המחזה מתחיל במסעדת פאר בה חוגגים שני זוגות את יום הולדתו של הסופר הלא-מצליח דורי. בין האיחולים וכטוב ליבם ביין, מתקלפות המסכות, ומתגלים רבדים נסתרים של סדקים בחברות הלכאורה כה מהודקת. בהמשך, בני הזוג - טולי האדריכלית ובוסי המפיק נעלמים בטיול בקולומביה. דורי ורעיתו הרופאה קרן חשים לבית ידידיהם, כדי לנסות להתקשר משם לבתם של הזוג הנעלם וליידע אותה על שאירע - שמא נחטפו?.
לתדהמתם הם מוצאים בדירה זוג שמכריז על עצמו כחברים הכי טובים של הזוג. שנעלם. הזוג המשונה - זימר, גבר באמצע חייו שנטש את אשתו וילדיו, ופתח ברומן עם חשפנית,ליזי, לה הבטיח פתיחת קריירה של שחקנית בסידרת טלוויזיה שיפיק חברו, בוסי, אותו הציל זימר ממוות לפני שנתיים, בהיותו קצין ביטחון בעת אירוע, ומאז אותו אירוע, הפכו לידידים הכי קרובים. עובדה שנסתרה מעיני החברים הכי טובים באמת - דורי וקרן.
דודו ניב כגבר הלוזר, הנואש, שמטורף מאהבה לצעירה הסקסית (ירדן ברכה החטובה ורבת הקסם), מוכן לעשות הכל כדי לקדם את הקריירה שלה. ומי התסריטאי של תוכנית הטלוויזיה המתוכננת? דורי, על-פי ספרו היחיד והכושל, שלדברי המפיק בוסי- ספר גרוע, הוא ערובה להצלחת סידרה בטלוויזיה ולהפך. אך תהפוכות הגורל משנות את התוכניות, ומעניקות לצופים שפע סיטואציות שלא ציפה להן.
דודו ניב, שחקן קלאסי, שייכספירי, מגלם כאן תפקיד עסיסי ורבגוני, וכובש את הלב במשחקו.כך גם הליהוק של
גיל פרנק ושרה פון שוורצה, מעמודי התווך של התיאטרון הקאמרי, המגלמים את בני הזוג גיבורי המחזה. זהו ליהוק שלא יכול להיות מוצלח הימנו. גיל פרנק, שמפליא לגלם מלכים במחזות קלאסיים, ושרה פון שוורצה המלכותית כנ"ל, מתכסחים ביניהם במעמדים המזכירים את הצגה "האב", בה האם מצליחה לגרום לאב לאבד את שליטתו על גורל הבת והמשפחה בכלל.
העימות בין הגבר לאשה על אלמנט השליטה בין השניים, ויתרה מכך - כיצד ניתן לשמור על המשך קיום היחסים - אלה עומדים במרכז המחזה. תוך-כדי, מתגלים גם סדקים בחיי הזוג השני, אך לקראת הסוף מתעצמת עוד הדרמה, עם גילויי הבגידות, חוסר היושר שביחסים כמו בין זימר וליזי - שכלל לא אהבה את מייטיבה, בעוד הוא נחוש לעשות הכל כדי להחזירה לחיקו, והסוף המפתיע.
הלל מיטלפונקט שוזר הרבה אמירות הומוריסטיות בסיטואציות הלא רגילות המתפתחות במחזה. לימור גולדשטיין העסיסית והסקסית, ומוטי כץ כבעלה, משרבבים הרבה צחוקים וגורמים לקהל להינות בין קטעי הדרמה, ולעשות מההצגה חוויה של תענוג. למרות שמיטלפונקט, תוך כדי הצחוקים, מעביר ביקורת חריפה על הישראלי המצוי, על חולשות השואו-אוף, הבזבזנות הפלצנית והחיים מעל לאפשרויות. והעיקר - מה מקומה של האמת?
אצל ירדן ברכה החטובה בקטעי החשפנות, במיוחד בסצינה בה היא מפתה את גיל פרנק, שגם ממנו אי-אפשר להסיר את העיניים - הכל מאוד ריאלי ולוהט. היא הבונבון בהצגה. תגלית חדשה ורעננה העומדת במשימה בכבוד. כך גם דודו ניב בסוג של תפקיד שונה ורבגוני מאלה הרציניים שגרמו לו להתכנות "סר דודו". כך גם מפליאים גיל פרנק ושרה פון שוורצה במונולוגים, במיוחד של פון שוורצה, שמגיעה לשיא כזה של החצנת רגשות כמוהו לא ראינו אצלה עד היום, והוא מהווה נסיקה עוד ועוד למעלה עבורה. וכך גם כל מונולוג של כל אחד מהגיבורים, שבימויו המעמיק של המחזאי גורם להם לחיות את התפקידים, ולא לשחק אותם. עד כדי כך בימויו מפליא את החדירה לנפשותיהם.
עיצוב הבמה של במבי פרידמן סופר-חכם, אסתטי ונאה, מתחלף תוך שניות במיקומי הסצינות, והמוזיקה של יואב קוטנר מעניקה את הקצב ההולם שלא נותן לך רגע דל. התלבושות של אורנה סמורגונסקי יפות כתמיד, ומחמיאות לכל אחד מהשחקנים.
הצגה מאוד עכשווית, מפתיעה ולא רגילה, רחוק מהשטנצים הידועים. הנאה מכל רגע.
