את החמץ האחרון שלפני התקדש חג הפסח החלטנו הפעם לטעום ב"דרבי בר", שבמרינה של הרצליה. היינו חבורה של ארבעה אנשים רעבים במסעדה האהובה על כולנו, שבה פירגנו לעצמנו שעות אחדות של שקט ושלווה מהמולת היומיום שבחוץ. נוף פסטורלי-מרגיע של יאכטות נעות לאיטן בים שממול ומוסיקת-רקע שלווה ורגועה, המהדהדת היטב בחלל האוויר, הוסיפו רק נופך מרשים לעניין.
"דרבי בר", המככבת בקניון ארנה כבר עשר שנים, היא מסוג המסעדות המעטות שאינן זקוקות ליחסי ציבור לשם קידומן. אחרי ככלות הכל, שמה הולך לפניה בזכות עצמה, ולא רק בשל מאכליה הטריים והזולים יחסית, אלא גם בשל האווירה הנינוחה שהיא משרה על סועדיה. אף העובדה שהיא שינתה במרוצת השנים בעלות, לא פגעה כהוא זה ברמתה.
טריות ושפע לשולחן המרווח שאליו הסבנו, באולמה הפנימי של המסעדה, הוגש כספתח, על חשבון הברון, מבחר של סלטים עסיסיים וטריים, שכמוהו לא מצאנו בשום מסעדה אחרת: סלק וכרוב סיני, כרובית ובטטה, עגבניות ומלפפונים קצוצים, חצילים, איקרה ובורגול, טבולה וטחינה, דג מלוח וסלסה פיקנטי - והכל, רבותיי, ללא הגבלה. למיטב ידיעתי לא מצויה בארץ מסעדה מתחרה ל"דרבי בר" מבחינת רמת הטריות והשפע הזה שהיא מציעה לסועדיה.
למנות העיקריות הזמנו מנה של שיפודי פרגית עם תפודים אפויים, שרימפס-טמפורה ושתי מנות של דג בורי. כל המנות היו במיטבן וניכר בהן שהוכנו ביד אמונה. לרוויה לגמנו לצידן מים וסודה צוננת.
שבירת השיאים גס הקינוחים שהזמנו - קדאיף ומלבי - שברו את כל השיאים הקודמים וטעמם היה כצפיחית בדבש. אחרי ככלות הכל אלה הם קינוחי הדגל של "דרבי בר", שאין להם מתחרה בשוק המסעדנות, מבחינת המרקם העשיר והפיקנטי שהם מכילים. למען הגילוי הנאות גם ראוי להזכיר שלמסעדה יש "פטנט" בלעדי על אופן-הכנתם של שני הקינוחים. לחגיגה הקולינרית הזו התלווה קפה שחור מהביל וניחוח.
המחיר לארבעה הסתכם ב-500 שקל והוספנו עליו תשר של 50 שקל עבור שירות קשוב ומסור. את "דרבי בר" זיכינו במלוא 10 הנקודות של הסולם הקולינרי, כפי שמגיע למסעדה שהיא, מן הסתם, מספר אחת במרינה.
