ענת ברון, בית המשפט המחוזי בתל אביב מועמדת לבית המשפט העליון בשנתיים האחרונות הכריע בית המשפט העליון לגופם ב-13 ערעורים על פסקי דינה של השופטת ענת ברון. בתשעה מתוכם נדחו הערעורים, בשניים הם התקבלו חלקית ובאחד שינה בית המשפט העליון את פסק דינה על דרך פשרה.
בשלושה מן הערעורים שנדחו, השתמש בית המשפט העליון בתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, לפיה רשאית ערכאת הערעור לדחות ערעור בלא נימוק אם מתקיימים שלושה תנאים בפסק הדין המקורי: אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בו; הממצאים שנקבעו בו תומכים במסקנה המשפטית; אין לגלות בו טעות שבחוק. לאמר: במקרים אלו החליטו שופטי העליון, כי פסקי דינה של ברון סגורים וחתומים הרמטית. באחד מהם ציין העליון, כי בית המשפט המחוזי "נימק כדבעי את מסקנותיו". שלושת הערעורים הללו עסקו בענייני מכרז, במינוי נאמנים להקדש ובענייני מקרקעין.
ברון קיבלה מחמאות מהעליון גם כאשר הדיון היה מעמיק יותר. באמצו את החלטתה לדחות בקשה לתביעה ייצוגית בענייני דירות, כתב העליון שמדובר בפסק דין מקיף ובממצים מדויקים. יתר הערעורים שנדחו עסקו בסכסוך קרקעות, נקודת השקה בין חובות לבין זכויות במקרקעין, מינוי דירקטורים, דחיית בקשה לתביעה ייצוגית נגד בנק דיסקונט ובקשה למשפט חוזר אזרחי.
אחד התיקים בהם התקבל חלקית ערעור על פסק דינה של ברון עסק בביתו של יזם ההיי-טק אריק ורדי, שמתכננו ביקש לפרסם באינטרנט הדמיות שלו. ברון אסרה זאת לחלוטין, ובית המשפט העליון פסק שיש להבחין בין הדמיות פנים להדמיות חוץ. בעוד שלגבי הראשונות נדחה הערעור, הוא התקבל לגבי האחרונות ובית המשפט התיר לאדריכל לפרסם אותן.
תיק נוסף עסק בענייני בוררות, ובית המשפט העליון דחה את פרשנותה של ברון לחוק, לחוזה בין הצדדים ובעיקר להשקה ביניהם. "דעתי, בכל הכבוד, שונה", כתב השופט
יורם דנציגר - האיש של העליון בדיני בוררות.
כאמור, בתיק אחד שינה העליון את פסק הדין על דרך פשרה - ובכך למעשה קיבל את הערעור. היה זה בסכסוך על מכירת
דירה. ברון קבעה שיש לאכוף את חוזה המכר, ואילו העליון החליט שהמוכרים יפצו את הקונים ב-600,000 שקל.
קשה להבין את העיכובים בדיקת המועדים בהם נתנה ברון את פסקי דינה מעלה תמונה שאינה חד-משמעית לגבי יעילותה. היה שם תיק הנגרר בשלבים שונים מהשנים 2001-1996, בו ניתן פסק הדין במארס 2006; תיק משנת 2004 זכה להגיע לקו הגמר רק ביולי 2012. בשני המקרים מדובר בסכסוכי קרקעות, שאולי היו סבוכים יותר ואולי אינם חביבים במיוחד על ברון.
היו תיקים בהם נדרשו לברון שלוש-ארבע שנים להכרעה: בקשה לייצוגית מ-2002 שנדחתה ב-2006; תביעה בגין מכרז משנת 2005 שנדחתה ב-2009; תביעה על מינוי דירקטורים שהוגשה ב-2008 וניתן בה פסק דין ב-2011; בקשה לייצוגית נגד בנק שנדחתה ב-2012 - שלוש שנים לאחר הגשתה. בתיקים אלו נראה לכאורה, כי לא מדובר היה בשמיעת ראיות, ודאי לא בקנה מידה נרחב, וקשה להבין את פשר העיכובים.
בקצה השני נמצאים תיקים שההכרעה בהם הייתה מהירה יחסית: סכסוך על נאמנים להקדש בו ניתן פסק דין בתוך שנתיים; עניין ביתו של אריק ורדי הוכרע בתוך שנתיים; כך גם סוגיית חובות וזכויות במקרקעין; ומחלוקת על התניית בוררות. בשני תיקים אף נתנה ברון פסקי דין בתוך כשנה: בסכסוך על מכירת דירה ובבקשה למשפט חוזר אזרחי.
