את מדיניות ראש ממשלת ישראל יש להגדיר כמדיניות - לא. זה סוג של מדיניות "מתוכננת מהרגע להרגע", בלי שום תוכנית לטווח רחוק או קרוב. מטרת-מדיניות - לא, היא לא להגיע להסכם עם הרשות הפלשתינית ולא חלילה עם סעודיה (שהציעה איזו תוכנית שלום) לא עם אירופה ובעיקר לא עם ארצות הברית. הכל הוא ב"כאילו". כאילו הסכם שלום, כאילו דירות ברות השגה וכל השאר כולו כאילו.
אם יש איזו תוכנית שהסתמנה לכמה דקות, הייתה למשל זו הקשורה בשחרור יונתן
פולארד שהיה, הכוכב התורן, עבור תצלומי פוטו אופורטיוניטי של ראש הממשלה ורעייתו עם האסיר המשוחרר (זה שלא שוחרר). יח"צנות בגרוש, במסגרת המאמץ הקבוע להעלאת קרנו של ראש הממשלה, בקרב בוחריו הקבועים. משהו מסוג כתבה בידיעות אחרונות בשבת, של 10 עמודים בתוספת תצלום שער.
במילים אחרות: תוכניות נשלפות אי-שם ברמה של משרד בינוני ליחסי ציבור שרוצה לגרום לכל אזרח לקנות אבקת כביסה מסוימת. כך היה, למשל, עם התוכנית להסכם מסגרת עם הרשות הפלשתינית, שמלכתחילה לא הייתה כוונה להגיע להסכם כלשהו. שלום? לא בבית ספרנו ולא עם פלשתין. מה רע לנו עכשיו? הרי הכל מושלם. כך קורה גם בעניין "דירות - מטרה" לקהל הנדפקים: הקהל שאין לו כסף לדירה. ראש הממשלה הוכיח לכולם שהאיש שאותו מינה להיות שר האוצר של המדינה לא מבין כלום בכלכלה, אבל לעומתו, הוא, ראש הממשלה, איש כלכלה מנוסה, מבין הכל והוא "יסדר" דירות לנדפקים.
מדיניות הלא יצא כלום אתם יודעים שלא יצא כלום מדירות ללא מע"מ ומדירות מטרה. הדופקים ימשיכו לדפוק את הנדפקים. המדינה תרוויח מכל קרקע ומכל דירה שתימכר והאזרח הנדפק. ישלם כל חייו משכנתה לבנקים המרוויחים סכומי עתק, מכיסו של האזרח המנוצל, החלש וזה שבולע הכל.
ביבי ושלדון בחזון אחרית הימים, ביום שיתנהל משפט שבו יהיו מעורבים ביבי ושלדון, יתברר מעל לכל ספק, כי בתקופה זו, בערך מרס-אפריל 2014, החברים שלדון-ביבי כבר שכחו את קיומו של הנשיא השחור הראשון,
ברק אובמה. במשפט העתידי יתברר כי זוג החברים, נהגו ליהנות, בתקופה זו מהתקפי-הצחוק שהיו צוחקים ביניהם כל פעם שהזכירו את שמו. הרי לדעתם אנחנו כבר שתי דקות לפני הנשיא הבא, הרפובליקני, זה, שיבחר בקרוב (מה זה שנתיים בשבילנו), זה שייבחר בעזרת כספו של שלדון, שקונה הכל (מה זה בשבילו שני עיתונים וחצי בישראל: ישראל היום,
מקור ראשון ועוד איזה חצי אתר אינטרנט?) שני החברים משפשפים כפות ידיים בהנאה, כל יום שעובר הוא אור גדול. לא צריך לעשות שום תוכניות ארוכות טווח או הסכמים עם אבו מאזן או כניעה לארצות אירופה שרוצות להחרים את ישראל... ממש בקרוב, יבחר הנשיא הרפובליקני, והחברים ביבי ושלדון, יודעים ב ד י ו ק מה יהיה אחרי סיום קדנצית אובמה.
החיוך לא נמחק מפניהם כבר זמן מה. הינה מתקרב היום הגדול: המפלגה הרפובליקנית תהיה בשלטון - זאת אומרת גם ביבי ושלדון בשלטון. אמריקה בכיס שלנו, אומרים שלדון וביבי זה לזה.
מצבו של ביבי אחרי שנה בקדנציה השלישית, ראש הממשלה, מעך כבר את כולם, את בנט, את לפיד, את ציפורה. את זהבה, את בוז'י ואת מי לא. בשכבת הנדפקים המשמשת בסיס לקיום מדינת ישראל, מעמד הביניים העובד, משלם על פרוטתו האחרונה עבור יוקר המחיה, מהגבוהים בעולם למדינה שמשתייכת לעולם השלישי ואין לה בעצם שום תוכנית בתחום הדיור, התחבורה, יחסי חוץ, חינוך, רווחה וזכויות האזרח. בשנה ה-66 לישראל מה שעולה הוא העוני. מעמד הביניים הנדפק ימשיך לשלם את הגרעון המתהווה בתקציב, שמתוכו, בקביעות, מועברים סכומי ענק לגושי התיישבות של הימין הישראלי. סכומים, שאיש לא יודע מאין הם נלקחים, מה בדיוק נעשה בהם למה הם לא שקופים ומאיזה כסף-של-כולם הם מגיעים.
