוא מצייר תרשים של המוסך כדי שהעד יוכל להסביר.
"כן, רבותי, רוצים המלצה? פסק דין? מה רוצים?", פונה כהן לעורכי הדין לאחר סיום העדויות. בא-כוח הנתבע משיב, שאם הוא עומד להפסיד - הוא מבקש פסק דין מנומק. כהן מבקש שיסכמו; "זה לא סיכומים ממש, שניים-שלושה משפטים", הוא אומר לעו"ד מתיק אחר ומבקש ממנו להמתין. "את יכולה להגיד 'אני מבקשת לקבל את התביעה', לא חייבים לדבר פה", אומר כהן לנציגת חברת הביטוח. "לא לסכם ממש, עוד משפט אחד", הוא אומר לבא כוח הנתבע. "פסק דין מנומק יישלח לצדדים".
השורה התחתונה: כהן מפגין חביבות כלפי האזרחים מן השורה, לצד נוקשות רבה יותר כלפי עורכי הדין - וכך בדיוק צריך להיות. הוא קולט במהירות את המתרחש, לצד הקפדתו המוצדקת על הפרטים, ומנסה כמיטב יכולתו לקדם את ההליכים גם כאשר הצדדים לא ממש מאפשרים זאת. יעילות: 9 מזג שיפוטי: 9