"תקראו את הטקסטים שאתם כותבים. לא תאמינו כמה פעמים יש שוני בסכום התביעה: אחד בכותרת, באמצע בעלילה קוראים כל מיני דברים, ובסוף בקרשנדו יש סכום אחר". כך מייעצת (16.7.14) שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב,
תמר אברהמי, בהשתלמות של המדרשה למשפט מעשי של ועד מחוז ת"א בלשכת עורכי הדין.
היא המשיכה: "אתה קורא תביעת פח - אתם יודעים, התביעות הללו על נזקים לרכב. תמיד נאמר בהן 'ופתאום שמעתי בום'. הייתה שופטת ששמעה את התביעות הללו כשהייתה בהריון, והיא אמרה שזה יהיה המשפט הראשון שהתינוק יגיד. אז כתוב בתביעה: הצד השני התרשל והוא לא נהג כמו שצריך - אבל בעצם מדובר בתמרור. אז התמרור כנראה באמת התרשל".
בנימה רצינית יותר, אמרה אברהמי: "כל האווירה השוררת כיום בציבוריות חודרת גם לאולמות, ואני מבקשת להרים דגל של בקשה למתינות בדיבור ובכתיבה. יש כל הזמן התפרצויות של אחד לדברי השני, גם בקדם-משפט. זה לא מכובד, זה לא מכבד, זה לא יעיל, זה לא משכנע".
עמיתתה, ד"ר
מיכל אגמון-גונן, תמכה: "זה רק מעצבן את השופטים. אנחנו כל הזמן מדברים על זה במפגשים בינינו. מספר הפעמים שאני אומרת באולם 'לא הלכתי להיות גננת כי אני לא טובה בזה', גדול בהרבה מאשר בעבר".
"לפעמים אני מציעה דף" אברהמי המשיכה: "בניגוד למצב אצל עדים, אנחנו לא חושבים שאצל עורכי דין שתיקה כהודאה. אנחנו לא נחשוב שאם תשתקו עד סוף דבריו של החבר, סימן שאתם מסכימים איתו. לפעמים אני מציעה לעורך הדין דף: אתה חושב שתשכח - תרשום. תמתינו עד סוף דבריו ותאמרו: צר לי, אך חברי לא תיאר את הדברים במדויק. אם תמתינו בסבלנות ואחר כך תגידו 'הוא שקרן' - איבדתם את האפקט.
"אותו דבר: הבעות פנים. אני יושבת באולם ורואה שעורך הדין יושב בשקט, אבל מסנן ככה בין השיניים: 'שטויות'. אלו רחשי רקע שמפריעים לריכוז, זה לא עוזר וזה לא מכבד. ניע ראש, הרמת גבה - זה בסדר.
"העלבת עדים היא לא טקטיקה מנצחת. לפעמים היא מציקה. בהחלט מותר להצר את צעדיו של העד ולהקשות עליו. אבל להגיד לו 'תחליט איפה אתה משקר, פה או פה' - זה פחות מוצלח. כשהעד נכנס למגננה, הוא יותר עומד על המשמר. אם מכבדים אותו - יש סיכוי שהוא פחות יעמוד על המשמר ותוציאו ממנו יותר".
"קקפוניה של פונטים" אברהמי עברה לאופן בו מנוסחים כתבי טענות: "יש מקש של סימן קריאה. אנחנו יודעים שהוא שם. מה אני אעשה עם כל סימני הקריאה הללו? זה לפנק, לפנק, לפנק - מה אני אעשה עם כל השפע הזה? יש גם קקפוניה של פונטים - אריאל, דוד, מרים; זה בלתי אפשרי.
"אני לא יודעת למה, אולי זה מה שהמזכירות שולחת לי או מה שהנשיאה מנתבת לי, אבל לפי כתבי ההגנה - כל התביעות שמגיעות אלי הן קנטרניות, טורדניות, חוסר תום לב משווע, צריך להטיל הוצאות עונשיות לדוגמא. ולא יודעים עברית. כותבים 'למצער הוא נפל למשכב' - ואוחז אותי שבץ, כי זה אומר שהוא לכל הפחות חולה ולכן הוא כנראה מת.
"מצד שני, לפעמים כותבים ממש בלשון דיבור. גם לא צריך נימה רגשנית. להיות ענייני - זה יתפוס את השופט יותר טוב. לא לעשות שימוש בביטויים קשים זה נגד זה - זה לא מכבד אתכם ואת הצדדים. לפעמים אני מחזירה מסמכים ואומרים: תכתבו מחדש, בשלושה טונים יותר נמוך. אפשר להחזיר בעמדה שלא מוכנים לוותר על שקל ולא מוכנים לשלם אגורה, אבל אם אומרים את זה בתוקפנות - יוצרים אווירה קשה שלא עוזרת לכם".
לבסוף אמרה אברהמי: "אם יש לכם נקודה חלשה בקייס - זה פיל בחדר. אל תתעלמו ממנו. הצד השני לא כמו שנדמה לכם; הוא יעלה על זה ויציף את זה". לאחרונה, סיפרה, טענה חברה בתביעה שהגישה, שהיא מדקדקת בכל תג ותג בחוק, ואפילו כתבה זאת שלוש פעמים. אבל מכתב ההגנה למדה אברהמי, שמנכ"ל החברה הורשע בפלילים. נכון, זה היה בעבירה מינורית שלא הייתה קשורה לנושא התביעה - אבל עדיף לומר זאת מראש.
