כוכב חדש זרח בשמי התיאטרון בארץ ושמו נדב נייטס. הוא למד בבית צבי, בוגר ניסן נתיב, שחקן תיאטרון בית ליסין, שנתן לו הזדמנות לשחק בתפקיד ראשי של נער בן 15. זהו תפקיד קשה ביותר לשחקן ונדב ניצל בעזרת כישרונו הרב את ההזדמנות שניתנה לו עד סופה ולא איכזב אפילו לרגע.
כל הכבוד ל
ציפי פינס מנהלת התיאטרון וגלעד קימחי-במאי ההצגה "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" על הליהוק המעולה.
בשנת 2011 נדב נייטס זכה בפרס התיאטרון כשחקן המבטיח ואכן הצדיק במלואו את הפרס.
גאון במתמטיקה משחקו בהצגה זו, כל התנהגותו, צורת הדיבור, הרעידה הכמעט לא מורגשת בגוף שלו, הבעות הפנים, תנועות הידיים, הצורה בה הוא החזיק כל הזמן את ידו השמאלית, בכל זה הוא שיחק את התפקיד של כריסטופר במחזה שלא במהרה ישכח. אין לי ספק שהדמות שיצר נכרתה עמוק בזכרון הצופים.
בתפקידו הוא גאון במתימטיקה אך אינו יודע איך לקנות כרטיס לרכבת או להוציא כסף מכספומט. הוא מקבל קריזה כאשר נוגעים בו.
כריסטופר הוא נער חולה בתסמונת אספרגר שהיא מחלה מתוך מחלות הקשת האוליסטית. החולים במחלה זו מצטיינים במיעוט הפרעות בשפה המדוברת, הם בעלי אינטליגנציה גבוהה, יכולים להבין את הנקרא ובעלי זכרון מעולה במיוחד. עיקר הליקוי שלהם הוא בתקשורת עם הסביבה וקושי בהבנת מצבים חברתיים וקשרים אינטימיים.
המחזה נכתב בעיקבות ספר בשם זהה שכתב מארק האדון, סופר בריטי שכתב גם את "דובי הקוטב", הצגה המוצגת כעת בבית צבי בבימויו של גילי אמיתי. האדון כתב את הספר לאחר שעבד תקופה ממושכת עם ילדים מוגבלים. על ספרו זה זכה בפרס ספר השנה.
חוויה לראות את ההצגה הנה הזדמנות שלא ניתנת כל יום לקהל צופי התיאטרון לראות התנהגות של נער הסובל מהפרעה זו. אומנם קשה לראות בהצגה אדם חולה, בייחוד נער, אך זאת חוויה לראות את נדב עושה תפקיד זה.
נדב מעולה. הוא נמצא כל הזמן על הבמה. אך לא רק הוא מעולה. כל מרכיבי ההצגה מיוחדים ומעולים. המתרגם דנאל אפרת הגיש לנו תרגום קולח ונהדר שתענוג לשמעו. התפאורה שעיצב ערן עצמון מלאכת מחשבת בעיצובה וברעיונות המגולמים בה. היא מורכבת מתיבות המכסות את כל קירות הבמה וביניהם מתרחשת העלילה. התיבה מאכסנת סודות, זכרונות. התוכן שבה עוזר לנו להזכר בדברים, לשמור אותם ולהשתמש בהם בעת הצורך, בדיוק כפי שקורה בעלילת המחזה. יש שימוש נכון ויעיל ביותר בתפאורה ובקופסאות המאכסנות כל האביזרים והחפצים הדרושים בעלילה.
התאורה נהדרת. היא עוצבה על-ידי קרן גרנק. היא מורכבת מאורות המרצדים לעתים קרובות, מווידאו ארט שעיצב יואב כהן והמקרין על התפאורה נוסחאות מתמטיות, מלל ומספרים. עיצוב וידאו מאוד מעניין ועשוי היטב. התלבושות של אולה שבצוב נאות ומתאימות למעמדים השונים. המוזיקה שכתב אמיר לקנר מתאימה ביותר בעוצמתה ובמה שהיא מביעה בהתאם לתמונות השונות.
הבימוי של גלעד קימחי מעולה. קיצבי ביותר, מעניין מלא תנועה, ומלא הפתעות קטנות וגדולות. יש שימוש נכון בכל המרכיבים של ההצגה בנוסף למשחק הטוב של השחקנים.
שעתיים ורבע יש תנועה רבה על הבמה. אין רגע סטאטי. השחקנים שאינם משתתפים באותו רגע יושבים כל הזמן על הבמה ומתבוננים במתרחש. מדי פעם הם נעים בשורות, בקבוצות, ביחידים, בזוגות ויוצרים מחול אחד מתמשך.
זאת הצגה לא קלה, אך הבמאי הצליח באתנחתות קצרות משעשעות כגון שפת דיבור עילגת של מורת בית הספר, הופעת כלבלב חמוד קטנטן ועוד, לקטוע את הכבדות ולתת מרגוע רגעי לצופה. על-ידי כך הוא שמר על הדריכות וריכוז הקהל לאורך ההצגה הנמשכת כשעתיים ורבע כולל ההפסקה.
משחק כל צוות השחקנים נהדר. יורם טולדנו כאביו של כריסטופר משתדל לעזור לילד שלו ולמנוע ממנו בעיות מיותרות, דאגות ועוד. הוא מתחשב במצבו ואם שמר בסוד ממנו דבר מסוים לא עשה זאת רק לתועלתו הפרטית אלא גם למען הנער ושלוות נפשו. ליאת גורן השכנה עושה תפקיד מלא רגש של אישה בודדה הרוצה בקירבת אנשים. היא ידידותית ביותר ומוכנה לעזור ולתת אוזן קשבת לכל.
דרור טפליצקי בכמה תפקידים אפיזודיים היה חביב ביותר. יעל שרוני - האם, הייתה אם אוהבת. אימא דואגת שהייתה מוכנה לפגוע בחייה השקטים למען הילד שבנסיבות מסוימות לא יכלה להיות בקרבתו.
מומלצת ביותר עוד השתתפו, נעה בירון, דני גבע, ליז רביאן, טל דנינו ואביבה נגוסה.
ההצגה כאמור לא קלה אך אינטליגנטית, שוטפת ומעניינת. ימצאו בה ענין כל אוהב תיאטרון טוב, משחק מעולה, בימוי חריג ונהדר. זאת הפקה שכל צופה יהנה ממנה ויזכור אותה זמן רב לאחר שראה אותה.
לראות או לא לראות: מומלצת ביותר בפה מלא ולו רק בגלל משחקו של נדב נייטס.
