לופוליאנסקי מול השיכורה

העונש שנגזר על אורי לופוליאנסקי במשפט הולילנד - שש שנות מאסר - גרם תדהמה ואף זעם לרבים, הן כאלו שהכירו את התיק והן אלו שלא מתמצאים בפרטיו. עיקר הכעס על השופט דוד רוזן יצא משום שהטיל עונש כה חמור על מי שמצבו הרפואי קשה (חולה סרטן), למרות חוות דעת חד-משמעית שלפיה מאסרו יסכן את חייו. רוזן הסביר למעשה בגזר הדין, כי הוא אנוס לגזור את העונש בהתעלמות ממצבו של לופוליאנסקי, שכן תיקון 113 לחוק העונשין אינו מאפשר לו להתחשב במצב זה. הוא אף ציין בצורה כמעט מפורשת בגזר הדין, כי אם מצבו של לופוליאנסקי יחמיר - הוא מצפה שישוחרר בידי ועדת השחרורים. ייתכן שאת השאלות והטרוניות צריך להפנות בכלל לכיוון אחר: לתביעה בתיק. פסק דין שניתן בבית המשפט העליון (14.8.14) מלמד, כי המדינה יודעת היטב להתחשב במצב רפואי קשה, גם כאשר מדובר בעבירות קשות בהרבה. מאידך-גיסא, באותו פסק דין שב ואישר בית המשפט, כי גם חולים יכולים להיאסר, אם השב"ס מצהיר שהוא מסוגל לטפל בהם - אך גם מטיל על כך מגבלות. מדובר באישה בשנות ה-40 לחייה, גרושה ואם לארבעה ילדים, שנהגה בשכרות והתנגשה חזיתית ברכב שבא מולה. בתאונה נהרג אדם אחד ושניים נפצעו קשה מאוד; אחד נותר צמח ולשני נקבעה נכות של 60%. היא הואשמה בהריגה ובשתי עבירות של גרימת חבלה חמורה והודתה בהן במסגרת הסדר טיעון. האישה לוקה במחלת זאבת ומוכרת כנכה בשיעור של 100%, והציגה חוות דעת רפואית לפיה עצם השהייה בכלא עלולה לסכן את חייה ולגרום לה נזק בלתי הפיך. (סניגוריו של לופוליאנסקי הציגו חוות דעת זהה). המדינה הציגה חוות דעת נגדית של רופא בכיר בשב"ס, ולפיה ניתן לטפל באישה במתקני השירות - בבית הכלא נווה תרצה או בבתי החולים שלו. כאן נכנסת לתמונה עמדתה של התביעה, אשר במסגרת הסדר הטיעון ביקשה להטיל על האישה עונש של שנתיים מאסר בפועל. ונזכיר: מדובר בעבירות של הריגה וגרימת חבלה חמורה, שהעונש המצטבר עליהן הוא 34 שנות מאסר. בית המשפט המחוזי מרכז הסתפק בשנת מאסר בפועל, והמדינה לא ערערה על קולת העונש. בית המשפט העליון דחה את ערעורה של האישה על חומרת עונשה, בקבלו את עמדת השב"ס לפיה היא יכולה לרצות מאסר בפועל. השופט חנן מלצר ציין לשבח את הגינותה של המדינה, אשר הגבילה את עצמה לעונש מתון מאוד. לצד זאת קבע מלצר, כי ריצוי העונש יידחה בארבעה חודשים, במהלכם ייערך השב"ס לקליטתה של האישה. השירות חויב לדווח לבית המשפט העליון בפירוט על האמצעים שנקט להבטיח תנאי מאסר וטיפול רפואי הולמים, ומלצר קובע כבר כעת, שאם התנאים לא יאפשרו את מאסרה - היא תופנה למסלול שחרור על תנאי. נכון שלופוליאנסקי לא הגיע להסדר טיעון (למרות שרוזן אמר כמה פעמים שזה הדבר הנכון לעשותו) ונכון שהוא לא הודה באשמה. מצד שני, העבירות בהן הורשע הן כספיות-ציבוריות ולא נוגעות בחיי אדם. ונכון שהמדינה ביקשה, לשיטתה, ענישה קלה מזו הראויה ללופוליאנסקי - בין השאר בשל מצב בריאותו. ובכל זאת, הפער בין שני המקרים אומר דרשני.