מה הייתם עושים אם הרכב שלכם היה נפגע בתאונת ״פגע וברח״? איך הייתם מגיבים לו ידעתם שמאחורי ההגה ברכב הפוגע נהגה לא אחרת מאשר היועצת המשפטית של
רשות השידור, עו״ד חנה מצקביץ, שבחרה להימלט מהמקום בלי להשאיר פרטים?
לא היינו עוסקים בקטנות, לולא אימצה לעצמה עו״ד מצקביץ את התואר: ״שומרת הסף״, תואר שבחרה כדי להוכיח עד כמה היא ישרה, הגונה ושומרת חוק ועד כמה היא נרדפת בשל-כך.
ממי שבוחרת להתהדר בתואר ״שומרת הסף״, ניתן לצפות שלא תחטא לכאורה במעשה פלילי, שאזרח ישר לא היה מעז לעשות, לא כל-שכן יועצת משפטית של רשות ממלכתית, שאמורה להתריע על מעשים לא תקינים של אחרים. אבל נורמות המוסר של ״שומרת הסף״ שונים כנראה כאשר מדובר בה עצמה.
״שומרת הסף״ נמלטה ממקום התאונה רק טבעי שאזרחית, שומרת חוק, לא כל שכן, מי שלמדה משפטים, ויודעת שחוק זה חוק, לא תימלט ממקום תאונה, שבה היא הייתה מעורבת, מבלי להשאיר את פרטיה האישים.
נפילת רכב דו-גלגלי שמוטח בעוצמה רבה אל הקרקע, הוא לא דבר שלא ניתן שלא לשמוע או להבחין בו. אבל השמיעה הסלקטיבית של עו״ד מצקביץ שוב הוכיחה עצמה, מה שלא מנע ממצלמות האבטחה של רשות השידור לעשות את העבודה ולתעד את ״שומרת הסף״ הידועה, נמלטת ממקום התאונה.
מדוח של קצין הביטחון של רשות השידור, שנכתב מייד אחרי תאונת הפגע וברח, שבה הייתה מעורבת מצקביץ, ואשר מצוי בידינו עולה, כי מייד אחרי שיצאה מחנותו של חייט, הסמוכה לאחד ממתקני רשות השידור בירושלים, נכנסה עו״ד מצקביץ למכוניתה, נסעה לאחור, ופגעה בקטנוע, שנפל על צידו, וגרמה לנזק לרכב הדו-גלגלי.
אבל דבר לא עוצר את עו״ד מצקביץ - אפילו לא החוק, כשהיא מחליטה להימלט כאחרונת העבריינים, מבלי להשאיר את פרטיה האישים.
זו רק דוגמה אחת למוסר הכפול של עו״ד מצקביץ, שמתריעה בשער על מחדליהם של אחרים, אבל מרשה לעצמה לנהוג כאשר מדובר בה. כאילו החוק, וערכים בסיסים של מוסר אינם נוגעים לה.
אם קראתם בימים האחרונים שהממונה על השכר במשרד האוצר שוב בודק חריגות שכר, או מתן דרגה שלא כדין, לעובד זה או אחר ברשות השידור, אל תטעו. ״שומרת הסף״ שרק החוק והצדק עומדים לנגד עיניה, איננה יכולה להרשות לעצמה להתעלם אפילו מאבק של שחיתות, והיא שוב חוזרת ומתריעה על עוולות זועקות לשמיים, במיוחד כשהדברים נוגעים למי שהיא מבקשת לבוא עימם חשבון.
למצקביץ יש דעה טובה בעיקר על עצמה אבל מה קורה כשהדברים נוגעים ל״שומרת הסף״ הידועה? ניחשתם, כאן משתנים לחלוטין כל כללי המשחק, ועו״ד מצקביץ חוזרת ומתגלה כחמדנית לא קטנה, שבוחרת שוב לנהוג בדרך שאם היו נוהגים בה אחרים, היא הייתה מזדרזת לשים עצמה שוב כמוכיחה בשער וכשומרת החומות.
