תפילת הלב - צופן תרבותי קסום

התפילות לרפואה ישבו לב רבים, שמחכים לישועה, והעורך מביא לצד התפילות את הפיוט של רבי יהודה הלוי: "אלי רפאני וארפא/ אל יחרה אפך ואסָפה/ סמי ומרקחי לך בין טוב בין רע ובין חזק ובין רפה/ אתה אשר תבחר ולא אני/ על דעתך הרע והיפה/ לא על רפואתי אני נסמך/ רק אל רפואתך אני צופֶה/. לתפילות לרפואה צירף דוד לביא סיפורים על ישועה באמצעות צדיקים ובסיוע תפילות מיוחדות. בסיפורים אלה יש דגש על מסירות הנפש. אחד הסיפורים נסב סביב הבאבא סאלי, שנתבקש לעזור להצלת נוסעים במטוס נוסעים שחג מעל שדה התעופה לוד, משום שלא יכול היה לפתוח את הגלגלים והדלק שלו הלך ואזל. הייתה סכנה לחיי הנוסעים, והבאבא סאלי החל בתפילה להצלת מאות הנוסעים. בסוף התפילה זעק: "אם החלטת לקחת אותם, קח אותי במקומם" - ואז נפתחו הגלגלים והמטוס נחת בשלום. מתברר שמסירות הנפש היא העיקר. בתפילות שונות אנו מוצאים את האמונה במלכות השמים הנצחית, ופסוקי התפילות מחזקים את המונה במלכות שמים שמרוממת את האדם לישועה ולשמחה. "מלא ידינו מברכותיך ומעושר מתנות ידיך". חלק מהתפילות יונקות מתפילות מוכּרות מספר הספרים, כך יש שאיבה מתפילת חנה, מתפילות דוד בספר תהלים. פסוקים כמו "השם מוריש ומעשיר, משפיל אף מרומם...." ובהמשך: "אנא השם הצליחה נא מעשי ידיי באשר אפנה שם, כאשר שבת שבות איוב והריבית כל אשר לו... כי העניות לא הניחה מידה טובה". רבים יימשכו לתפילות על פרנסתם של ילדיו: "ריבונו של עולם, אתה יודע כי אני ואביון אני" והוא פונה לאל שיעזור לכל ברוכי האל, לחזקם אותם: "ותאריך ימיהם בטוב. עוד ינובון בשיבה, דשנים ורעננים יהיו... רחם עליי ושמע תפילתי. ברוך שומע תפילה".

יש בתפילות הודיה על עצם החיים, על מתנת החיים, על כוח הרצון, על כל נשימה ונשימה. דוד לביא הביא לנו תפילות שנוצרו כדי לשמור על הנשמה: "עורי יחידה בת גלים/ התנערי מאפילים...עורי שושנה בין חוחים....עורי יונה הנבחרה/ כי שפחה במקום גבירה...". לצד תפילה זו פורש לביא סיפורים על תפילות שעברו מדור לדור במשפחתו של הבאבא סאלי, ומעלה על נס את שושלת אבוחצירא - כאחת השושלות הוותיקות בעולם הקבלה. באופן דומה רבים הסיפורים על הרב יצחק כדורי, שבמשך שנים זכה לכינוי 'זקן המקובלים'. מרתקים הסיפורים על חתונת הרב בערוב ימיו, הסימנים שנתן הרב כיצד למצוא את הכלה המיועדת. כאן יש עושר של סיפורים ותפילות בנושא זיווג הגון, כיצד למצוא בן זוג, בת זוג. כמובן, יש עושר רב של תפילות לשבת, תפילות ללימוד תורה, תפילות לחגים. אנו האמונים על המקורות זוכרים תפילות במועדים שונים, בחנוכה, בראשי חודשים, בליל פסח - ויש כמובן הסיפורים במקורות על בני ישראל שנענו מן השמים ברידית גשמים, על ימי תענית ופסוקי הצלה וישועה. ספרי תפילה ידעו שרצף הדורות הוא ערך עליון, ולכן רבות התפילות שבהם מברכים הורים את ילדיהם: תפילת אב על בניו ובנותיו, תפילת ילדים על אביהם ועל אמם, תפילה לבן על הוריו, מוריו ובני משפחתו.

