מינוי אלי בבא נעשה בלא דיווח נאות מי שדיבר על הצורך במהפך ב
רשות השידור, לא התכוון בוודאות למינוי הסודי של אלי בבא למנהל הטלוויזיה. בבא, עד לאחרונה מנהל הפרומו, ומי שהיה בעברו טכנאי במעבדת התיקונים, והצליח גם להיות ממלא-מקום מנהל מחלקת התוכניות למשך תקופה לא ארוכה, הוא הבחירה האחרונה של ויזנטל לתפקיד מנהל הטלוויזיה. אם צריך הוכחה שברשות השידור גם מטאטא יורה, אז בבא הוא תת-מקלע.
כאשר נכנס המנכ״ל החדש יונה ויזנטל לתפקידו, היו רבים שתלו תקוות במינוי החדש. ויזנטל הגיע לרשות השידור מהשוק הפרטי, וזכה להערכה, לפחות בברנז׳ה, על התפקיד הקודם שמילא כמנכ״ל חברת הלווין yes. אבל סדרת מינויים חדשים שביצע זכו להרמת גבה, והם מעידים כנראה שברשות השידור שום דבר לא השתנה, ומה שהיה הוא שיהיה, עם הרבה יותר השפעה פוליטית ועם שמות חדשים.
מינוי אלקבץ מעורר תהיות לא רק אלי בבא הוא מינוי תמוה. גם מינויו של
שמעון אלקבץ, שמונה למנהל ״
קול ישראל״, לא מתקבל כמינוי טבעי או מקצועי. אלקבץ, איש נעים הליכות, היה בעברו עוזרו האישי של
יעקב נמרודי, ואח״כ מנהל תחנת רדיו מקומית שבבעלות אחיו של השר
סילבן שלום. גם הוא לא האיש שמישהו היה מעלה בדעתו שייבחר כמועמד לתפקיד מנהל הרדיו.
אלקבץ, עד לאחרונה ראש האגף לתרבות ואומנות במשרד התרבות, תחת השרה
לימור לבנת, הוא איש שלא ניתן להתעלם מחביבותו ומיחסי האנוש הטובים שלו, אבל לא ברור איזה כישורים יש לאלקבץ, כדי לנהל את תחנת רדיו ממלכתית, וגם לאיש לא ברור למה דווקא הוא זה שנבחר להחליף את הד״ר מיקי מירו, שהיה מנהל הרדיו בשנים האחרונות.
הציפיות של ויזנטל המינויים החדשים של ויזנטל מעידים על דבר אחד בבירור: הוא מתכוון לעשות הכל כדי להיבחר בעוד שמונה חודשים על-ידי ועדת איתור לניהול הרשות החדשה. מינויים בעלי זיקה פוליטית אינם מילה גסה עבורו, מה גם שהם יכולים לקדם את בחירתו לתפקיד של קבע.
כדי לזכות בתפקיד שהוא כל-כך רוצה, מוכן ויזנטל לוותר על שכר מכובד שקיבל בחברת הלווין yes ולהסתפק בשכר מנכ״ל של 38,000 שקלים בחודש, שאותו הוא מקבל תמורת חשבונית. עד כה נהג ויזנטל בצניעות. הוא ממשיך לנסוע ברכב שקיבל ממעסיקו הקודם, ולפי שעה אין בינו לבין רשות השידור אפילו יחסי עובד-מעביד.
כשנבחר ויזנטל לתפקיד, הוא מיהר להתקשט בתואר עורך ראשי של משדרי הרדיו והטלוויזיה. קשה לדעת מה ערך בדיוק ויזנטל בחייו להוציא את לוח השידורים של yes, אבל מה שברור הוא שברזומה של ויזנטל, אין שום איזכור לנסיונו, למשל בתחום עריכת או ניהול משדרי אקטואליה, באף אחת מתחנות חייו המקצועיות בעבר.
כשעורך ראשי, נוסח ויזנטל, יושב בראש פורום החדשות של רשות השידור, מתבקשת מייד ההשוואה עם כמה מקודמיו לתפקיד בשנים האחרונות. מוטי שקלאר לא הבין דבר וחצי דבר בעריכת חדשות, ומרבית תפקידו התמצה בריצה מקבלת פנים אחת לשנייה. גם הוא טרח להתקשט בתואר עורך ראשי, והוא גם השתעשע ברעיון שהוא כזה.