כאשר כיהן עו״ד
משה גביש, כיושב-ראש רשות השידור, חשה עצמה לפתע עו״ד מצקביץ מקופחת בשכרה. גביש, איש עסקים בעל רזומה מרשים וניסיון ניהולי מוכח, שהיה בעבר גם נציב מס הכנסה ומנכ״ל
בנק מרכנתיל דיסקונט, היה מהראשונים שגילה את המוסר הכפול של מיציקביץ, ולא התייחס ברצינות לא אליה, ולא לחוות הדעת שהיא מנפיקה על-פי האג׳נדות האישיות שלה.
כמי שמילא בעבר תפקידים בכירים בשירות הציבורי והפרטי, כבוגר משפטים ונושא בתואר עורך דין, ידע גביש להבדיל היטב בין חוות דעת בעייתיות, לבין חוות דעת שמתבססות על בדיקה משפטית ראויה, על תקדימים ועל לשון החוק.
גביש הבין מהר מאוד מה שהבינו גם קודמיו, ובהם רבים ממנכ״לי רשות השידור, שלא רק שעו״ד מצקביץ רחוקה מאוד מלהיות יועצת משפטית מקצועית, היא גם לוקה במוסר כפול, ומנצלת את תפקידה כדי לשרת את מטרותיה, תוך שהיא זוכה לגיבוי מתמיד מעו״ד אבי ליכט, סגן היו המשפטי לממשלה, שתמיד טורח להעניק לה גיבוי אישי, גם כשברור לכל שמעשיה של מצקביץ, לא רק שאינם ראויים אלא גם הזויים.
לכן, כאשר החליטה מצקביץ שהיא ראויה להעלאת שכר, לא נפלו השמים, כאשר היא לא היססה אף לרגע להגיש ליושב-ראש הרשות משה גביש חוות דעת על עצמה(!) שעל-פיה מגיעה לה תוספת שכר. למצקביץ, כדאי שתדעו, יש דעה מצויינת על עצמה, והשבחים שהיא העתירה על תיפקודה יותר מאשר עוררו פרצי צחוק, הזכירו את המשפט המוכר: ׳יהללך זר ולוא פיך....״
מצקביץ, מלכת החנפנים כשהיא נזקקת לעזרה היו״ר גביש, שזכה ממצקביץ למנות גדולות של חנופה, קרא את חוות הדעת שהעבירה לו ״שומרת הסף״, ולא חשד אף לא לרגע כי עורכת הדין מצקביץ מטעה אותו לכאורה, או לא מדייקת בדבריה. משכך, הוא אישר לה את תוספת השכר, ועשה זאת לא לפני שמצקביץ בחרה להפוך עצמה למרבד נעליים - תכונה שמוכרת אצלה בכל פעם שהיא נזקקת לעזרתו של מי שיכול לחרוץ את גורלה המקצועי.
אך מה גדולה הייתה הפתעתו של עו״ד גביש, כאשר הממונה על השכר באוצר הודיע לו שהתוספת שביקשה לעצמה עו״ד חנה מצקביץ, אינה מגיעה לה.
גביש לא היסס לרגע, וכמי שמקפיד על שמירת החוק והנהלים, הוא הורה מייד למצקביץ להחזיר את תוספת השכר שקיבלה ולהפסיק לשלם למצקביץ תוספות שכר נוספות.
לא צריך להיות משפטן בעל שיעור קומה כמצקביץ, כדי להבין שבמעשה שעשתה מצקביץ, קיים לכאורה חשד לניגוד אינטרסים והכשלת עובד ציבור, אותם נושאים בדיוק שהיא מעלה בכל פעם שהיא מבקשת לבוא חשבון עם אחד ממתנגדיה.
לאן נעלמו מיסמכים מתיקה האישי של מצקביץ? רק יד המקרה הוא שמכתבה של עו״ד מצקביץ ליו״ר רשות השידור, שבו היא ממליצה על עצמה כמי שראויה לתוספת שכר, נעלם באורח פלא בעבר מתיקה האישי ברשות השידור.
עד לתקופה האחרונה אוחסנו התיקים האישים באחד מחדרי הארכיב, בבניין ההנהלה המרכזית של רשות השידור.
