כבר שנים מהווה הבניין שברחוב הירקון 181 בתל אביב מוקד-משיכה לרבים החולפים על פניו מדי יום, בדרכם מכיוון צפון לדרום, כשבכל פעם העין נמשכת אליו מחדש. בשל מראהו יוצא הדופן דבק בו הכינוי "הבית המשוגע", שהן חזיתו והן עורפו פונים לכיוון הרחוב.
את הבית בנה האדריכל ליאון גנייבה המתגורר בצרפת, שיוצר ופעיל גם בארץ. את הבניין הייחודי הוא הקים בשיתוף עם יזמו, ישראל בולג. לדברי מדריכת הטיולים הלנה מליכסון, שהתמחתה בקוריקולום ויטה של הבניין, מבוסס הגרעין העיקרי של עיצובו על תיאוריית הפרקטלים המתמטית, לפיה צורה גאומטרית דומה לעצמה בכל רמת-פירוט.
מסתבר שאת ההשראה לפרקטלים שאב גנייבה מרכסי הכורכר המקבילים לרצועת החוף, כשאת סלע הכורכר, שהתבלה וחורר עם השנים, הוא מיקד בחזית הבניין. לדברי מליכסון, החזית עצמה דומה לשטיח פרסי, הפרוס בין עצי-פרי ועצי-נוי האופייניים לארץ ישראל. על ה"שטיח" הזה פרוסות תמונות מגן-עדן, כשבקצהו העליון מעופפות דמויות של מלאך ובעלי-חיים שונים, שמן הסתם היו בזמנם בגן-עדן, בעוד החלונות בבניין מעוצבים בצורת עצים.
בסיורי ההדרכה שמקיימת הלנה מליכסון מסביב לבניין, היא מתעכבת על הציורים המעטרים את חזיתו ועל ציורי הקיר שבחדר המדרגות, שהם פרי-מכחולה של האמנית שלומית בולג, שלמדה עיצוב-טקסטיל ב"שנקר" והמתגוררת עם משפחתה בשווייץ, כשתחומי-עיסוקה מתפרסים על ציור, קרמיקה ועיצוב-תכשיטים.
החלל הפנימי של הבניין מעוצב באחידות מופלאה, עד אחרון הפרטים, עם קירות מצוירים, שטיחים מקיר לקיר ומעקה המגולף מעל. ייחודם של דלת הכניסה לבניין, תיבות הדואר והספסל הפנימי בו, הוא בכך שהם עשויים בעבודת-יד.
אליבא דהלנה מליכסון, עיצוביו של גנייבה אינם נעצרים באזור הציבורי של הבניין, אלא חודרים גם לחללים הפרטיים. אלה באים לידי ביטוי בשולחן האוכל המרכזי, במנורה התלויה מעליו ובכל עבודות העץ והפרזול.
ייחודו האמנותי של הבניין מתמצה בעיני מליכסון בחיבור שבין הפן האורבני לפן הכפרי; בין תרבויות זרות ובין שורשיות ארץ-ישראלית, כשבכל קומה בבניין מצויה חלקת גן-עדן קטנה..
