לפקוד את בודפשט בלא לטעום בה מכבד האווז - כמוהו כביקור במדריד, תוך מניעה מלאכול בה פאייה. אחרי ככלות הכל יש לכל עיר את סמלי האוכל שלה, שפשוט לא מומלץ לוותר עליהם.
למען הגילוי הנאות עלי להודות שחרף טעימותי החוזרות ונשנות מהמעדן הקולינרי הזה בביקורי הקודמים בבודפשט - לא הייתי מוכן לוותר עליו גם הפעם. ויסלחו לי קוראי הטבעונים והצמחונים למיניהם, כמו גם כל אותם עופות מוזרים, חובבי הבשר, הנרתעים מאכילת מעדן הגורמה - אבל מפיו של קרניבור שכמוני יקשה למנוע את הבושם הזה.
ויא דולורוזה בהקשר זה ראוי לזכור שהונגריה איננה רק מעצמת הגולאש. לא פחות ממנו מככב במטבחיה גם כבד האווז. אז נכון שמקורו של ה"פואה-גרא" בצרפת, אלא שהזמן עשה את שלו וכבד האווז העפיל לשיאים חדשים דווקא בהונגריה.
עם זאת צריך להודות שדרך-הפקתו של כבד האווז אינה סוגה בשושנים. עד שהמעדן הזה מוצא את דרכו לסיר במטבח - הוא עובר "ויא דולורוזה" לא קטנה.אחרי ככלות הכל, פיטום האווז נעשה בכפייה, מה שגורם לכבד שלו להתנפח פי שבעה עד עשרה מגודלו הטבעי. זו בדיוק הסיבה שרבים כל כך - ביניהם גם חובבי הבשר - נרתעים מלנגוס בו, מה גם שמלבד הסבל הרב הנגרם לבעל-החיים האומלל - גורמת צריכתו של כבד האווז לבעיות בריאותיות בלתי-מבוטלות.
הנאה עילאית אלא שבדומה למעשני הסיגריות, המפיקים מהן הנאה מרובה, חרף הסכנות הטמונות בעישון - גם אני, הקטן, מפיק הנאה עילאית מן הגורמה הבשרי שבא אל פי. לאחר שביקרתי בבודפשט בעשרות מסעדות המתמחות בהכנת כבד האווז - מצאתי סוף-סוף הפעם את הטובה שבהן: "בום ובראס", שבכיכר המרכזית של מדרחוב ואצ'י אוצה. במסעדה הזו, המתמחה במאכלי-גורמה, מצאתי כבד-אווז ללא תחרות: נימוח בפה, עטוף בצלצלים וגדוש תפוחים ודובדבנים מבושלים, המשביחים לאין ערוך את טעמו המעודן.
על מנה עיקרית הגונה של כבד אווז שילמתי ב"בום ובראס" 4000 פורינים, שהם כ-65 שקל, כולל מיסים ושרות. בארץ אפשר רק לחלום על מנה שכזו, לא רק משום האיסור לשווקה, אלא גם בשל מחירה המצחיק.