בימים אלה שיש חרדות קיומיות ובקשות להינצל מסכנות, תוכלו למצוא בספר זה גם תפילות להצלה, תפילות להינצל מסכנה אויבים ושודדים: "כן תצילני מכל פגעים רעים, ומאיש חמסים תנצרני"....ראוי היה לומר כאן גם להצילנו מאנשי חמאס. כאן מביא דוד לביא סיפורים יפים על החיד"א, רבי חיים יוסף דוד אזולאי, על הדרך שבה העשיר חייהן של קהילות שונות: מסעותיו בקרב קהילות שונות, פעילותו כשד"ר בקהילת חברון, הדרך שבה שכנע בני קהילות שונות לתמוך ביישוב היהודי בארץ ישראל. אנו נחשפים לאמונה בישועה על קברי צדיקים - וכאן ניתן דגש בצדק, לסיפורו של רבי נחמן מברסלב, שהעביר את המסר שלו לדורות: "מי שיבוא על קברי ויאמר שם...מזמורי תהלים, וייתן פרוטה לצדקה עבורי, אפילו אם גדלו ועצמו עוונותיו וחטאותיו מאוד מאוד, חס ושלום, אזי אתאמץ ואשתדל לאורך ולרוחב להושיעו ולתקנו"...ובהמשך: "אמשכהו ואוציאהו ושאול תחתיות".

פסוקי התפילה מעידים על החיבור בין התפילות לבין הלבבות: המבנה הרוחני של כל תפילה יוצר תחושה, שיש עלייה בדרגה, התפילה מרוממת את הנפש מדרגה מדרגה להתחזקות באמונה, לשביל הישועה. התפילות מובילות את המתפללים לקרבה לאלה, להידוק הקשר בין האל לבין המתפללים. זו הדרך להגיע למדרגה העליונה, להתקרב לבורא עולם. בחלק מהתפילות אנו רואים שיבוץ של תפילת 'אנא בכוח': אנא בכוח גדולת ימינך, תתיר צרורה....שוועתנו קבל ושמע צעקתנו". התפילה היא אמצעי להאיר את עולם המתפלל באור רוחני, לגרום לו להתבונן התבוננות מעמיקה בעצמו, בחייו, בדרכו - והפסוקים שיישא הם דרך לדבקות, לקרבה לאלוהיו. המציאות מלמד שתפילות לעתים נוצרות בנסיבות מסוימות - ולכן עושר הטקסים של תפלה לכל מצב, לאירועים שונים. כך תמצאו תפילה של אישה לשלום בית עם בעלה, תפילה ליולדת עם כניסתה לבית החולים, תפילה לבעל כשאשתו נכנסת לחדר לידה, תפילה לחתן לפני החופה וכך הלאה. מי שעוקב אחר הדיסקים למוזיקה שנוצרים בעשרות השנים האחרונות, מגלה שיש נטייה להתחבר לפסוקי תפילה, להלחנה של תפילות, ויש בזה דרך להתחבר לצופן של נשמת העם הזה. כך סיפר בשעתו הרב קרליבך, כיצד הלחין את פסוקי התפילה, ומי שעקב אחר דברים שאמר הבין כיצד המלים מתחברות למציאות ולמצוקה. כך בשעה קשה שבה נחלצו יהודים מרוסיה הלחין הרב קרליבך את מלות התפילה 'מוציא אסירים ופודה ענווים". לאחרונה העלה סיפור זה בטור שלו העיתונאי ידידיה מאיר. לצד סיפור זה יפים דבריו של רבי נחמן מברסלב: "בכל בוקר, כשיהודי עומד להתפלל שמונה עשרה...הוא אומר תפילה קצרה, קטנה, וכך הוא אומר, ריבונו של עולם, מוציא אסירים, פודה ענווים, עוזר דלים"...וכאן מסביר רבי נחמן מה פשר הביטוי לפדות ענווים: "לו היו יודעים בני אברהם, יצחק ויעקב, שהמפתח של גאולת עולמים הוא בידם, היו כבר מביאים את הגאולה לכל העולם. לצערנו הרב לפעמים אנחנו קצת ענווים, ולכן אנחנו מתפללים ואומרים 'פודה ענווים'. ריבונו של עולם, תפדה אותנו מן הענווה שלנו, תגלה לנו שאנחנו מסוגלים לשנות את המציאות בתפילה שלנו".

