שאלות של השתלת איברים והחולה הנוטה למות, הן שאלות ערכיות שבפסיקה בהן אין יתרון לשופט. לכן, כאשר מגיעה סוגיה כזו לפתחו של בית המשפט, רצוי שתיעשה קביעה נורמטיבית בידי מי שמייצגים מגוון רחב של דעות. כך אומר (יום ג', 26.8.14) נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע, יוסף אלון, בוועידת המשפט של מחוזות לשכת עורכי הדין במלון לאונרדו באשקלון.
לדברי אלון, האיסור על מתן תמורה לתרומת איברים היא התאום הסיאמי של
סחר באיברים, שם אין מדרון חלקלק אלא מדרון אנכי. מצד שני, קיימים החולים עבורם האיבר הוא מציל חיים. "יכול להיות שההסדר בחוק האוסר לחלוטין תמורה, הוא מופרז. אבל לפני שנוגעים בו, צריך להבין מה הצד השני. זה לא שאלה לבתי המשפט, אלא לכנסת תוך גיבוש עמדה ערכית ומוסרית", הוסיף.
שופטת בית המשפט העליון,
דפנה ברק-ארז, אמרה שאין זו רק שאלה מוסרית, שכן מוסר הוא יחסי ולכל אחד יש השקפת עולם משלו. "אנחנו מדברים פה על זכויות והאיזון ביניהם: הזכות לבריאות וחיים של הנתרם ושל התורם. בצורה זו יהיו לנו כלים יותר מושכלים לעסוק בשאלות הללו". היא הזכירה, כי החוק מאפשר פונדקאות בתמורה, בעוד דווקא פונדקאות וולונטרית בתוך המשפחה אסורה מטעמים הלכתיים.
"יש צביעות" ח"כ
גילה גמליאל - אשר אמה מטופלת בדיאליזה - אמרה שיש לחשוב בצורה שאינה דיכוטומית, כגון קביעת תמורה שתשולם בידי המדינה וכך גם לחסוך בהוצאות הדיאליזה. היא הוסיפה, כי כדי להגדיל את מספר תרומות האיברים, יש לכבד את ההיבט הדתי ולהעביר את הנושא לטיפולו של משרד הבריאות. לדעתה, יש למנוע מצב בו האינטרס היחיד יהיה כספי, אם כי יש מקום למתן גמול לתורמים. גמליאל הדגישה, כי אין לתפור את הפתרון רק מתוך חשש מעבריינים, אותם יש להעניש, בלא לאבד את החמלה כלפי החולים והתורמים.
פרופ' חוה טבנקין מבית החולים העמק טענה, כי יש צביעות בכך שתרומת ביציות מותרת בתשלום ותרומת איברים בתשלום אסורה, למרות שהסיכונים דומים. לדבריה, התשלום נקבע רק לאחר שהתברר שאין תורמות בחינם. "זה עניין חברתי. כשהחברה רוצה, היא מוצאת פתרונות", אמרה. "אם לבנקי הדם יהיה מחסור, יהיה תג מחיר גם לתרומות דם". טבנקין הוסיפה, כי כיום כולם מקבלים תמורה בעת השתלת אבר - פרט לתורם.
העיתונאי רן רזניק אמר, כי נשיות עניות כבר משכירות את רחמן לעשירות במסגרת פונדקאות, והאיסור על תמורה לאיברים מביא לכך שהעשירים-מאוד יכולים להרשות לעצמם לבצע את ההשתלות בחו"ל. "אנחנו נהיה מדינה שבה ענייה מוכרים את כליותיהם לעשיריה", אמר.
גמול לתרומה מהמת אלון הגיב באומרו, כי אין מקום להכשיר מכירת כליות בידי עניים לעשירים, גם אם יש מי שכבר עושים זאת. "אם נאמר שהמדינה תשלם תמורת כליות, נעמוד בפני בעיה מוסרית נוראית, אם נדע שהתורם עושה זאת מחמת עוניו ומצוקתו", התריע. "עצם המחשבה על זה עושה צמרמורת". לדעתו, אין אפשרות להגיע לפתרון אופטימלי אלא לרע במיעוטו, ולא דרך בית המשפט אלא באמצעות הכנסת. "עצם המחשבה שמכירת מכונית זהה למכירת כליה, היא הידרדרות איומה".
ברק-ארז אמרה שהשאלה מוצגת כל העת מצידם של החולים, אבל יש לחשוב גם על מי שיתרמו את האיברים. "מי שנמצא בעמדות הכוח רואה את עצמו יותר כמושתל פוטנציאלי מאשר כתורם פוטנציאלי, וזה מטה את הדברים ואת הפתרונות המתבקשים. אם יהיה תשלום, אני כבר רואה שישאלו אימא חד-הורית: אז למה את לא תורמת כליה אלא מבקשת סיוע מהמדינה?", הוסיפה. "הבעיה איננה כסף, אלא חשש מפני ניצול אוכלוסיות מוחלשות".
מנכ"ל בית החולים מעייני הישועה, פרופ' מוטי רביד, ציין שתוחלת החיים של כליה מן המת מתקרבת מאוד לזו שנלקחת מן החי, ושתורמי כליות חיים בדיוק כמו מי שאינם תורמים. "הסיבות העיקריות להימנעות לתרומה מן המת הן אמונות טפלות ולא הלכתיות", הוסיף. "חרדים לא תורמים; כיפות סרוגות וערבים תורמים יותר מכלל האוכלוסייה".
לכן, סיכם, יש להביא לכך שיתנו יותר תרומות מן המת, והציע לשקול מתן תמורה לתרומה כזו. רביד הדגיש, כי הגמול חייב להיות ציבורי ולא במעבר ישיר בין התורם לנתרם, שכן כסף משחית בצורה חמורה כאשר הוא נפגש עם עולם הרפואה.
