נאוה בן-אור, בית המשפט המחוזי בירושלים מועמדת לבית המשפט העליון נאוה בן-אור מופקדת על אחד הנושאים הרגישים בישראל של 2014: פליטים, מבקשי מקלט, מהגרי עבודה - תקראו להם איך שתרצו. עתירות מינהליות נגד החלטות של משרד הפנים בנוגע למתן מעמד בישראל (כולל של פלשתינים) מנותבות אליה, ומטבע הדברים גם מגיעות בשלב הערעור לבית המשפט העליון. בשנתיים האחרונות דן העליון ב-12 ערעורים על פסקי דינה של בן-אור בנושאים אלו, מתוכם התקבלו שלושה באופן מלא ואחד התקבל באופן חלקי. זהו שיעור גבוה יחסית של קבלת ערעורים.
בן-אור מטפלת, בעיקר כחלק מהרכב, בנושא שבעבר היה רגיש במיוחד: פיצויים על ההינתקות. שבעה ערעורים על פסקי דין של ההרכב הגיעו לעליון, ורק אחד התקבל. ומה שאולי חשוב עוד יותר מבחינתה: בית המשפט העליון אישר פסק דין שנתנה כשופטת יחידה, ובו קבעה שהמפונים לא יכולים לקבל פיצוי מחוץ למסגרת חוק ההינתקות. החלטה זו של העליון ניתנה בהרכב מורחב של
אשר גרוניס,
מרים נאור,
אליקים רובינשטיין,
סלים ג'ובראן,
ניל הנדל ו
צבי זילברטל.
בסך-הכל נדונו מאז אוגוסט 2012 בבית המשפט העליון 68 ערעורים על החלטות ופסקי דין של בן-אור. 22 מתוכם היו על החלטות של הרכבים בהם הייתה חברה. רק עשרה ערעורים התקבלו במלואם ועוד חמישה התקבלו באופן חלקי. ב-13 מקרים דחה בית המשפט העליון בקשות רשות ערעור משום שלא הצדיקו גלגול שלישי, ובשלושה מתוכם נדחו הבקשות גם לגופן.
בן-אור עוסקת גם בפלילים. בית המשפט העליון דחה ברובו את ערעורם של חסידי
אליאור חן על הרשעתם במעשי זוועה בילדים, פסק דין שנתנה בן-אור. "הכרעת דין מפורטת, מנומקת ובהירה", כינה אותה העליון. תשעה ערעורים הוגשו על החלטותיה בתיקי מעצר עד תום ההליכים; שבעה נדחו, אחד התקבל במלואו ואחד התקבל חלקית. ביהמ"ש העליון גם דחה ערר על החלטתה לעצור אדם לצורכי הסגרה.
לעיתים חודשיים-שלושה בתחום האזרחי-מסחרי ראוי לציין שני פסקי דין חשובים של בן-אור בתחום ההגבלים העסקיים שקיבלו את אישורו של בית המשפט העליון: עמלת הסליקה של חברות האשראי, ופעילותה של חברת אקו"ם בתחום זכויות היוצרים במוזיקה. לעומת זאת, בית המשפט העליון הפך את החלטתה שלא לשמוע ערעור של קבוצת עזריאלי על סירוב לאשר רכישת קניון בבאר שבע. ואילו בדחותו ערעור על החלטה דיונית של בן-אור בתיק אזרחי אחר, אמר השופט
נעם סולברג: "יחד עם ההקפדה על שמירת בסיסי המיתווה [הדיוני], התקיימה ההקפדה ביחס לשמירה על זכויות המבקשים".
הנה כמה מן הנושאים בהם דחה העליון ערעורים על החלטות של בן-אור (לבדה או בהרכב): בנייה, תעבורה, תפיסת רכוש בשל עבירות סמים, עיקולים, היטל השבחה, פסק דין בהעדר הגנה, מקרקעין, ירושה, ענישה על ריבוי נשים, העדר פיצוי למפגר על אבחונו, איחור בהגשת כתבי בי דין, רכישת
דירה של עמידר, אגודות שיתופיות ודחיית בקשת פסילה. נושאים נוספים בהם התקבלו ערעורים (במלואם או חלקית) היו: סלילת דרך בגין, מקרקעין, מינוי כונס לנדל"ן, אי-הענקת רשיון רפואה ומקרקעין.
ניתן להתרשם מן היעילות של ההרכבים בהם יושבת בן-אור. פסקי הדין שלהם ניתנים לרוב בטווח של חצי שנה ממועד הגשת הערעור, ובמקרים לא מעטים - בתוך חודשיים-שלושה. אצל בן-אור לבדה היו שני תיקים בולטים שנמשכו כשנתיים: פיצויי ההינתקות ואנשי אליאור חן. התיק הממושך ביותר היה עניינו של המפגר שתבע פיצוי: ארבע שנים. במקרים רבים אחרים, היא מפרסמת פסקי דין בתוך פחות משנה ולעיתים בתוך כחצי שנה - בהחלט הישג ראוי לציון. מצד שני, לפחות תיק אחד נראה כנמשך הרבה יותר מדי זמן: רק במאי 2013 החליטה בן-אור על מינוי מומחה בתביעה מ-2008.
הנה כמה דוגמאות לעבודתה של בן-אור: סלילת דרך בגין - שלושה חודשים; פליטים מאתיופיה - שנה וחצי; תיק אחר של פליטים - חודשיים; היתרי ישיבה לפלשתינים - חמישה חודשים; מעמד של עובדת זרה - פחות מחודש; רשיון רפואה - ארבעה חודשים; פליטים מחוף השנהב - שבעה חודשים; סכסוך מקרקעין - חודשיים; זכות לרכוש דירה מעמידר - חודש; מחלוקת על ביטוח - 23 חודשים; סכסוך מקרקעין - ארבעה חודשים; בקשה למקלט מדיני - ארבעה חודשים; ארנונה - חודשיים; אגודה שיתופית - חמישה חודשים.
