באוגוסט 1976 הלך לעולמו בבית חולים "בלינסון" לאחר מחלה קשה העיתונאי העורך והמתרגם אמתי מלר חבר מערכת סוכנות עתי"ם וקודם לכן עורך בעיתון "הדור". בן 60 היה במותו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין במזכרת בתיה. קהל רב הלך אחר ארונו. ליד בית הכנסת המרכזי במזכרת בתיה ספדו לאמתי, הרב אפרים זלמנוביץ, רב המושבה, אלתר ולנר, המנהל והעורך הראשי של סוכנות עתי"ם, רפאל סויסה, יו"ר המועצה המקומית מזכרת- בתיה, ונוספים. בבית העלמין נפרדה מאמתי, אמו צפורה מלר.
בן למשפחת מייסדי מזכרת בתיה אמתי מלר נולד בשנת 1916 בעקרון (מזכרת בתיה) למשפחה שנמנתה על מייסדי המושבה ופעיליה. את לימודיו התיכוניים עשה בגימנסיה העברית "רחביה " בירושלים. בשנת 1937, הפליג לארה"ב, ללימודים אקדמאיים באוניברסיטת "ניו-יורק" בניו-יורק, ארה"ב וסיים תואר ראשון בהצטיינות, בתחום הפילולוגיה (השוואת שפות).
עם תחילת לימודיו לתואר שני, בתוך ימי מלחמת העולם השנייה, גויס, בניו-יורק, לצבא הבריטי ליחידת המודיעין MI5 ושירת בטרינידד (מרכז אמריקה) במשך כמה שנים. שם- רכש את שליטתו (מלבד עברית, אנגלית, צרפתית, אידיש וערבית) בספרדית ואיטלקית.
היה שלישו של אלוף פיקוד המרכז דאז צבי אילון בשנת 1946 חזר לארץ, לאחר כ-9 שנות היעדרות, סמוך לתום המנדט הבריטי ועם הקמת צה"ל, שימש בתפקיד השליש של אלוף פיקוד המרכז, דאז, צבי איילון. זמן קצר אחר כך, החל לעבוד בעיתון "הדור" כעורך וכמתרגם של מאמרים וחדשות. לאחר שעיתון זה נסגר הצטרף בשנות ה-50 לצוות סוכנות החדשות עתי"ם ושימש שם במשך שנים רבות כמתרגם ראשי, וכעורך חדשות חוץ ופנים. כן עסק בתרגומים של דברי ספרות ומאמרים בעיתונים משפות שונות. אמתי עבד גם כבעל טור במוסף "דבר השבוע".
בשנת 1966 כאשר נחנך בניין "הכנסת", בירושלים, במשכנו בגבעת רם, הגיעה לארץ, משלחת של יושבי ראש פרלמנטים מכל העולם, אמתי מלר שידע שפות רבות "גויס" לשמש מתורגמן ומסביר של המשלחת בסיורה בארץ.
אמתי היה חבר באגודת העיתונאים שנים רבות. הותיר עם פטירתו אם: ציפורה מלר ז"ל, אחים: זרחי ז"ל, תקוה ז"ל ועוזי ז"ל, אחות תקוה ז"ל רעיה, פנינה ז"ל ושלושה ילדים, בת, יונינה רנדלר -מלר, מדריכת סיורי מורשת, נדב-חקלאי ונעמן.
בתו, יונינה רנדלר -מלר, מספרת לי כי סוכנות עתי"ם הייתה חלק בלתי נפרד מחיי משפחתה והאווירה בעתי"ם הייתה משפחתית. משפחות עובדי עתי"ם היו נפגשות לעיתים קרובות.
על עבודתו העיתונאית של אביה מספרת יונינה: "המשמרות בהן עבד אבי, היו בדרך כלל, בשעות הערב והלילה (18.00-01.00) ולכן לא חווינו את נוכחותו בשעות אחה"צ והערב, במשך ילדותנו. כאשר חלה, ושהה בבית, ראינו אנו- הילדים את "חצי הכוס המלאה" - אבא בבית בשעות הערב..."
מספרת יונינה זיכרונות אישיים ממקום עבודתו של אביה: "המוטו של עתי"ם היה - כתבות נטולות פניות ושמירה על אוביקטיביות ולא עיתונות "מטעם" וככזה, נשמר לפחות עד פטירתו של אבי, בשנת 1976. הטלפרינטרים הפיקו סרט ניקוב צהוב מקודד. הטלפרינטרים היו הדוא"ל של היום.
שפי גבאי, היה כתבן בחסד והיה מדפיס מספר שיא של מילים בתוך דקה. חשוב לציין כי המקשים של הטלפרינטר היו נוקשים ומוגבהים, אך הוא שלט בהם, ביד רמה".
