החזות שלו מפתיעה. האיש סביבו נקשרו כל כך הרבה תיאורים, עלילות ותוויות. מי שתואר אז, בראשית העשור הקודם, כאויב הכי גדול של פוטין. מי שמתואר כך על-ידי רבים, גם כיום. מיכאיל חודורקובסקי היה האיום הממשי ביותר על האיש החזק בקרמלין. מי שעמד בראש תאגיד הנפט העצום "יוקוס". שבשיאו, החזיק בתואר האיש הכי עשיר ברוסיה ושהונו היה שווה לתקציב של מדינה בינונית. דמות גדולה מהחיים, בעלת ממדים אפיים. הוא יושב עכשיו מולנו, ונראה כאילו הזמן עמד אצלו מלכת. בשיערו זרקה שיבה, ותספורתו קצוצה, בסגנון שמאפיין רבים מארץ מוצאו, וגם בזו שבה הוא מעניק את הראיון הזה, ישראל. הוא נועל נעלי התעמלות חצאיות, אין לו כמעט קמטים. ובעיקר, שום דבר בחזות הזו לא מרמז על העובדה, שאת העשור האחרון העביר בבית כלא מבודד בסיביר בתנאים קשים.
שום דבר בדיבורו של חודרוקובסקי לא מעיד על החוויות הרגשיות המטלטלות שעבר, הוא לא רדוף, לא חדור תחושת נקם ולא מסמן – לכאורה - מטרות פוליטיות או אישיות אדירות. הוא מחושב מאד, זהיר בדיבורו, אבל לא מפוחד. הוא קורא תיגר על המערכת השלטונית ברוסיה בלי להתלהם, בלי להתרברב ובלי להתנשא. הוא מעדיף את הדיבור החסר, המרומז, את העקיצה הקטנה. זו שמלווה בחיוך קטן, כמעט בלתי נראה, ששובר לרגע את ההתנהלות הקרה, הכמעט-רובוטית שלו.
מיכאיל חודורקובסקי שוחרר במפתיע מהכלא בינואר האחרון, אחרי עשר שנים במכלאות האכזריות של
ולדימיר פוטין. במהלך השעות שבהן דיברנו באמצעות מתורגמן בהרצליה, בביתו של חברו ליאוניד נבזלין (מוציאו לאור של המגזין הזה), הוא לא הביט כמעט פעם אחת בשעון היד המיושן שלו. שעון בעל ספרות דיגיטליות, בסגנון הקסיו של שנות השמונים. הוא ענה על כל השאלות בנוגע ליחסים עם פוטין, שאיפותיו הפוליטיות ומצבו הכלכלי. הוא חזר. אחרי עשור בכלא, הוא גר עם אשתו בשוויץ, מטפל באמו החולה ומתגעגע למוסקבה. עוד לא ברורה עוצמת החזרה הזו והכיוונים המדויקים שלה, אבל בהחלט מדובר בקול ברור. הברור והצלול ביותר, בין אלה שאפשר לכלול בקבוצה שמהווה אופוזיציה רעיוניות לשלטון הכוחני של פוטין. כזה שעולם שלם, מזרחו ומערבו, מחכים לראות מה יעשה, והאם יהיה באמת כוח של שינוי – בעתיד של רוסיה.
מר חודרוקבסקי, מה אתה עושה בימים אלה, אחרי עשור בכלא? חודורקובסקי: "זמן משמעותי בחוץ אני מקדיש לאמי. היא חולה ואני מלווה אותה לטיפולים בברלין. אני מקדיש זמן למשפחה. ההורים שלי, הם לא רוצים לעזוב את מוסקבה ואני כמובן לא יכול לחזור למוסקבה. אשתי בחרה בשוויץ, שם לומדים הילדים הקטנים ושוויץ זו שוויץ . קיבלנו היתר שהייה קבוע, שכרנו בית על הר שיורד אל האגם. זה מאוד יפה. החיים שם הם בקצב אחר. זה נראה יותר כמו חופש. לרוסי, זה לא נראה שממש עובדים בשוויץ..."
'גם לישראלי זאת התחושה בשוויץ', אני מעיר לחודורקובסקי, אבל הוא לא ממשיך את הקו הזה. הערה קטנה, וזהו. הרושם ששוויץ מותירה אינו הסיפור כאן, אלא המדינה שאליה הוא לא יכול לחזור. כשפוטין שחרר אותו מהכלא, שמו את חודורקובסקי מיד במטוס לגרמניה. שם, הסכימו לקבלו ולתת לו אישור שהיה קבוע, כמו בשוויץ. אפשרות לחזור למוסקבה? לא כרגע, וקשה לראות מתי פוטין ישנה את דעתו בעניין, אם בכלל. השחרור בא קצת לפני המשחקים האולימפיים בסוצ'י, מסר מפתיע אולי של המנהיג הרוסי הבלתי-צפוי, כלפי המערב. אבל מעבר לתנאים שהוצבו לחודורקובסקי עצמו, יש עוד גורמים במשוואת האימה של פוטין. כך למשל ההחזקה בשותפו העסקי פלאטון לבדב, שהיה גם הוא בכלא בכל השנים האלה. וכעת, נאסר עליו לצאת מרוסיה, כסוג של בן ערובה.