הטייקונים שעושקים בחסות הממשלה חלוקת הנדפקים והדופקים ברורה יותר כאשר מגיע הפוקוס למונופולים (הנמלים, חברת חשמל ועוד). כאן עושים המונופולים כבתוך שלהם. כמו שרשתות המזון מעלו מחירים בלי הכרה ומכניסות יד לכיסינו, כך בחסות הממשלה אנחנו מכסים כל הפסד מטורף של חברת החשמל שמנהליה מקבלים שכר ענקי וגם חלק מעובדיה הבכירים, ואנחנו - שתקנים וצייתנים שכמונו (הנדפקים) משלמים ללא הפסק חשבונות חשמל דמיוניים לכיסוי הגירעונות. למה שעצם שחברת החשמל יהיו לה גירעונות? מי מנהל אותה? למה לא מפטרים את המנהלים ומחליפים באנשים מוכשרים?
מה הקשר בין כשרון המנהל ושכרו? אין קשר. שכר מנכ"לים ובעל תפקידים בכירים עולה בהתמדה לסכומים דמיוניים, בעת שהחברה מפסידה. המנכ"ל הנבחר על-ידי הדירקטוריון הוא מעין כוכב-על שמהלך בשמים. הוא בעל רכוש נדל"ני ענקי כי עליו להשקיע את הכסף המיותר שלו, במה שבימינו הוא הדבר המבוקש ביותר בשוק. לא חשוב אם החברה מרוויחה. לא חשוב שלעובדים יש שכר של 5,000 שקלים ועד 7,000 שקלים גם אם הם עובדים 20 שנה בחברה. שכר העובדים לא עולה. אין קשר בין הוצאות המחיה לבין שכר העובד. מיסים עולים וכל מיני תשלומים "מתחת לאדמה". אין מי שיעצור את זה.
משפחות עופר ותשובה משפחות עופר ותשובה הם סמל החיים בישראל ב-2014, בשנת ה-66 למדינה. הממשלה שעשירייה הם מקור כוחם, תיתן כל דבר לטייקון: את משאבי הטבע של המדינה, את הרווחים, זכויות של שליטים מתקופת הפיאודלים ומינימום מיסים.
מחצית טייקוני ישראל, התגלו בעשור האחרון, ככישלונות עסקיים, מפסידנים וחייבי כספים לבנקים ולכל העולם. הממשלה עזרה לכולם בתספורות וגזרה על בעלי אג"חים להפסיד כספים לטובת הטייקון. תשובה אש השיפוצים "העממי" מהעבר, מיליארדר ענק, הפך לחזיר ורודן. גילח מבעלי חובו שלשים אחוז לתמיד ואת החוב הוא משלם בתשלומים קטנים, למרות הונו - הוא לא יטרח להחזיר לבעלי חובו, המשקיעים הקטנים, את 30% של התספורת.
בברכת הממשלה, מכרו את הגז הישראלי לחו"ל כאילו היינו אירן או עירק משופעים בים של בארות גז ונפט. הגז הפך להיות הגז הפרטי של תשובה והוא יעשה בו כחפצו. מיסים למדינה? נראה או לא נראה בעתיד. ביטחון - לישראל במשאבי גז? לא בבית-ספרנו. משפחת עופר, מעלליה לא מסתיימים. היא שואבת ממדינת ישראל את הפסדיה מחברת צים שמסתמנים כהפסדים מפוברקים - רק למטרות עוד תספורת ועוד מחיקת חובות.
הכנופיה המשומנת של אולמרט במשפט שמתנהל בימים אלה, יוצאים לאור כל הנורמות והסטנדרטים של פשעי המנהיגים והמנכלים ובעלי התפקידים בשלטון אשר דופקים את הציבור. בקלות בלתי נסבלת. בעלי משרות ופקידים בשלטון עושים, עם כספים ורכוש ציבורי, כאילו היה רכושם הפרטי. שוחד מכל הכיוונים "חברים" שעוזרים זה לזה מתחת לשולחן ומעל השולחן.
כנופיות מסוג זה נמצאות בכל מקום בישראל ולא כולם יגיעו לחקירות ובית המשפט. המדינה מחולקת בצורה ברורה למחנה הדופקים ומחנה הנדפקים. פה ושם מישהו יושב וישב בבית הסוהר. הנורמות והסטנדרטים החזיריים והעברייניים לא עומדים בינתיים להשתנות.