רק לפני מספר שנים, נסרקו כל המיסמכים מתיקיהם האישים של העובדים לתוכנת מחשב, אבל עד אז ניתן היה טכנית להעלים מסמכים מתיקיהם האישים של העובדים.
איש אינו מנסה ליחס כמובן ל״שומרת הסף״ מעשה לא ראוי, אבל מה שכן ניתן לומר בוודאות: הגישה לתיקיהם האישים של עובדי רשות השידור התאפשרה רק למספר מצומצם של בכירים, ולא התנהל בכל השנים רישום מוסדר שיכול להצביע על-כך מי הוציא תיקים מהארכיב ולאיזה מטרה הדבר נעשה.
מה שמעניין הוא שלא רק פנייתה של עו״ד מצקביץ נעלמה מתיקה האישי בעבר. גם המסמכים המעידים על הליך בחירתה לתפקיד היועצת המשפטית נעלמו כלא היו. אבל קומץ עובדים ותיקים, ובהם עמרם עמר, מנהל כוח אדם דומיננטי באותה עת, זוכר בוודאי את הדברים.
מה שברור וזכור הוא שעו״ד מצקביץ לא נבחרה למרות כישוריה המשפטיים המרשימים, ככשיר א׳ לתפקיד.
בגלל העדר מסמכים מאותה תקופה. קשה לדעת האם מצקביץ נבחרה ככשירה ב׳ או ככשירה ג׳. מה שברור שככשיר א׳ לתפקיד, נבחר עורך דין, שזמן קצר אחר כך נמצא ראוי ע״י הוועדה למינוי שופטים להתמנות לתפקיד שופט, והחליט לבחור בכס השיפוט, ולא בתפקיד היועץ המשפטי של רשות השידור.
ואולי יש בדברים האלה ללמד על הדרישות המחמירות לתפקיד של יועץ משפטי, שעליו התמודדו עורכי דין, בעלי שיעור קומה, ואלה שזכו למלא את התפקיד, קיבלו מחמאות רבות, על מקצועיותם, דבר שאינו שלא נשמע מעולם כשמדובר בעו״ד חנה מצקביץ.
היעוץ המשפטי ברשות השידור לוקה באופן קשה כדי לדעת באמת מה חושבים הפרקליטים הכפופים לעו״ד חנה מצקביץ, על סגולותיה המשפטיות, כישוריה ויכולותיה, לא צריך להתאמץ. מספיק לקרוא את המכתב עליו חתומה גם סגניתה עו״ד מרסיה צוגמן, שהצטרפה לשלושה פרקליטים בכירים נוספים, בלשכה המשפטית, של רשות השידור, שלא יכלו לשאת יותר את תככנותה ואת המניפולציות שהיא לא מפסיקה לייצר, ושלחו מכתב למי שהייתה פרקליטת המדינה, ולימים שופטת בית המשפט העליון, השופטת
עדנה ארבל.
וזו דעתה של עו״ד מרסיה צוגמן, על הממונה הישירה עליה
- ״כל אחד מאיתנו, כאשר התחיל לעבוד בכפיפות אליך (בתקופות שונות ותחת מנכ״לים שונים), האמין באמת ובתמים, כי כוונותיך טהורות, ערכת לנו ״שטיפת מוח״, כי הרשות מנוהלת על-ידי מאפיות שכל מטרתן לעבור על החוק. וכאילו כל מטרתך היא לשמור על תקינות המינהל. אולם במשך הזמן לא יכולנו להימנע מהתחושה שאת מונעת ממניעים לא עניינים אישים ויותר מכך, אף משתמשת בנו במאבקך כחיילים בלוח שחמט״.
ואם יש צורך בעדות נוספת מ
מקור ראשון על יחסי האנוש שהשתיתה עו״ד מצקביץ, בלשכה המשפטית, הרי שעדותם של הפרקליטים הכפופים לה, ובהם עדותה של סגניתה מדברים בעד עצמם:
״מאז הגעתך לרשות השידור, הייתה תחלופה גדולה ביותר של כשישה(!) עורכי דין, ולפחות ככל הידוע לנו, רובם לפחות עזבו בגללך״.
