עם לכתנו מהעולם הזה אל העולם הבא כל רכושנו נשאר בעולם הזה ואיננו יכולים ליהנות ממנו עוד בעולם הבא ובכלל זה איננו יכולים גם לקבוע ולהחליט עוד לגביו. עם זאת, בטרם נעזוב את העולם הזה ניתנת לנו הזכות לקבוע ולהחליט בהתאם לרצוננו החופשי מי יהיה זה שיקבל את הרכוש שצברנו בעולם הזה וייהנה ממנו לאחר לכתנו, כאשר את הזכות הזו אנו יכולים לממש אך ורק באמצעות עריכתה כדין של צוואה שהינה הצהרה המהווה מסמך משפטי המסדיר את חלוקת רכושו של האדם לאחר פטירתו.
הדין הישראלי קובע שכאשר הנפטר לא ערך צוואה כל רכושו הנקרא גם עזבונו עובר ליורשיו שהם בני משפחתו וזאת בהתאם לקבוע בחוק הירושה. בנסיבות האלה אין עוד לנפטר שלא ערך כאמור צוואה בחייו את האפשרות להתערב ולשנות מבעוד מועד את אופן החלוקה של הרכוש שצבר כפי שנקבעה בחוק זה.
מכאן, שלעריכתה של צוואה בכלל ולעריכתה בהתאם להוראות הדין בפרט, ישנה חשיבות רבה מאוד בעניין גורל רכושנו שיישאר בעולם הזה לאחר לכתנו וזאת ממספר סיבות אפשריות כדוגמא: לדאוג לבני המשפחה הנותרים בחיים ו/או למנוע סכסוכים בתוך המשפחה ו/או לעשות צדק ולגמול טובה למי שהיה קרוב לליבנו והטיב עמנו בעולם הזה או לחלופין כדי " לסגור חשבון " עם מי שעשה עמנו רעה תחת טובה.
כמו-כן, עריכתה של צוואה נותנת לנו גם את האפשרות לקבוע כי מי שיזכה ברכושנו לאחר פטירתנו לא יהיה דווקא בן משפחה, אלא אדם או אישיות משפטית אחרת וזאת למשל אם ברצוננו להיטיב ו/או לסייע ו/או להודות ו/או להעריך אדם או אישיות משפטית אחרת אהובה עלינו ו/או על-מנת שאלה יפעלו לשם קידומה של אידיאולוגיה ו/או רעיון ו/או מטרה אשר היינו רוצים בקידומה ומימושה גם לאחר פטירתנו.
השפעה אידיאולוגית מכאן, שהצוואה היא מסמך משפטי חשוב ביותר שחשיבתו אינה מתמצה רק בכך שהוא מאפשר לנו לקבוע מה יעלה בגורל רכושנו, אלא שהיא נותנת לנו את האפשרות להמשיך ולהשפיע בעולם הזה גם לאחר לכתנו אל העולם הבא, וזאת באמצעות אחרים ותוך קביעה למה ישמש רכושנו. מדובר אם כן גם בהשפעה אידיאולוגית ורגשית שהמצווה משאיר לנו בעולם הזה לאחר פטירתו ולא רק בהשפעה כלכלית גרידא.
מאחר שהצוואה היא אם כן מסמך משפטי בעל חשיבות רבה לאין שיעור, הרי שיש לתת היטב את הדעת לעריכתה באופן מקצועי ומדויק בהתאם להוראות החוק ובשים לב גם לפסיקה הרלוונטית ועל כן מומלץ להתייעץ ולהיעזר בעורך דין אשר עוסק בעריכת צוואת ומבין בדבר. וזאת, על-מנת למנוע או למצער להקטין ככל הניתן אפשרות לתקיפתה וביטולה של הצוואה לאחר פטירתנו על-ידי מאן דהוא כזה או אחר שמרגיש שנפגע ממנה ויגיש את התנגדותו למתן צו קיום לצוואה וכדי למנוע מצב בו רצונו של המצווה לאחר פטירתו יהפוך פלסתר ולא יבוצע חלילה.
חשוב להדגיש כי לאדם שעורך צוואה יש את החופש והאפשרות המלאה והמוחלטת לצוות וכן גם לחזור בו בכל עת מצוואתו, וזאת באמצעות ביטולה כדין של הצוואה שעשה ועריכתה של צוואה אחרונה חדשה במקומה, כאשר כלל ידוע הוא שמקורו כבר במשפט העברי שקיימת מצווה לכבד את רצונו המלא של הנפטר. כאשר הכלל החשוב הזה מהווה גם את הבסיס העיקרי לפרשנותה וקיומה של הצוואה.