זו בעצם מהות התפילה, שורש כל הפסוקים המובאים בספר "תפילת הלב": כל תפילה היא דרך של האדם לעשות, להשתדל, לשנות את המציאות בכוח המלים, בכוח התפילה. הקשר בין המילים ללחן, שראינו בדברי הרב קרליבך - מוכר לאורך דורות. בילקוט שמעוני ניסו להסביר זאת בקצרה: "מזמור לדוד" - כאשר דוד היה מנגן, ורק אחר-כך שרתה עליו רוח הקודש". ובהמשך התפנית: "לדוד מזמור" - כאשר קודם שרתה עליו רוח הקודש, ורק אחר כך היה מנגן". כך בילקוט שמעוני לתהלים כ"ד. אכן עושר התפילות מעיד כל מנגינת הלב, על הרצון לישועה, להושיע את עצמנו, את הסובבים אותנו. סיפורו של חוני המעגל מאיר את עולם התפילה בעוצמה מיוחדת: חוני יודע לבקש גשם, וכל פעם מבקש תיקון, ואינו חושש לומר, זה לא מה שביקשתי, ביקשתי גשמי ברכה. הקורא בספר התפילות לומד כמה חשוב להתפלל, כמה יש כוח מלים לסייע לו לשנות את הנסיבות, את המצב. כשם שחוני עג עוגה, הכין את הכלים, הכין את העולם לקראת הגשמים, כך פסוקי התפילות השונים הם דרך להשפיע על העולמות העליונים. על חוני נאמר שמילותיו היו דרך של בן "להתחטא לפני המקום". לבקש מן האל יחס מיוחד, פינוק מיוחד. ספר התפילות של דוד לביא הוא הזמנה לישועה, הזמנה לנגיעה בעולמות אחרים, לחוש את כוח העולם הרוחני, לזכות בשפע מעולמות עליונים. יישר כוח למסע שעשה דוד לביא בעקבות המקובלים, לתושייה שלו בליקוט כל התפילות. לביא בוודאי יזכה שקהל רב שקרוב לעולם האמונה, שספוג בתרבות יהודית, יקרא באהבה את הפסוקים, את התפילות.

דוד לביא מספר במבוא את סיפורו האישי, את הקשר לבית הכנסת שלו, את הקשר לסבא היקר - וכאן פורש הוא את סיפורו של אותו ילד המקבץ סוכריות בבית הכנסת. דבריו יאים לסיום רשימה זו: "והילד שבתוכי, זה המקבץ סוכריות - שהוא ככל הנראה אני יותר מכל מה שהנני - משתוקק עדיין לשוב לשם, לרפא את תוגת הלב החרוך געגוע, ולהמשיך בליקוטים... אבל סבא דוד כבר נאסף אל אבותיו, וגם אבא איננו...כי התהפך העולם,והבריות מתפללים על הפרנסה ועל המזונות, אך כשאלה כבר מונחים נגד עיניהם, הריהם נתקפים בהלה מפניהם כאילו הפתיעו אותם הללו, וגוזרים על עצמם לאכול מהם אך במשורה כאופנת הזמן...ואף אני כשלעצמי, לו אך היה ניתן לי במתנה רק עוד רגע אחד רחום בתיבה של 'חסד ואמת', לרגליו של סבא דוד, הייתי מבטיח, באמת, שלא לזלול יותר משלוש סוכריות"....