הולילנד: הדרמה והדמויות

40 שנה הלכה שולה זקן לצידו של אהוד אולמרט, אותו כינתה "פרויקט חייה" – ממשרד עורכי דין קטן בירושלים ועד ללשכת ראש הממשלה. צריך היה לקרות משהו איום ונורא כדי שהיא תשבור את הברית איתו, כדי שהיא תפר את הנדר לאביה ערב פטירתו שלא לצאת נגד אולמרט. אלא שלא ניתן להצביע על אירוע בודד; במישור הגלוי לעין, השבר נוצר בהדרגה במשך למעלה מחצי שנה. החלק הגלוי התחיל בספטמבר שעבר כאשר אולמרט נשאל, בעדותו במשפט הולילנד, מה דעתו על התנהלותה של זקן ביחסיה עם שמואל דכנר. אולמרט לא נתן לה גיבוי, וזקן הנסערת יצאה מן האולם: "הוא מוכר אותי!", אמרה לכל שמי שהיה בסביבה, כולל עיתונאים. זה נמשך כאשר פרקליטו של אולמרט, עו"ד רועי בלכר, ביצע כמה מהלכים שהרתיחו אותה ואת סניגוריה (על זה נדבר בנפרד), והגיע לשיאו כאשר אולמרט התעלם ממנה באירוע אליו הזדמנו לפני מספר שבועות. זקן לא התאפקה, ניגשה אליו והטיחה בפניו את המילה "מושחת". זה כמובן לא הכל. חלק מרכזי הוא חששה של זקן מפני עונש מאסר ממושך הצפוי לה, אם תורשע במשפט הולילנד. הסיכוי שזקן תורשע היה גבוה במיוחד, משום שלא נראה שהשופט דוד רוזן קונה את הסבריה לפיהם קיבלה מאות אלפי שקלים משמואל דכנר רק בשל ידידות אישית. זקן הואשמה בקבלת שוחד ובהלבנת הון – שתי עבירות שהעונש המירבי על כל אחת מהן הוא עשר שנות מאסר. כאשר לחובתה כבר שתי הרשעות (ראשונטורס ורשות המיסים), היא הייתה צפויה לכמה שנות מאסר. בשלב הזה של משפט הולילנד, לא היה לזקן מה להציע לפרקליטות לגבי עצמה, שכן הרשעתה נראתה מובטחת. לכן, ה"סחורה" היחידה שברשותה הייתה הפללתו של אולמרט. תוסיפו לזה לחצים מצד משפחתה, את העובדה שהפעם אולמרט לא מממן את הגנתה (וגם על זה נדבר מיד), את התסכול מכך שהיא יושבת שלושה ימים בשבוע במשפט בעוד אולמרט מטייל בעולם ועושה מיליונים – והנה המתכון לשבר הגדול.

היכולת לחבק את הקרובים אליו היא – או אולי הייתה – מהכלים המרכזיים בהצלחתו הפוליטית המתמשכת של אהוד אולמרט. לכך יש לצרף את חוכמתו הטבעית ואת העורמה שפיתח לאורך השנים. כל אלו כשלו, ודווקא מול האדם הקרוב לו ביותר מחוץ למשפחתו – שולה זקן. אלא שהיא הנותנת: אולמרט היה כל כך בטוח שהיא לעולם לא תצא נגדו, עד שהוא עצמו והסובבים אותו לא נמנעו מלפגוע בה שוב ושוב. אם אולמרט הלך לזקן וניסה לשכנע אותה שלא לחתום על הסדר טיעון, הרי שהוא ביצע מהלך שעלול לשלוח אותו לכלא. במשך שנה זה הצליח לו: זקן לא חתמה על העסקה, בעדותה כיוונה את האש לעבר אורי מסר, ועד הימים האחרונים לא מסרה למשטרה את "האקדח המעשן" בדמותן של אותן הקלטות. לכן לא חשב אולמרט שצריך למצוא תשובות שישמרו על כבודה של זקן, לכן הוא לא ריסן את עורכי דינו ואת דובריו.