ואם שכחתם, אז גם מושון מצליח, תפאורן, במחלקת התפאורה, הפך למנהל זמני של הטלוויזיה. כשרשות השידור היא צעצוע בידי הפוליטיקאים, גם שקלאר, גם מושון מצליח וגם בבא, התרווחו בכסאותיהם של ארנון צוקרמן,
יצחק שמעוני.
יאיר שטרן ו
חיים יבין, מבלי לחוש שבדיחה יכולה להפוך למציאות.
מי ימונה למנהל חטיבת החדשות אחת מהחלטותיו המקצועיות החשובות של ויזנטל, צריכה להתקבל בעצם ימים אלה, כאשר הוא יידרש להחליט על מינויו של מנהל חטיבת חדשות חדש ברדיו, במקום יאיר קורן, שאמור לפרוש בסוף החודש לגימלאות. אם ימשיך ויזנטל במדיניות המינויים ההזוים, חסרי ההיגיון, כדוגמת בבא ואלקבץ, הוא עלול להפוך את
חטיבת החדשות המקצועית של קול ישראל, שחולשת בין השאר גם על חדר החדשות של הרדיו, לגוף חסר שיניים שיביא אולי להגשמת חלומו האישי להתמנות למנכ״ל רשות השידור בעוד שמונה חודשים, אבל יוכיח לכולם שהוא לא יותר מעסקן קטן שמתקשט בתואר של עורך ראשי.
אשר למינויו של בבא: גם ויזנטל יודע שלבבא אין באמת את כישורי הסף להיות מנהל הטלוויזיה. העובדה שבבא מזדרז לחתום בתוארו החדש על כל דף מכתבים העובר תחת ידו, אינה ההוכחה שהוא האיש הנכון במקום הנכון. ברור לכל שהטלוויזיה הישראלית אינה יכולה להרשות לעצמה מנהל נוסף כמושון מצליח, כשהיא נמצאת תקופה ארוכה ללא מנהל.
בבא רודף כבוד אובססיבי, כבר הוכיח שני דברים: שהסבלנות משתלמת ושכדאי להשקיע יותר בחנופה מאשר בעבודה. בבניין הטלוויזיה לא הופתעו לראות אותו הופך לצילו של ויזנטל, מקפיד לפתוח בפניו כל דלת ולהציג לו את מחלקות הטלוויזיה, כאילו הוא בקיא בכל מה שמתרחש. בבא, שהיה טכנאי במעבדת התיקונים, בעברו המקצועי, עבד שנים רבות במחלקת הפרומו, וניהל גם באורח זמני את חטיבת התוכניות, הוא איש שלא הטביע את חותמו מעולם בשום עניין שעסק בו.
התכסיסים של חנה מצקביץ' לפני מספר חודשים זכה בבא לעדנה, לאחר שהיועצת המשפטית של רשות השידור, חנה מצקביץ', החליטה לפרוס עליו את חסותה כשגילתה שמדובר באדם חלש. מצקביץ', שהתנגדה בתוקף למינויו של משה נסטלבאום, מנהל חטיבת החדשות של הערוץ הראשון, לתפקיד מנהל הטלוויזיה בגלל מערכת יחסים קשה ועכורה בין השניים, עשתה הכל כדי לסכל את מינויו של נסטלבאום, והצליחה. נסטלבאום, שנחשב מנהל חדשות כוחני, שלא עושה חשבון, לא דפק חשבון גם למצקביץ', והעז לעשות מה שלא עשו קודמיו: לומר עליה את האמת ועוד בפנים, דבר שאיש לא העז לעשות לפניו. בישיבות הוועד המנהל, וגם במכתבים למנכ״ל ולוועד המנהל, העז נסטלבאום לעשות מה שידעו כולם, וחשף את פרצופה האמיתי של מצקביץ', שמתמחה בעיקר בתככים ובלחישות על אוזניהם של מנכ״לי רשות השידור, עד שהם מגלים את אופיה האמיתי ואת תככנותה המקצועית ומרחיקים אותה מקרבתם.