בעניין שמירת החופש המלא של המצווה קובע סעיף 27 לחוק הירושה תשכ"ה 1965 באופן מפורש כי:
(א) התחייבות לעשות צוואה, לשנותה או לבטלה או שלא לעשות אחת מאלה - אינה תופסת.
(ב) הוראת צוואה השוללת או מגבילה את זכות המצווה לשנות את הצוואה או לבטלה - בטלה.
רצון חופשי מן הראוי להדגיש כי הצוואה מקבלת תוקף משפטי אך ורק לאחר שמוגשת בקשה ערוכה כדין של בקשה למתן צו קיום צוואה ואך ורק לאחר שזו מאושרת כדין וניתן צו קיום צוואה, על-פי רוב על-ידי הרשם לענייני ירושה ולאחר אישור ב"כ היועץ המשפטי לממשלה או לחלופין בבית הדין הרבני ובנוכחות הצדדים.
החוק הישראלי מכיר בארבעה סוגים של צוואות: 1. צוואה בכתב יד 2. צוואה בפני עדים 3. צוואה בפני רשות 3. צוואה בעל פה. כאשר לכל אחת מארבעת הסוגים האלה של הצוואות החוק קובע דרישות וכאשר לכל אחת מהן גם היתרונות והחסרונות שלה.
1. צוואה בכתב יד (סעיף 19 לחוק הירושה): צוואה הכתובה כולה בכתב ידו של המצווה וחתומה בחתימתו וכתב ידו של המצווה ונושאת את תאריך עריכתה גם הוא כתוב בכתב ידו של המצווה.
2. צוואה בפני עדים (סעיף 20 לחוק הירושה): צוואה זו הכתובה בכתב יד או מודפסת הנושאת תאריך ונחתמת בידי המצווה בפני שני עדים כאשר אסור שלעדים האלה יהיה עניין בצוואה ושהם ייהנו ממנה. המצווה חייב להצהיר בפני העדים האלה כי זו צוואתו האחרונה וכי עשה אותה באופן מודע, מרצון חופשי וללא כל לחץ או השפעה ובאותו מעמד חותמים גם שני העדים על הצוואה כדי לאשר שהיו עדים לעריכתה וחתימתה כך בידי המצווה. החתימות חייבות להיות בכתב ידם של המצווה והעדים ולהיחתם במועד עריכת הצוואה ולא במועד מאוחר יותר. מומלץ מאוד כי לפחות אחד העדים יהיה עורך דין המתמחה בעריכת צוואות וזאת כדי למנוע מהמצווה טעויות שעלולות לאחר מותו להביא לפסילת הצוואה.
זיכרון דברים צוואה זו בפני עדים הינה גם המומלצת ביותר וזאת על-מנת לשמור שכוונת המצווה תקוים במלואה לאחר פטירתו, שכן צוואה זו בפני עדים נערכת לרוב בפני עורך דין המשמש גם הוא כעד ומאחר שעורך הדין נוהג לערוך את הצוואה הזו שומה עליו שהיא תבוצע בהתאם להוראות החוק ומאחר שהוא גם מדפיס אותה והיא גם נחתמת על-ידי שני עדים ומקבלת אישור עו"ד היא גם ברורה וקריאה באופן שמקל לעקוב אחר כוונת המצווה וקשה יותר לזייף אותה.
3. צוואה בפני רשות (סעיף 22 לחוק הירושה): צוואה הנאמרת בעל פה או מוגשת בכתב בפני שופט, הרשם לענייני ירושה, חבר בית דין דתי או נוטריון. אם הצוואה נאמרת בעל פה היא מוקראת למצווה בידי הרשות ובסופה יבואו הצהרה, חתימת הרשות ואישור הרשות על מועד עריכת הצוואה וכי הצוואה נערכה בידי המצווה.
4. צוואה בעל פה (סעיף 23 לחוק הירושה): ידועה גם בשם צוואת " שכיב מרע". אפשרות זו קיימת רק במקרה שהמצווה נמצא ממש על סף המוות או רואה עצמו במצב כזה. צוואה בעל פה צריכה להיעשות בפני שני עדים המבינים את שפת המצווה ועליהם לרשום אותה מיד לאחר מכן על גבי זיכרון דברים הכולל את תוכן הציווי, התאריך והנסיבות שהביאו לעריכתה ולחתום. לאחר מכן יש להפקיד את הצוואה אצל הרשם לענייני ירושה. כמו-כן, צוואה בעל פה בטלה לאחר חודש אם חלפו הנסיבות שהצדיקו את עריכתה והמצווה עודנו בין החיים.
