את האמת אין עוד להסתיר: מסעדות פלצניות כבר היו לנו מזמן לזרא ואין פלא שקצנו בהן. מה לעשות, אבל בטננו עורגת יותר ויותר לאוכל ביתי, ללא שום יומרות - כמו זה שבישלו לנו פעם סבתא ואמא, זיכרונן לברכה.
אין כמו מסעדת "שרה" ביפו (רחוב יהודה הימית 2) כדי לענות על הצורך הזה. המדבר בבית-אוכל ותיק ומנוסה, בן יותר מארבעה עשורים, עם מסורת-בישול בולגרית למופת, שעברה ישירות משרה האם לפאני הבת.
היינו בשניים, לעת צהריים, ופתחנו במנת-לוטיניצה, שופעת בריאות. הדברים אמורים במעדן מיוחד של פלפל אדום, גרוס וטחון, שמסוגל להמית כל חיידק מאיים, ויחד עם זה לערוב לחיכנו.אחרי ככלות הכל, ויטמין בי., השופע ממנו, לא הולך כאן ברגל לרגע. את מנת הברזל הזו, המשתרעת על צלחת גדושה, אנחנו טובלים, במלוא פינו, בלחם הבית, וגם מתענגים עד כדי קבלת אורגזמה קולינרית.
מעל ומעבר המנה העיקרית לא טמנה אף היא את ידה בצלחת: קבאב על האש, עם מחית תפוחי-אדמה, אפונים וסלט. אל כל הכבודה התלוו לרוויה פאנטה תוססת ותה-אפרסק מצנן.
הקינוחים היו מעל ומעבר: מעדן-אשורה, ייחודי ומוקפא, של חיטה, צימוקים ואגוזים טחונים, בציפוי קינמון, שמי שלא טעם ממנו - לא טעם, מן הסתם, טעמו של מעדן איכותי שכזה מימיו. בת הזוג נדלקה, לא פחות, על קרם-קרמל, שב"שרה" מיטיבים להכין על-פי מתכון הפלאן הבסיסי של צרפת. קפה שחור, מהביל וניחוח, השלים ארוחה משביעה ובריאה.
שילמנו 156 שקל - שווה ממש כל אגורה - והוספנו, איך לא, תשר של 15% לשרות לבבי ומסור. בסופו של דבר זיכניו את "שרה" במלוא הנקודות של הסולם הקולינרי - והלוואי, רבותי, על כל מסעדה בארצנו!