חשוב שלא תטעו, מאז נשלח המכתב עזבו עוד עשרות עורכי דין את הלשכה המשפטית, לאחר שגם הם הגיעו לאותה מסקנה: ״... שהיעוץ המשפטי ברשות השידור, לוקה באופן קשה, הן ברמת הסמכות המקצועית העליונה, והן מבחינת הניהול ויחסי העבודה״, כפי שמעידים ממקור ראשון עורכי הדין שלא בוחלים במילים קשות ביותר, כדי לתאר מה שחנה מצקביץ לא רוצה שתדעו.
ואם יש משהו משותף בין עו״ד מצקביץ לבין הד״ר אמיר גילת, שנבעט מתפקידו, לאחר מינוי כונס הנכסים, זו מערכת יחסי האנוש הקשים שהשניים השכילו ליצור עם הכפופים להם.
בתקופה של פחות משלוש שנים, הצליח גילת, המכונה בציניות במסדרונות רשות השידור: ״הדוקטור״, על-שום הקפדתו היתרה, לציין בכל מיסמך העובר תחת ידו את תוארו, להחליף תשעה עוזרים אישים, נהג, מזכירות ומנהלת לשכה.
הבדיחה הרווחת במסדרונות רשות השידור היא שכל אחד מאלה שסיים את עבודתו במחיצת הדוקטור, הזדרז להודות לבורא עולם על-כך שהצליח גם לשרוד, וגם להימלט מלשכה שבה יחסי האנוש חצו את כל הגבולות, מה שבטוח שתשעה עובדים לפחות מאמינים היום יותר מתמיד, שיש אלוהים...
לאן נעלם אמיר גילת? ואי-אפשר שלא להזכיר את דעתו האמיתית של הדוקטור גילת, שחבר לפרקליטה מצקביץ שותפתו החדשה. די אם נזכור שדוקטור גילת, זה שבחר ליזום פניה, ולעמוד בראש משלחת שנפגשה עם היועץ המשפטי לממשלה, כדי לספר לו על כישוריה המרשימים של עו״ד מצקביץ, ולנסות לשכנע אותו להעדיף שירותים משפטים של עורכי דין אחרים לרשות השידור, על-פניה של עו״ד מצקביץ, כך שהדברים מדברים בעד עצמם.
למען ההגינות צריך לזכור שגם עו״ד מצקביץ לא חסכה מילים כאשר היא תיארה את התרשמותה מאישיותו וממעשיו של הדוקטור גילת, ולכן לשניהם יאה המשפט: ״מצא מין את מינו״.
אתם משתוקקים לדעת מה עושה הד״ר גילת היום? כבר אמרנו שאם הצלחה לא מתווכחים? בעיקבות מנהיגותו, כישוריו העיתונאים המבריקים, והניהול המרשים שהפגין ד״ר גילת, בתפקידו כיו״ר הוועד המנהל, הוחלט, בכל הרצינות, שגילת יהיה היועץ לכונס הנכסים, של רשות השידור.
גילת, שמבקש להתנער מאחריותו האישית לכך שרשות השידור הגיעה למצבה הנוכחי, זוכה כנראה בכוח הקשרים שטווה להמשיך ולקבל משכורת. הפעם בכובעו החדש כיועץ למפרק, מבלי שיזדעזעו אמות הסיפים.
עכשיו הוא מייעץ לכונס הנכסים הרשמי כיצד לתקן דברים שלא תוקנו, כאשר הוא זה שנדרש למנוע את הדברים, שיש לתקן עכשיו, בתוקף תפקידו כיו״ר רשות השידור.
אם רוצים שרשות השידור החדשה תבריא ואולי גם תהיה שונה, חייבים להשתמש בניסיונו של גילת, ואסור להחמיץ את כישוריו, של מי שהיה שותף לכך שרשות השידור הגיעה למצבה הנוכחי.
ואתם עוד מאמינים שהרשות החדשה לא פוליטית, ושאין תמורה בעד האגרה?
עובדה.