תככנות, אינטריגות, וגניבת סוסים הם למעשה עיסוקיה המרכזים, של עו״ד מצקביץ'. ועל-כך יכולים להעיד מ
מקור ראשון, מנהלי הרדיו והטלוויזיה בעבר שעבדו איתה. בעוד שהלשכה המשפטית בניהולה מתנהלת כספינה ללא קברניט, היא חוסה בצילו של ידידה עו״ד אבי ליכט, סגן היועץ המשפטי לממשלה, שמגבה אותה בכל מהלכיה, ומקבל את כל הסבריה כאילו היו הלכה למשה מסיני.
אם לא שמעתם וזה לא במקרה, מילת ביקורת אחת על עו״ד מצקביץ', שבתוקף תפקידה שכרה עשרות עורכי דין עבור מחלקת הגבייה, שפעלו על-פי הנחיותיה ובכפיפות ללשכה המשפטית, וגרמו נזק תדמיתי קשה לרשות השידור, זה רק משום שמצקביץ' מתוחכמת הרבה יותר ממה שחשבתם.
גם עכשיו כשהתפוצצה הפרשה, וגם כשהתריע
מבקר המדינה, בדוחות השנתיים שלו, על ההתנהלות החמורה של עורכי הדין שנשכרו על-ידי רשות השידור, בנושא אגף הגבייה, הצליחה מצקביץ' להעמיד פנים שהדברים אינם נוגעים אליה ואינם כלל בסמכותה, וממנהלת אגף היעוץ המשפטי שאחראית על המחדל הגדול היא הפכה למטיפה בשער נגד ההנהלה היוצאת של רשות השידור, כשהיא מוכרת את מרכולתה לכל מי שרק רוצה לקנות.
גדולתה של עו״ד מצקביץ', ביכולתה לגלגל תמיד את האחריות, מבלי שתשלם לעולם את מחיר כישלונותיה ומבלי שתיתן על-כך את הדין. בימים אלה היא עסוקה למשל בנסיונות התקרבות למפרק הזמני, עו״ד דוד האן, כדי שיאריך את שירותה שמסתיים בעוד חודשיים. לזכותו של המנכ״ל ויזנטל ייאמר שהוא כבר יודע במי מדובר, על-פי התבטאויות שהשמיע, ועד כמה שזה תלוי בו, מצקביץ' תלך הביתה בעוד חודשיים, מועד שבו היא צריכה לפרוש לגימלאות. אבל מצקביץ' טרם אמרה נואש. היא ממשיכה ללחוש על אוזנו של עו״ד דוד האן, המפרק הזמני, שהוא האיש הקובע, כפי שעשתה בדיוק כשהסתיימה תקופת כהונתה בתקופת שקלאר. גם אז היא הציגה עצמה כמי שתעמוד תמיד לרשותו של המנכ״ל ותבצע את כל מבוקשו, ובתנאי שיאריך את תקופת כהונתה. שקלאר שהושפע מדברי חנופה, ונחשב מנכ״ל ללא חוט שידרה, לא עמד בלחצים שהופעלו עליו, והאריך את כהונתה של מצקביץ', שמייד אחרי בחירתה שכחה את כל הבטחותיה.
מצקביץ', שהפכה מזמן את הנקמה לאג׳נדה אישית, חששה שהסדר הטיעון שהשיג נסטלבאום, בפרשת האמירה הלא ראויה כלפי
יגאל רביד ורותם אברוצקי, והמכתב הנלווה להסדר הטיעון, המאפשר לו להתמודד על כל תפקיד אפילו בתקופת ההשעיה, יביאו לכך שנסטלבאום יוכל להכנס לתפקיד מנהל הטלוויזיה, לאחר שנמצא מועמד ראוי לתפקיד על-די ועדת האיתור.
אז מה עושה התככנית המדופלמת? היא חוברת לד״ר אמיר גילת, שהיה באותה עת יושב-ראש רשות השידור, שתמך בוועדת האיתור בבחירתו של נסטלבאום, ומציעה לו תרגיל תככני מבריק מבית מדרשה: לכנס את מליאת רשות השידור, כדי שתבחר מנהל טלוויזיה חדש כלבבה, וזאת למרות שמינויו של נסטלבאום כלל לא בוטל.