נקודה חשובה! צירוף חוות דעת רפואית לצוואה: כאשר עורך הצוואה הוא אדם מבוגר או חולה, הרי שרצוי מאוד לצרף לצוואה חוות דעת רפואית שקובעת כי המצווה היה כשיר לערוך את הצוואה וכי בשעת עריכתה וחתימתה היה בדעה צלולה והכרה מלאה תוך מודעות למעשיו ולא תחת איום או השפעה אסורה חלילה, וזאת כדי למנוע מצב בו מי שנפגע מהצוואה יבקש לפסול את הצוואה לאחר פטירת המצווה וזאת על-רקע העלאת טענות בדבר היעדר כשירות משפטית של המצווה והשפעה לא הוגנת עליו וכן טענות אחרות כיו"ב אשר עלולות להביא לפסילתה של הצוואה ולאיון חלילה של כוונת המצווה.
העולם הבא כן ראוי לציין ולהדגיש נקודה חשובה נוספת והיא שבמסגרת עריכתה של הצוואה מאפשר חוק הירושה בסעיף 8 א גם את עריכתם של צוואות הדדיות של בני זוג, המדובר בצוואות הנערכות באותה העת שבהן קובע כ"א מבני הזוג הוראות זהות לחלוטין אשר יחולו על שניהם בנוגע לחלוקת רכושם לאחר פטירתו של כל אחד מהם וכאשר הזוכה בצוואה ההדדית יכול להיות בן הזוג האחר או צד שלישי אחר שמוסכם.
צוואה הדדית הנערכת על-ידי שני בני הזוג גם מובטחת מפני שינויים, שכן המחוקק הגביל את האפשרות לשנותה באופן חד-צדדי. כאשר בין היתר נקבע לעניין זה על-ידי המחוקק כי בני זוג שערכו צוואות הדדיות רשאים לבטל את צוואותיהם, בין אם בחייהם ובין אם לאחר פטירת אחד מהם אך ורק באופן הבא:
(1) בחייהם של שני בני הזוג - המצווה המבקש לבטל את צוואתו ימסור הודעה בכתב על ביטול הצוואה למצווה השני; נמסרה הודעה כאמור, בטלות הצוואות ההדדיות של שני המצווים;
(2) לאחר מות אחד מבני הזוג -
(א) כל עוד לא חולק העיזבון - בן הזוג שנותר בחיים ומבקש לבטל את צוואתו יסתלק שלא לטובתו, לטובת ילדו או לטובת אחיו של המוריש, מכל מנה או מכל חלק בעיזבון שהוא אמור לקבל לפי הצוואה ההדדית של המצווה שמת;
(ב) לאחר חלוקת העיזבון - בן הזוג שנותר בחיים ומבקש לבטל את צוואתו ישיב את כל שירש לפי הצוואה ההדדית לעיזבון, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - ישיב את שווי המנה או החלק בעיזבון שירש.
לסיכום מאמר זה, ראוי להדגיש כי חוק הירושה התשכ"ה 1965 קובע כאמור הוראות דין רבות נוספות בכל הקשור לאופן עריכתה כדין של הצוואה, כאשר מפאת קוצר היריעה לא נוכל לדון בכולן במאמר זה ואולם עיננו הרואות שלעריכתה של הצוואה בהתאם להוראות הדין ישנה חשיבות רבה מאוד באשר למימוש רצונו החופשי של בן האדם לאחר לכתו מן העולם הזה אל העולם הבא, ולכן יהיה זה מן הראוי והמומלץ שלא להקל ראש בדבר עריכתה של הצוואה ובעניין זה מומלץ תמיד להיעזר בשירותיו של עורך דין הבקיא והעוסק בדיני הירושה בכלל ובעריכת צוואות בפרט.
המידע המפורסם לעיל מהווה מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לקבלת יעוץ משפטי ו/או טיפול משפטי ו/או המלצה לנקיטת הליכים משפטיים. בכל מקרה ומקרה יש לפנות לקבל ייעוץ משפטי פרטני. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא, עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מהכותב ו/או מהאתר ו/או מבעליו ו/או מעורכיו כל אחריות.