סניגורו של אהוד אולמרט, מעורכי הדין הבולטים והמבריקים בישראל, ביצע כמה מהלכים שכנראה עלו די ביוקר ללקוח שלו. זה התחיל בדבריו בראיון לתוכנית "עובדה", לפיהם זקן שיקרה בעדותה בבית המשפט. כאן קרה דבר מדהים: מישהו טרח להוציא את הדברים לתקשורת לפני שידור התוכנית – ואז התברר שהם כלל לא שודרו. לא סביר שערוץ 2 עשה זאת, במיוחד לנוכח העובדה שרק בלכר צוטט באותה ידיעה. אחר כך ביקש בלכר שלא לחשוף את הסיכומים שלו בפני סניגוריה של זקן. זה שידר סוג של לחץ, ובוודאי שידר את סופה של החזית המאוחדת. גם זה לא הצליח לבלכר: רוזן דחה את הבקשה, והוא רק הרגיז שוב את זקן וסניגוריה. כאשר הודיע בלכר שהוא יזמן שורה ארוכה של עדים על שחיתותה של זקן אם זו תעיד שוב בהולילנד, התוצאה הייתה שנראה היה שיש לו וללקוחו סיבה טובה מאוד לחשוש מפני העדות. בפסיכולוגיה בגרוש אולי אפשר לומר, כי האיום הזה פעל כחרב פיפיות: זקן וסניגוריה כאילו אומרים לבלכר "לא מפחדים".

סניגורה של זקן (יחד עם דב גלעד כהן) ניסה זמן רב להגיע להסדר טיעון. הוא השיג הסדר בשנה שעבר, אך ברגע האחרון סירבה זקן לחתום עליו. כעת הוא הצליח להשיג את אותו הסדר מבחינת העונש, למרות שהמשפט נמצא בשלב המתקדם ביותר שלו – בהחלט הישג ראוי לציון. ברטל מונה בידי הסניגוריה הציבורית, המשלמת את שכרו – לעומת עו"ד מיכה פטמן, שייצג את זקן בהליכים הקודמים על חשבונה של זקן עצמה. אלא שכיום ברור – גם אולמרט וגם זקן אמרו זאת – שחלק משמעותי מן המימון בא מדניאל אברהמס, מקורבו של אולמרט. האם עובדה זו הביאה את זקן לשמור על שתיקה בתיק בירושלים? האם העובדה שבלי המימון הזה זקן כן פותחת את הפה, מלמדת על הסיבות לשתיקתה בעבר? מן הראוי שגם נושא זה ייבדק.

מגיעות מחמאות לפרקליט המדינה הטרי, ואני אומר זאת כמי שמתח עליו ביקורת לאחר שנמנע מלחתום על ההסדר עם זקן בתחילת החודש. ניצן הוכיח, כי רוחו של יהודה וינשטיין – לשעבר פרקליטו של אולמרט – אינה שורה על החלטותיו, ושתיק אולמרט הוא לא "בייבי" של משה לדור בלבד. במבט לאחור, העובדה שניצן לא חתם על העסקה קודם לכן, הביאה את זקן לספק לפרקליטות את מה שנראה על פניו כהוכחה חותכת לביצוע עבירה חמורה במיוחד מצידו של אהוד אולמרט. במקום לפתוח תיקים קיימים, יש לפרקליטות תיק חדש, שלא נראה סבוך להוכחה.

ההחלטה האם לאפשר לפרקליטות להעלות שוב את זקן לדוכן העדים, אינה טכנית בלבד. הפרקליטות הציעה לדוד רוזן לפרסם את הכרעת הדין לגבי יתר הנאשמים במועד שקבע (31.3.14), אך זה אפשרי אם זקן תעיד בפניו רק על הטענה לשיבוש. אם זקן תדבר על דברים נוספים – בעיקר על חצי המיליון שקיבל יוסי אולמרט – יש לעדותה השלכות על נאשמים נוספים. זה משליך על מידת המהימנות של שמואל דכנר, וזה משליך על השאלה האם נאשמים אחרים מימנו את התשלום הזה. הפרקליטות רוצה שזקן תעיד על השיבוש, משום שלשיטתה הדבר מהווה ראיה לחששו של אולמרט מפני עדותה – ולפיכך מלמד על אשמתו. סניגוריו של אולמרט יטענו שזקן היא שקרנית ומושחתת, שעדותה נגועה באינטרס אישי ניכר, ושהוא חשש מפני שקרים ולא מפני האמת. בכל מקרה, זקן תצטרך להעיד בנפרד אם אולמרט יועמד לדין על השיבוש. אבל שימו לב לנקודה הזאת: רוזן כמובן מבין שהרעיון הוא להביא עוד ראיה לאשמתו של אולמרט. אם הוא ידחה את הבקשה לזמן את זקן לעדות – האין זה רמז ברור לכך שהוא כבר החליט ממילא להרשיע את אולמרט?