האם היה סיכום בינך לבין פוטין על תנאי השחרור שלך? "אני משער שהשלטון הרוסי לא רוצה אותי בחזרה. יש תביעה כנגדי וכנגד לבדב על חצי מיליארד דולר, שכבר שולמו על-ידי יוקוס והתביעה לא הוסרה. בית המשפט לענייני זכויות האדם האירופי מצא שזו תביעה לא חוקית חד-משמעית, בית המשפט העליון ברוסיה לא הכיר בזה, ואישר בינתיים את השארת התביעה על-כנה".
אתה מאמין בבית המשפט העליון ברוסיה? "איני מאמין אבל מה שבית המשפט מחליט זה מה שפוטין רוצה. זה מה שאמרתי גם לפוטין. זאת החלטה שניה של בית המשפט העליון בענייני בבית המשפט האירופי. פוטין חושב שהוא נצחי. שהוא היחיד. כל השאר חושבים שהם אינם נצחיים. גם אני. אני צעיר ממנו בעשור. אני מאמין כנראה בניסים"
דיברת עם פוטין? "מר גנשר (המתווך הגרמני שפעל למען שחרורו של חודורקובסקי, א.ס.) דיבר עם פוטין. במובן זה דיברתי עם מישהו שהציג את כוונות פוטין. בנוגע לנציגים אחרים שלו, לא היו הסכמות והבנות שלא בפומבי".
חודורקובסקי זהיר במילותיו. הוא רומז שההבנות בינו לבין נשיא רוסיה היו בהצהרות פומביות של השניים. לראיה, הוא הצהיר שאין בכוונתו להתערב בפוליטיקה ברוסיה "עד תקופת הקיץ". הוא כתב על כך מהכלא יחד עם מאמרים שפרסם, וקראו לשינוי שיטת השלטון ברוסיה. כאן, הוא מספר לראשונה על ההתכתבות עם פוטין, שחושפת יותר מטפח לגבי הדינמיקה העדינה של ההבנות ביניהם.
"מה שכתבתי לפוטין היה פומבי ביותר. הוא הצהיר על כך בפומבי, אבל לא דיבר בגלוי על מה שביקשתי בעניין אמי (חודורוקובסקי ביקש להשתחרר, כדי לטפל באמו החולה, א.ס.) הוא נהג בעניין הזה בהגינות. אמרתי לו שאני אעסוק בענייני משפחה עד ספטמבר. אמרתי לו שלא אעסוק במאבק על כספי יוקוס. אבל לא התחייבתי שאשכנע את העמיתים שלי לעשות כך. זה לא היה תנאי. אמרתי שאני לא מתכוון לעסוק בפעילות פוליטית, ואיני מתכוון לרדוף אחרי משרה פוליטית. אנשי פוטין ידעו זאת היטב. בשהותי בחו"ל אעסוק בפעילות ציבורית".
נשאל אותך ישירות: האם אתה מתכוון להתמודד על תפקיד נשיא רוסיה? "לפי החוק ברוסיה, שהתקבל בעיתוי שחרורי מהכלא, אין לי אפשרות להיבחר לשום תפקיד בפדרציה הרוסית. מובן שהחוק לא יבוטל במשטר הנוכחי. בזמן הקרוב איני מתכוון להיבחר ולא לרוץ לשום תפקיד ברוסיה."
אז ויתרת? נכנעת? "אין לי שום מניעה לעסוק בפעילות ציבורית מחוץ לרוסיה. גם פוטין יודע זאת וגם אנשיו. עדיין מוקדם להחליט במה אעסוק בדיוק. זה יקרה אחרי הקיץ."
כמה שבועות אחרי שהשתחררת, החלו מהומות באוקראינה. בניגוד לקו שאתה מציג כאן, הפתעת והופעת בכיכר המרכזית בקייב ודיברת בעד אוקראינה, זה היה איתות לקרמלין? "זה היה איתות אבל לא לקרמלין. היה זה איתות לציבור באוקראינה. כזה שאומר, שברוסיה ישנם אנשים שחושבים אחרת ממה שחושב פוטין. זה האיתות. שבוע לאחר, מכן חמישים אלף איש התייצבו במוסקבה נגד המלחמה, זה רק מוכיח שלא רק אני חושב כך".
איני רואה שום איתותים כלפי הקרמלין. אנחנו מבינים זה את זה. הקרמלין חושב שהוא במצב טוב והוא יוכל לא להתייחס לאנשים שחושבים אחרת.
איך אתה מפרש את המהלך של פוטין במשבר חצי האי קרים? "בתקשורת הרוסית היו הסברים לא רעים. הוא רואה בכך טריטוריה רוסית הוא רואה במנהיגי המערב חלשים ותלויים, שלא יכולים לנקוט בצעדים. הוא הרגיש שהוא יכול לפתור את שתי הבעיות האלו ולהיכנס לספרי ההיסטוריה כמאחד האדמה הרוסית. הדבר הזה יכול לעלות את הרייטינג של עמו שנחלש ולאחד את החברה בתוך רוסיה. זה פתר לו את הבעיות".