לא קשה לנחש את מי בוחרת המליאה בישיבה: את הבובה שסימנה מצקביץ', אלי בבא. למצקביץ', שומרת החוק, לא חשוב שהישיבה לא כונסה כחוק, משתתפיה לא הוזמנו כחוק, ונושא בחירת מנהל הטלוויזיה לא היה הנושא המרכזי של הישיבה כפי שדורש החוק. את מצקביץ' מעניין לקדם את האג'נדה שלה, ובמקרה הזה היא יודעת בחושיה אל מי לחבור, ומי האיש שאליו תוכל לגלגל תמיד את האחריות: זהו גילת, היושב-ראש לשעבר, של רשות שידור, שהוכיח שגם אם נכנסים לנעליים הגדולות עליך בכמה מספרים, אפשר להמשיך ללכת ואפילו לא לשבור את הראש בתנאי שלא פותחים בריצה.
אין ספק, נסטלבאום הוא האשם העיקרי בכך שלא נכנס לתפקיד מנהל הטלוויזיה. הוא הוזהר על-ידי רבים וטובים שלא לבצע רפורמות ולא להכניס שינויים בחטיבת החדשות המנוונת, עד לכניסתו לתפקיד מנהל הטלוויזיה.
נסטלבאום עשה בדיוק ההפך וצבר לא-מעט אויבים. עובדים שהתרגלו לא לעבוד אולצו פתאום להשתלב בסידור העבודה, ולכולם היה ברור שאסור שנסטלבאום שמפגין ניהול לא מוכר, ולא ידידותי, יישאר בתפקידו ועוד יקודם.
ההמשך מוכר וידוע, בחדשות בטלוויזיה מחפשים מנהל שלא יערים קשיים, והנוסחה שקט תמורת שקט, גם במחיר אבטלה סמויה, היא זו שמובילה במחלקת החדשות.
ואלי בבא? הוא עכשיו מ״מ מנהל הטלוויזיה. אלא שהנהלת רשות השידור חרגה הפעם ממנהגה ולא הוציאה הודעה לעיתונות על המינוי, והסתפקה רק במשלוח הודעה על-כך לכמה מנהלים בדואר האלקטרוני. הדברים מעידים אולי יותר מכל שגם ההנהלה אינה גאה על המינוי שביצעה, ומנסה למנוע את המבוכה שאליה תיקלע כאשר המינוי יפורסם ברבים.
ענת עוזרי הוזזה במהירות האור עד כמה לא מפתיע, שאחת ההחלטות הראשונות של בבא הייתה להדיח את ענת עוזרי, מ״מ מנהלת מחלקת ההגשה, ולמנות במקומה את אחת המקורבות אליו.
עוזרי, שמוכרת כיושב-ראש ועד לוחמנית, שדואגת לעובדי המינהל, שאותם היא מייצגת, לא עונה על הקריטריונים המחמירים של מר בבא, מה גם שיחסיה הטובים עם ההנהלה הקודמת לא שימשו נקודות זכות עבורה.
החלטתו של בבא, ואי-התערבות ההנהלה בהחלטתו הקטנונית, שאינה מוסיפה לו כבוד, רק מוכיחה שבחסות המפרק, יש מי שמעזים לעשות מעשים שלא היו נעשים במעמד סטטורי אחר של רשות השידור.
ובבא, הוא כבר יושב במשרד הממוזג על כורסתו של מנהל הטלוויזיה ומזדרז לשלוח מכתבים שעליהם מתנוסס הכיתוב: לשכת מנהל הטלוויזיה, ולא שוכח להוסיף לשמו את התואר שעליו כל-כך חלם: מנהל הטלוויזיה...
בבא, לא תאמינו, הוא מנהל בפועל,
בשבוע הבא. על המכתב ששלחו עורכי הדין המועסקים בלשכה המשפטית למי שהייתה פרקליטת המדינה, איך מחליפה הלשון את הצורך בכישורים מקצועיים. ומה עושה הדוקטור אמיר גילת? 